25 באוגוסט 2022 בשעה 20:00

"שירת סרטני הנהר" – ביקורת: מרב מכר לסרט העצמה נשית קיטשי

"שירת סרטני הנהר". דייזי אדגר-ג'ונס.

"שירת סרטני הנהר" הוא סרט דרמה המבוסס על רב מכר, המגולל את סיפור חייה של בחורה צעירה המואשמת ברצח של בחור צעיר ומצליח בעיירה קטנה בארה"ב בסוף שנות ה-60. עם במאית על מושב הנהגת, תסריטאית שעיבדה ספר שנכתב על ידי סופרת והפקה שמורכבת מרוב מוחץ של מפיקות, הסרט, כצפוי, עוסק הרבה בהעצמה נשית (ואולי אפילו קצת חוטא בהפיכת כמעט כל הגברים לאויבים). הוא לא משעמם, אבל הוא מלא בפרטים מיותרים, שאולי היו מיוחדים בספר, אבל על המסך הם פשוט לא עוברים. החלקים שהכי מפריעים הם הקיטשיות של כל הקטעים הרומנטיים והמלודרמה המכבידה.

הספר עליו מבוסס הסרט, שיצא בשנת 2018, שהה במקום הראשון של רשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס 32 שבועות והיה ברשימה במשך 135 שבועות, ככה שברור למה חטפו אותי מיד לעיבור קולנועי. הסופרת דליה אוון שילבה בספר (שהוא הרומן הראשון שלה) הרבה מהידע הזואולוגי שצברה במהלך השנים, וזה ניכר גם בסרט. לוסי אליבר שעיבדה את הספר לתסריט, הייתה שותפה לכתיבת התסריט של "חיות הפרא הדרומי" (2012) ויש קווי דימיון בין השניים, בעיקר החיבור של האדם לטבע. גם לניסיון של הבמאית אוליביה ניומן יש נקודות השקה, בסרטה הראשון באורך מלא משנת 2018 (סרט נטפליקס בשם "First Match") הדמות הראשית היא אישה צעירה עם משפחה מורכבת. ככה שהסרט קיבל את נקודות פתיחה לא רעות. חבל שהוא לא הצליח להתגבש לכדי יצירה טובה מספיק.

"שירת סרטני הנהר". האריס דיקינסון.

כשגופתו של צ'ייס אנדרוז (האריס דיקנסון, "קינגס מן", "מליפיסנט 2") מתגלה באזור ביצות עשב סמוך לעיירה קטנה בצפון קרוליינה, כל האצבעות המאשימות מופנות לנערת הביצות, קת'רין דניאל קלארק, הידועה בשם "קאיה" (דייזי אדגר ג'ונס, "אנשים נורמליים"). המשטרה המקומית ממהרת להכניס אותה למעצר והם הופכים כל פינה בניסיון לקשר אותה לרצח. מילטון (דיוויד סטרתיירן, "סודות LA") הוא היחיד שלא מוכן להצטרף להמון המאשים ומחליט לחזור מפרישתו כעורך דין ולהגן על קאיה בבית המשפט. כדי לעשות זאת הוא צריך לשמוע את הצד שלה בכל הסיפור.

למרות שהצעירה הביישנית חושדת במניעים של מילטון, היא מחליטה לשתף אותו בכל פיתולי החיים שהובילו אותה לנקודה הזאת (ואני מתכוון לכל!). המשפחה הבעייתית בה גדלה, הדחייה החברתית שהובילה אותה לאורח חיים אלטרנטיבי, הקשיים בלשרוד והאנשים הטובים שפוגשים בדרך ומבלי להתכוון מצילים אותך ומשנים את המסלול של החיים שלך. אני חייב להזהיר שהתיאור נשמע טוב יותר מהביצוע.

למרות שהיא מקבלת לא מעט תשבוחות על תפקידה, אדגר ג'ונס לא הרגישה אמינה במיוחד. היא מסוגלת להעביר תחושות שונות די בקלות, אבל משהו בה לא מצליח לעורר הזדהות אמיתית ונשאר מרוחק. בניית הדמות גם לא מאוד מלאה, מה שעוד מוסיף לתחושת הניתוק. טיילור ג'ון סמית' (שהופיע במיני סדרה עם איימי אדמס "חפצים חדים"), שמגלם את דמותו של טייט, עושה עבודה טובה ביצירת דמות (כמעט) מושלמת, ובשל כך חוטאת לאמינות ומרחיקה מהעלילה. גארט דילהאנט ("לגדל את הופ") שמגלם את אביה מצליח במספר סצינות להעביר דמות עגולה ולהותיר רושם מתמשך. גם דיקנסון בונה דמות מורכבת, למרות ששוב, משהו בתשתית הסרט לא נותן לה מעוף. סטרתיירן, כהרגלו, מרשים ומייצב (לא מספיק בשביל להציל את הסרט).

"שירת סרטני הנהר". דייוויד סטרת'יירן, דייזי אדגר-ג'ונס.

כמו בלא מעט סרטים, גם פה השתמשו בטכנולוגית רקע כדי להעביר את השחקנים למקומות אחרים מבלי לעזוב את האולפן. הבעיה מתחילה כשלא משקיעים מספיק בנקודות החיבור וזה נראה מזויף. הבעיה הזאת חזרה על עצמה מספר פעמים בסרט. גם מחלקת האיפור צריכה לעבור איזה קורס רענון, כי היו שם כמה אסונות אמיתיים, בעיקר בניסיון לייצר התבגרות של השחקנים. אז בסדר, זה לא שאם האפקטים והאיפור היו יוצאים מן הכלל, הייתי חושב שהסרט מעולה, אבל זה בהחלט לא עזר לדעה שהתגבשה לה במהלך הצפייה.

ללא ספק, יש לסרט הזה קהל והוא יהיה מורכב מצופים שאוהבים להיסחף למציאות ששונה מהיומיום שלהם ושנהנים משמאלציות, שאמינות פחות מפריעה להם כל עוד השחקנים יפים ויש סיפורי אהבה, ולמרות איך שזה נשמע, אני לגמרי לא מתכוון לזה בקטע מתנשא.

דירוג: