אורחי טקס הפתיחה של פסטיבל הקולנוע ירושלים 2022. מימין: נשיא המדינה יצחק הרצוג, הבמאי רובן אוסטלונד, מנהל הפסטיבל רוני מהדב-לוין, ורעיית הנשיא מיכל הרצוג. צילום: סיון פרג'.
לפסטיבל ירושלים הגעתי השנה בהתרגשות כפולה, שהרי כבר שנתיים שהפסטיבל החליף מתכונת, למעשה לפני שנתיים הוא לא התקיים פיזית כלל ובשנה שעברה במליאה מצומצמת ולכן התחושה היא שהשנה ההשקעה תהיה משולשת. בלי כוונה יצא פה משחק מילים כיוון שהסרט הפותח של הפסטיבל היה "משולש העצבות" של הבמאי רובן אוסטלונד.
נראה שאוסטלונד הגיע בנימה שונה מאוד מהטון הממלכתי שנקבע בפתיחת הפסטיבל. שפרה קורנפלד, מנחת הטקס, ברכה את היושבים והזמינה באיפוק את הקהל לעמוד ליציאתו המוקדמת של הנשיא הרצוג שלא נשאר לחוות את הקולנוע באוויר הפתוח של ירושלים עם שאר חמשת אלפים הנוכחים. גם ראש עיריית ירושלים משה ליאון שלח ברכת דרך צלחה מוקלטת ולא נכח. אל מול הקרירות של הרי ירושלים הסתער אוסטלונד לבמה ובווליום גבוה בהרבה מהממוצע של הערב עד לאותו הרגע, ופתח בנאום על ההבדל בין הפיד שלו שמציע לו כל ערב צפייה בסרטוני קרבות MMA ובין אוצרות קולנועית על המסך הגדול. כשהוא מדגיש את ההבדל בין צפיית יחיד לצפייה קבוצתית או אפילו קהילתית ומרגש את הקהל, ביקש לפתע הבמאי לשחרר יחד עם הנוכחים צעקה גדולה – אני לא בטוחה איך השוודים היו מגיבים לבקשה שכזו אבל ניכר שהקהל הישראלי רק מחכה שיוציאו ממנו רגש.
"משולש העצבות". האריס דיקינסון, שרלבי דין. ©Plattform-Produktion
אחרי שכולנו שחררנו צעקה סטייל קבוצת תמיכה ביזארית, הגיע זמן ההקרנה. מודה שכסאות פלסטיק נעשים די לא נוחים אחרי שעתיים פלוס. מעיק יותר מהישיבה הצפופה והתור הארוך שהשתרך בעמדת השתייה היה "משולש העצבות", שעיסוקו בגופניות ובאופי האנושי היו מטרידים בלשון המעטה.
הסרט עוסק בגרוטסקיות העולם המודרני ובמוביליות בין מעמדות ומעלה שאלות חשובות בנוגע למערכת האמונות הקפיטליסטית מול סוציאליזם ועד כמה אנחנו באמת מסוגלים להבין את ההשלכות של כסף על אנושיות. כששייט תענוגות מקבל תפנית מכוערת (ודי מגעילה), נראה שגם בהיעדר כסף מטבע חליפין כזה או אחר ישרוד ובעל המאה עדיין יהיה בעל הדעה. אוסטלונד שר שיר קינה לחיי קהילה שוויוניים ועושה זאת בדרך הכי משונה שאפשר.
פסטיבל ירושלים 2022 (ה-39 במספר) נפתח ב-21 ביולי וימשך עד ה-31 ביולי.
לחצו כאן לרשימת הסרטים הישראלים שיוקרנו בפסטיבל