"שלום ולא להתראות". וירג'יני אפירה.
בפסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-19 בסינמטק תל אביב הוצג הסרט "שלום ולא להתראות" – דרמה קומית שמתחילה נהדר ומתקדמת למחוזות ההימרחות חסרת הסיבה על אישה בשנות ה-40 לחייה שמתבשרת על מותה הקרב וחיפושה אחר בנה שנמסר לאימוץ ללא רצונה בגיל 15. למרות שהעלילה נשמעת מדכאת, הסרט מלא בהומור. מנסה לשמור על קלילות ולחזור לכובד המתבקש ברגעים הדרמטיים. בשני הקצוות האלו הסרט מפספס. ההומור הפיזי שמשולב לאורך רוב הסרט יחסית מטופש (עיוור נתקע בקיר, לדוגמה) והסצינות הדרמטיות כל כך מוגזמות ולא אמינות שלא ממש משאירות מקום להזדהות של הצופים. יחד עם זאת, בשל הנושא המרכזי שבו, אני מאמין שצופים מבוגרים יוכלו להנות ממנו.
כמו בסרטו האחרון של הבמאי אלברט דפונטל, "להתראות שם למעלה" משנת 2017, גם סרט זה מסוגנן מאוד ומלהיב מבחינה ויזואלית ועוסק במוות ובהבניות חברתיות. גם בו דפונטל מגלם דמות ראשית. הדיאלוגים והעלילה המופרכת שמתאמצת להצחיק מוציאים ממנו את כל הטעם. לפי שאגות הצחוק בקהל, נראה שאני בדעת מיעוט. הקצב המצוין והסצינות המשעשעות של תחילתו, מפנים מקומם לסצינות שלא נגמרות וניסיון מייאש לבסס משמעות חברתית בנעשה.
"שלום ולא להתראות". אלבר דופונטל, וירג'יני אפירה.
סוז טראפה (וירג'יני אפירה, "לשחות או לא להיות", "אל") מגלה שהשיעול הטורדני שלה הוא מחלה אוטואימונית שתהרוג אותה בקרוב מאוד, שנגרמה, ככל הנראה, משאיפת תרסיסי שיער במספרה שלה. לאחר שהיא נפטרת מכל התרסיסים, היא מחליטה להפנות את כל האנרגיה שנותרה בה כדי למצוא את בנה שהוריה מסרו לאימוץ ללא רצונה כשהייתה בת 15. מזה שנים שהיא מנסה למצוא אותו, אך נתקלת באטימות מערכתית ובירוקרטיה בלתי נגמרת. הפעם, כשאין לה מה להפסיד, היא עושה הכל כדי להשיג את מבוקשה, כולל לסחוט גבר בודד שמנסה להתאבד במקום עבודתו ונכשל נחרצות.
ז'אן-בפטיסט קושאס (דפונטל) מעולה בעבודתו כמנהל מחשוב במשרד ממשלתי עם יכולות פריצת סייבר מרשימות ביותר. העוון היחיד שעשה הוא שהתבגר בתפקיד שבו מקדשים את הצעירים. כמי שהקדיש את חייו לקריירה שלו, לאחר שהמנהל שלו מבשר לו שהפרויקט שהיה אמור לקבל ייגזל ממנו, הוא מבין שאין לו בשביל מה לחיות יותר. המקריות קושרת אותו עם סוז, שתנצל כל דרך שתאפשר לה למצוא את שנגזל ממנה. בזמן שהשניים מנסים להשיג את שעון החול שאוזל הם פוגשים בדמויות צבעוניות שמטעימות להם את המסע.
"שלום ולא להתראות". אלבר דופונטל.
המשחק בסרט טוב מאוד, אפילו בחלקים היותר גרוטסקים שלו. זה, כמובן לא הופך את התסריט לאיכותי או אמין יותר. אפירה הצליחה להחזיק את הנחישות הבלתי מתפשרת והשבריריות של סוז במקביל. דפונטל מציג את המסע שהדמות שלו עוברת בצורה מאוד טובה, למרות שפילרטט יותר עם הגבול של דמות קריקטורית. שאר הדמויות היו שטוחות למדי ורובן היו בעיקר כאמצעי קומדיה.
אפילו שהסרט יכול היה להיות טוב בהרבה מהתוצאה הסופית, הוא קיבל תגובות יחסית טובות, גם מהמלווה שלי לסרט שמאוד אהב (בעיקר את החלק הביקורתי שלו על החברה). בשל ההומור הישיר והנושא המרכזי של הסרט שנוגע בהחמצות בחיים, אני מאמין שיהיו לא מעט שיאהבו אותו.
דירוג: 
שלום ולא להתראות (צרפת, 2020)
בימוי: אלבר דופונטל | תסריט: אלבר דופונטל | משחק: וירג'יני אפירה, אלבר דופונטל, ניקולה מארייה, ג'קי ברויר, פיליפ אושן, בסטיאן אוגטו, מרילו אוסילו | מוסיקה מקורית: כריסטוף ג'וליאן | צילום: אלכסיס קבירשין
הפצה: סרטי נחשון, החל מה-02.06.2022 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
סרטמלא קסם ונוגע ללב. סיטוציות מוזרות וקומיות ויחד עם זה שלגיבורה אין מה להפסיד היא עושה צעדים בלתי יאומנים..שרק בן אדם שמרגיש את החבל על הצוואר מסוגל לעשותם. נהניתי וכא ובכל סאת מומלץ לאנשים בעלי דמיון.בתי