"אמילי הפושעת". אוברי פלאזה.
פסטיבל ירושלים 2022 (ה-39 במספר) מתקיים בימים אלו (21-31.7) בסינמטק ירושלים, לב סמדר ויס פלאנט ירושלים ומביא עמו את מגוון רחב של סרטים, חלקם משתתפים בתחרויות השונות. בנוסף לכל סרטי הבכורה, מוקרנות גם קלאסיקות קולנועיות להנאה מחודשת של מי שהספיק לצפות ולהתאהב ולמי שהסרטים האלו עדיין חדשים לו. מטה מפורטות סקירות קצרות לשלושה סרטים מהבציר השנתי: "אגם פלקון" של שרלוט לה-בון, "הקתדרלה" של ריקי ד'אמברוז, ו"אמילי הפושעת" של ג'ון פאטון פורד.
"אגם פלקון" (קנדה, צרפת, 2022)
סרט עם הרבה אווירה ומעט עלילה שמתמקד בשני בני נוער שהכירו כילדים וכעת מכירים מחדש בגוף בבגרות מינית והרבה הורמונים. הסרט, שמבוסס על רומן גרפי, מתקדם בקצב איטי ולא מתפתח הרבה, שופע נופים יפים ושקט ואת הסוף שלו אפשר לנחש בערך מאמצעו. הוא לא חף מסצינות מיוחדות ורגעים שמרגישים אותנטיים, ואף נוגעים ללב, אבל הם מעטים בתוך מארג שלם של חוסר תוכן. מרגיש מאוד ארוך, ללא הצדקה.
בסטיאן (ג'וזף אנגל) מגיע מצרפת ביחד עם הוריו ואחיו הקטן להתארח אצל חברה של אמו בקנדה. בבית הצפוף שבשטחי הכפר הוא מכיר מחדש את בתה קלואי (שרה מונפטי), מי שהייתה בפעם האחרונה ילדה בת 11 ועכשיו עלמה צעירה בת 17. מסונוור מיופיה של קלואי ועל אף האדישות שהיא מפגינה כלפיו, בסטיאן חסר הניסיון נופל במהירות לקסמה חסר המאמץ. קלואי, מצדה, נהנית מתשומת הלב ומנצלת את תמימותו להגשמת פנטזיות משלה. דמויות המשנה, ובכללן הוריהם של בני הנוער, נמצאות ברקע, ועיקר הסרט סובב סביב השניים.המשחק הטוב של הצעירים לא מצליח להכניס מספיק עניין, שהיעדרו אולי נובע מכך שזהו הסרט הראשון שמביימת השחקנית שרלוט לה בון ("מסע של מאה צעדים"). התוצאה לא רעה, פשוט סתמית.
אפשר לסחוט הנאה מהסרט, אם עלילה היא לא בראש סדר העדיפויות שלך, ומראות טבע של אגם והרבה ירוק הם מה שמדגדגים לך במקום הנכון. לרוב הצופים והצופות אמליץ להמר על משהו אחר בקטלוג הפסטיבל.
דירוג: 
"הקתדרלה" (ארה"ב, 2021)
סרט שבנוי ממקטעים קצרים להעברת סיפורה של משפחה דרך עיניו של הילד. כדי לשרוד את הניסוי הזה, שכולל סצינות חסרות פואנטה (ילד מדפדף בספר, ילדה מדממת מהאף, צבעי מקלף נייר דבק מהקיר) לצד סצינות שמתארות התנהלות משפחתית בבימוי פשטני ואמינות משחקית ותסריטאית ששואפת לחוג תיאטרון במתנ"ס שכונתי ואחרות שכוללות קריינות מעושה, הגוף שלי אותת לעיניים שלי להתחיל לנקר. חצי שעה לתוך הסרט יצאנו אני וחבריי מהאולם, מה שעודד אחרים לצאת אחרינו ולהודות לנו שעשינו את הצעד הראשון (ותודה ליונתן האמיץ). הסרט מתאים יותר כוידיאו ארט במוזיאון, מאשר כסרט קולנוע. אני תמיד שמח להיחשף לסרטים מיוחדים/יוצאים מהתבנית הרגילה, אבל הם חייבים להיות קוהרנטיים כדי לתפוס אותי.
שומרת נפשה תירחק.
דירוג:
"אמילי הפושעת" (ארה"ב, 2022)
דרמת מתח על צעירה שבעקבות הסתבכות קלה עם החוק מוצאת את עצמה בתחתית שרשרת המשרות, והדרך היחידה שלה לעלות למעלה, היא להיגרר עמוק יותר לעולמות הפשע. המתח עובד, הדרמה מתפקדת, העלילה דופקת, מה עוד אפשר לבקש? אז בסדר, לא מדובר באיזה סרט מיוחד למדי, אבל הוא אפקטיבי ופוגע במטרה. אוברי פלאזה ("ליגיון", "מחלקת גנים ונוף") בתפקיד הראשי עושה עבודה מצוינת, אמינה ואסופה (לעומת תפקידיה הקומיים הפרועים) ועוזרת להבניית הצביעות הגדולה שנמצאת בחברה הקפיטליסטית. למרות ההתהדרות של תקציר הסרט בביקורת על המעגל הקשוח של הלוואות סטודנטים, הנגיעה בנושא היא אגבית לחלוטין.
אמילי עובדת כפרילנסרית בשליחויות של קייטרינג לחברות, זו עבודה קשה עם מעט זכויות ובמשמרות בעייתיות. בשנות השלושים לחייה, היא מנסה לפרוץ את הגבולות שנבנו לה עקב כתב אישום שהוגש נגדה כשהייתה סטודנטית, מה שגם גרר את סילוקה ממסגרת הלימודים, אבל למרות כשרונה האומנותי ויכולותיה בעיצוב גרפי, אף מעסיק או מעסיקה לא מוכנים לקחת עליה סיכון. בשל גובה הלוואת הסטודנטים שלה, היא נשארת קבורה תחת הריביות ולמרות שהיא עובדת בלי הפסקה, היא לא יוצאת מהבור הזה. במקרה היא נחשפת להזדמנות להרוויח כסף קל, באמצעות פשע עם מינימום פגיעה, ורואה את הדרך החוצה מהמירוץ הקפיטליסטי. מכאן עולות שאלות המוסר וגם הסכנות שכרוכות שבהתערבבות עם עולמות שזרים לנשים נורמטיביות כמוה, שעד כה רק ניסו לשרוד את החיים.
העיצוב האפלולי והצילום בצבעים קרים של הסרט נותנים את הטון המציאותי והקשוח של חייה של אמילי, בטח כשזה משווה לעיצוב הרך של החיים שיכלו להיות לה, כשנחשפים לחייה הזוהרים של חברתה הטובה מהלימודים ליז (מייגאלין אצ'יקונווקה, "4400", "90210"). הבמאי והתסריטאי ג'ון פאטון פורד מציג את הסיפור בצורה מדודה שמושכת את הצופה פנימה, בלי לדחוף בכח הרבה פרטים לא רלוונטיים, רק כדי להעביר נקודה כלשהי, וסומך על הצופות והצופים שיבינו את מוסר ההשכל בעצמם. בדיוק כמו שצריך, לא פחות, אבל גם לא יותר.
הסרט מציג אלימות וקטעים מעט מלחיצים, אז מלבד אלו שנרתעים מסצינות שכאלו, הסרט הוא הימור בטוח.
דירוג: