"סיפור הפרברים" (2021) – ביקורת: מראה עוצר נשימה ומשחק כובש

"סיפור הפרברים". אריאנה דה בוסה.

"סיפור הפרברים". אריאנה דה בוסה.

אני מניח שרבים שאלו את עצמם מה מביא את סטיבן שפילברג, אחד מגדולי הבמאים בתולדות הקולנוע, ליצור גרסה קולנועית נוספת למיוזיקל המפורסם "סיפור הפרברים". התוצאה המרשימה שעולה על מסכי הקולנוע נותנת תשובה טובה. שפילברג יצר גרסה יחודית משלו שמתכתבת בו זמנית גם עם המיוזיקל הבימתי שיצא ב-1957 וגם עם הסרט שיצא ב-1961.

"סיפור הפרברים" הוא עיבוד מודרני ל"רומיאו ויוליה" של שייקספיר. שתי חבורות רחוב – הג'טס שחבריה הם לבנים ממוצא פולני והשרקס שחבריה הם מהגרים מפורטו ריקו – נלחמות על השליטה ברחובות. כשטוני, ממקימי הג'טס מתאהב במריה, אחותו של מנהיג השרקס, העניינים מתחממים ומאלצים את טוני ומריה לעזוב את השכונה כדי לממש את אהבתם.

"סיפור הפרברים" נחשב בעיני למיוזיקל הגדול ביותר שנכתב והעיבוד הקולנועי שלו מ-1961 הוא אחד מהמיוזיקלס הגדולים ביותר בקולנוע. כשיצא הסרט המקורי, 4 שנים אחרי עליית המחזמר, הוא יצא לעולם אחר מהעולם בו אנו חיים היום – עולם בו מיוזיקלס נחשבו לז'אנר פופלארי מאוד. סרטים מוזיקליים יצאו לעיתים תכופות וסיפקו שירים פופולריים למצעד הפזמונים. הסרט של שפילברג מגיע לעולם שונה לחלוטין וממקום אחר. המיוזיקל והסרט ההוא התרחשו בהווה. הסרט של שפילברג מתרחש באותו הזמן, אך היום מדובר בעבר. נראה כי שפילברג ביקש ליצור עיבוד משלו ולבחון דרכו אם השתנה משהו מאז.

התשובה היא שלא הרבה. מיעוטים, מהגרים, אנשים ממעמד נמוך ושנאה כלפי כל מי שמאיים על הקבוצה הקטנה אליה הוא משתייך הם מנת חלקו של ההווה. הוא משחק עם הרעיון הזה כמה פעמים במהלך הסרט, כשהביטוי המובהק ביותר לכך מופיע בביצוע לשיר הנפלא Somewhere. בגרסאות העבר זהו שירם של מריה וטוני, שיר של תקווה. בסרט החדש מבצעת את השיר ריטה מורנו הנהדרת, שגילמה בסרט משנת 1961 את אניטה, בת הזוג של ברנרדו, מנהיג השרקס.

בסרט הזה מורנו מגלמת את בעלת החנות בה טוני עובד ושבה יושבים כולם עוד מאז שהיו ילדים. היא פורטוריקנית. בעלה, דוק, היה לבן. כשהיא  שרה את השיר הזה, אנחנו עוברים בין התמונה שלה ושל בעלה המנוח לבין טוני ומריה. התחושות נעות בין געגוע, כאב ותקווה אך זו כבר פחות חזקה. היא אשה שבצעירותה לא נכנעה למוסכמות ולתכתיבי החברה ונישאה לגבר לבן, זאת מתוך אמונה עמוקה בכוחה של האהבה להתגבר על כל המכשולים. העניין אינו מפורט יתר על המידה במהלך הסרט, אולם ניכר כי חייהם כזוג מעורב היו קשים ומאתגרים וממרומי גילה היא מבינה כי זו ככל הנראה תהיה גם מנת חלקם של מריה וטוני. אף על פי כן היא מבינה כי עליהם ללכת בעקבות ליבם.

"סיפור הפרברים". ריטה מורנו.

"סיפור הפרברים". ריטה מורנו.

זה שינוי גדול ששפילברג עשה יחד עם התסריטאי והמחזאי טוני קושנר, שכבר עבד איתו בעבר על "לינקולן" (2012) ועל "מינכן" (2005, סרט מצוין שלא מוערך מספיק). לצד שינויים מעניינים מבחינה סיפורית, כמו להעביר את השיר לריטה מורנו, הם גם ניסו ליצור יותר עומק לדמויות וזה פחות הצליח. לרגעים הקטעים שנוספו מרגישים פדגוגיים מדי ולא ממש עובדים.

כשהשינויים כן עובדים, הם עובדים מצוין. למשל בשיר Cool שעובר מקום, מבוצע באופן יוצא מן הכלל באחד הקטעים הגדולים של הסרט ועושה כבוד לכוריאוגרפיה הנהדרת של הסרט משנת 1961. לעומת זאת חלק מהשינויים תמוהים. לדוגמה המילים של השיר "אמריקה", אחד השירים הידועים ביותר מהמיוזיקל. חלק מהמילים לקוחות ממילות המחזמר הבימתי מ-1957 וחלק מהמילים מהשינויים שהוכנסו בשיר ב-1961 (ומאז נשארו גם בהפקות הבימתיות). לא ברור לגמרי למה הם עושים את זה. זה מחליש את השיר. מצד שני הכוראוגרפיה וההעמדה של השיר הזה נפלאים ומהווים כמעט ניגוד לסצינה המקורית – בסרט ההוא הכל התרחש על הגג, בבידול בו הם חיים, בעוד שבסרט הזה הם יוצאים מהחצר האחורית אל הרחוב וחוסמים אותו.

יש עוד רגעים כאלה, ושפילברג מוכיח פעם נוספת (למי שעוד זקוק להוכחה) שהיכולת שלו לספר סיפור באופן ויזואלי היא מושלמת.

זו כנראה הסיבה שהוא גם מוותר על הכתוביות כשהשחקנים מדברים ספרדית. הוא טוען שלא רצה לתת לשפה האנגלית יתרון. הרעיון שקולנוע הוא משהו גדול יותר מהשפה בה הדמויות מדברות הוא לא חדש אצלו. כבר בסרט הקולנוע השלישי שלו "מפגשים מהסוג השלישי" (1977), לטעמי סרטו הגדול ביותר, הוא הסביר לנו שקולנוע היא שפה בינלאומית של צלילים ואורות. עם "סיפור הפרברים" הוא חוזר לשם שכן הסרט הזה כולו הוא צלילים ואורות, מוסיקה וצבעים.

"סיפור הפרברים". רייצ'ל זיגלר.

"סיפור הפרברים". רייצ'ל זיגלר.

רוב השחקנים הראשיים נפלאים. שפילברג ליהק לכל התפקידים של המהגרים הפורטוריקנים שחקנים לטיניים, בניגוד למה שקרה בסרט הקודם, וכל אחד מהם נפלא.
רייצ'ל זיגלר נפלאה בתפקיד מריה. היא כובשת את הצופה למין הרגע הראשון ובנוסף היא שרה נפלא.
אריאנה דה בוסה מגלמת את אניטה והיא מלאה באנרגיה סוחפת. דייויד אלוורז מגלם את ברנרדו, אחיה של מריה ומנהיג השרקס. מולו ניצב מייק פייסט בתפקיד ריף, מנהיג הג'טס. שניהם מצוינים.
אנזל אלגורט, השחקן המוכר ביותר בסרט הוא גם עקב אכילס שלו. הוא משחק את טוני ומתגלה כשחקן נטול כריזמה לחלוטין. בסצינות עם מריה היא עוד מצליחה להעלות אותו אליה, אבל רוב הזמן הוא פשוט לא קיים על המסך.

לסרט יש עוד בעיה קשה – המוסיקה – הן הביצועים הווקאלים והן התזמורים וההפקה המוסיקלית עצמה. זה כמובן עניין של טעם, אבל הסאונד והתזמורים של המוסיקה פשוט חלשים. אם תקשיבו לפס הקול של ההצגה המקורית שעלתה ב-1957 או לפסקול הסרט מ-1961 תוכלו להרגיש את היצריות שבמוסיקה. יש משהו מאוד עצור וסטרילי בתזמורים החדשים. הם נאמנים מאוד למקור, אבל חסרים את הלהט שקיים בהם במקור וכך קורה שבמקום שהמוסיקה תיכנס ישר ללב היא מסתובבת ליד.

"סיפור הפרברים". דיויד אלוורז, אריאנה דה בוסה.

"סיפור הפרברים". דיויד אלוורז, אריאנה דה בוסה.

שפילברג יוצר לא מעט סצינות עוצרות נשימה מבחינה ויזואלית, וכאן ניתן לציין את צלמו הקבוע יאנוש קמינסקי שכרגיל עושה עבודה מפעימה. הפער הבולט בין השלמות הויזואלית לסאונד החסר – פוגם בשלמות הסרט. כך גם בביצועים הווקאלים: רייצ'ל/מריה ואריאנה/אניטה טובות מאוד, אבל כל מי שמסביבם מרגיש מבוית מדי, במיוחד שחקני המשנה שמגלמים את חברי הכנופיה.

באופן כללי הסרט סובל מביות יתר. יש סצינה ספציפית לקראת הסוף שבסרט המקורי היתה חזקה וקשה מאוד, ופה ממש מתמסמסת. בנוסף, יש תחושה כי החלק האחרון של הסרט מאבד מכוחו.
כל אלה הופכים את "סיפור הפרברים" מודל 2021 לסרט מרשים עם רעיונות מעניינים ומספר לא מבוטל של סצינות נפלאות, אבל כזה שכמעט ולא מרגש.

דירוג: ★★★★☆

סיפור הפרברים (ארה"ב, 2021)
בימוי: סטיבן שפילברג | תסריט: טוני קושנרארתור לורנטסוויליאם שייקספיר | משחק: אנזל אלגורטרייצ'ל זיגלראריאנה דה בוסהדיויד אלוורז | מוסיקה מקורית: דיויד ניומן | צילום: יאנוש קמינסקי
הפצה: פורום פילם, החל מה-09.12.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?