"בלפסט". ג'וד היל, ג'יימי דורנן, ג'ודי דנץ', קטרינה באלף.
"בלפסט" הוא כמו עוגת גבינה שנראית טוב, עשויה מכל המרכיבים האיכותיים ביותר, ועם טעם חביב בלבד. הסרט בינוני וחמוד ועשוי מעולה: הבימוי, צילום, עריכה, משחק הם כולם טובים מאוד, אבל בעוד יש דרמה בסיפור, העלילה נטולת מתח דרמטי, לא כי הכול צפוי מראש אלא שאין כמעט משהו שאפשר לגלות שיהרוס את הסרט.
קנת' בראנה ("המלט", "ת'ור") כתב וביים על בן דמותו באדי ומשפחתו בבלפסט החל מאוגוסט 1969. באדי (ג'וד היל הנהדר) ישן עם אחיו באותה מיטה, אבל אחיו ויל בקושי מופיע בסרט (זה השם של אחיו במציאות, שכונה ביל); הם אף פעם לא רבים ומסתמן כדמות לא משמעותית בחייו של באדי (באותה תקופה, לפחות). אביו (ג'יימי דורנן, "חמישים גוונים של אפור") עובד בלונדון ומגיע הביתה לעתים רחוקות. למשפחה בעיות כספיות, שהאם (קתרין באלף, מהסדרה "זרה") מטפלת בהן. לידם גרים סבא וסבתא (קירן היינדס וג'ודי דנץ', שמלווה את בראנה מאז "הנרי ה-5", סרטו הראשון כבמאי).
הכול מתרחש על רקע תקופת הפרעות בצפון אירלנד בין הקתולים לפרוטסטנים ומנקודת מבטו של הילד באדי. הן כל הזמן ברקע אבל עיקר ההתרחשות, אם אפשר לקרוא לזה ככה, היא ביום-יום של ילד צעיר: הולך לבית ספר, מחבב ילדה מהכיתה, הסתבכויות זעירות, בילוי עם סבא וסבתא, צפייה בטלוויזיה.
"בלפסט". קיראן הינדס, ג'וד היל, ג'ודי דנץ'.
הסרט בן 98 הדקות רצוף באהבת הקולנוע של באדי. לא רק שהוא צופה בסדרות ובסרטים בטלוויזיה והולך עם המשפחה לבית הקולנוע, השירים מהסרטים גולשים לקטעים הבאים וגם משפיעים על איך שהוא רואה את המציאות. סרטים סמי-אוטוביוגרפיים של במאים הם לא דבר חדש, רק בשנה שעברה היה את "יד האלוהים" של פאולו סורנטינו האיטלקי, ובסוף השנה נוכל לראות את The Fablemans של סטיבן ספילברג (שבו מישל ויליאמס היא האמא וסת' רוגן הוא הדוד של סמי, הילד בסיפור).
אני יכול להבין כאלה שיתרגשו מאוד מ"בלפסט" וגם את אלה שישתעממו מאוד. היוצרים יודעים שבגלל פרסומם יתעניינו אנשים בסיפור ילדותם; הסיפור מיוחד כי הוא קרה להם, אבל ברוב המקרים מדובר בסיפורים רגילים שקורים גם לאנשים שגדלו להיות מורים, עורכי דין ומכווני פסנתרים: הרפתקאות ילדות/משובות נעורים, אהבות ראשונות, האזנה למבוגרים רבים, פגישה ראשונה עם המוות. מעבר להווי המשפחתי והמחזת אנקדוטות מפתח שנחרטו בזיכרונם (שיכולים להיות משעשעים, נוגעים ללב ועוד), זה לרוב כמו לדפדף באלבום תמונות של אדם זר או לשמוע מישהו מספר על מה שחלם אמש: אין משעמם מזה. זה אלבום של מפורסם אז אוטומטית יהיו לזה מתעניינים. לפחות במקרה הזה יש אופה מוכשר שיודע לעשות מטעמים מהמצרכים שבידיו.
"בלפסט". ג'ודי דנץ', ג'וד היל, קיראן הינדס, ג'יימי דורנן.
בסרט מופיעים דברים רבים שמוזכרים בפרק הראשון של האוטוביוגרפיה של בראנה שיצאה לאור ב-1989. הוא נמנע מהכללת האלימות הפיזית שהופגנה כלפי ילדים בבתים ובבית הספר, ובכלל זו כמו גרסה נקייה ותמימה של הילדות בימים ההם.
מתוך "התחלה" (Beginning), האוטוביוגרפיה של בראנה. פסקה שהוא משתמש בה בסרט
ועכשיו לעניין האוסקר, ספקולציות וטריוויה: הסרט צפוי להיות מועמד לאוסקרים רבים (8? 9?), כולל לסרט הטוב ביותר. אם יזכה בפרס הסרט יהיו רק שני זוכים קצרים ממנו: "מרטי" (1955) בן 90 הדקות ו"אנני הול" (1977) בן 93 הדקות. כמו כן, מועמדות של בראנה לתסריט מקורי תציב אותו בשורה אחת עם וולט דיסני וג'ורג' קלוני שקצרו מועמדויות בהכי הרבה קטגוריות (6), במקרה של בראנה: בימוי, שחקן ראשי, שחקן משנה, תסריט מקורי, תסריט מעובד וסרט קצר. בראנה כנראה יזכה על הבימוי והתסריט, והסרט אולי גם יזכה על עריכה ובעל סיכויים בצילום (הרוב בשחור-לבן, עם שילוב קל של צבע במקומות מסוימים).
בפינת הטעויות בעברית בכתוביות הסרט בקולנוע: את ויליאם, ויל, וסט, ודאי כותבים עם ו"ו אחת בהתחלה. ו"אבא חג מולד" (Father Christmas) שאומרים באנגלית בריטית נקרא בעברית "סנטה קלאוס".
דירוג: 
בלפסט (בריטניה, 2021)
בימוי: קנת' בראנה | תסריט: קנת' בראנה | משחק: ג'וד היל, לואיס מקאסקי, קטרינה באלף, ג'יימי דורנן, ג'ודי דנץ', קיראן הינדס | מוסיקה מקורית: ואן מוריסון | צילום: האריס זמברלוקוס
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-03.02.2022 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: