"תתקשרי לג'יין". וומי מוסאקו, אליזבת' בנקס.
"תתקשרי לג'יין" יוצא בזמן מאוד רגיש לנשות העולם, כשכל העיניים נשואות אל ארה"ב וביטול הפסיקה של וייד נגד רו. הסרט מתאר אירועים מלפני הפסיקה, צובט את הלב ומספק לנו הצצה מפחידה אל עולם שנשים אינן בשליטה מלאה על גופן.
אחרי הצפייה בטריילר של "תתקשרי לג'יין" תייגתי לעצמי את הסרט כמתוק אך שטחי, אולי התרגלנו לסרטים שמכווצ'צ'ים את ההיסטוריה האנושית לדיאלוגים שנונים ומהירים. אולי גם התרגלנו לקולנוע שבמידה מסויימת (נו פאן אינטנדד) הפך למסורס, כזה ששואל מה הדרך הכי פחות כואבת לדבר אמת ועונה לעצמו עם סרטים כמו "נשים בחזית" (2020). אך יצירות כמו "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" (2020) מחזירים לי אמון ביכולתו של הקולנוע לספר סיפורים אמיצים ומישירי מבט.
בצאתנו מההקרנה של "ג'יין" נוצר תור קצר לשירותי הנשים, תחילה שקט, מפנים, ובתוכו החלו להישמע קולות התוהים בלחש אם אנו צועדות אל אותו עבר שוב? האם ממשלה המורכבת מ-65 חברי כנסת אך מתוכם רק שמונה נשים (!) יכולה באמת להשמיע את קולנו? קול למוד ניסיון, סיכם את הדיון שהפך כבר פחות נלחש "זה קרה פעם, זה יקרה שוב, נתמודד".
"תתקשרי לג'יין". אליזבת' בנקס.
זהו פיצ'ר הבכורה של הבמאית פיליס נגי אך נראה שהיא שולטת היטב בשפה הקולנועית בה היא רוצה לדבר. החלטות אמיצות שלקחה נגי כמו צילום הסרט כולו בפילם, נותנות לו איכות מגורענת ונוסטלגית, כזו של התרפקות על הפרסונלי.
הסרט מגולל בצורה חופשית את סיפורו האמיתי של קולקטיב הנשים "ג'יין" שפעל בסתר בשיקאגו בשנות ה-60' (למעוניינות להעמיק, סיפורו של הקולקטיב מוצג גם בסרט התיעודי The Janes, למרות היותו דיי בינוני) התאגדות הנשים המכונות כולן 'ג'יין' סיפקה הפלות בטוחות ותמיכה לנשים אשר החליטו, כל אחת מסיבותיה, להפסיק את הריונן.
הסרט מתמקד בסיפורה של ג'וי (אליזבת' בנקס), עקרת בית עם בעל חביב ובת מתבגרת אשר סובלת ממצב לבבי אשר דורש הפסקת הריון. מעמד הועדה להפסקת הריון אף פעם לא היה קל אבל בשנות ה-60' סכנת חיים לאם לא נרשמה בהכרח כדבר חריג. בחדר ישיבות, ישובים גברים מעשנים מקצה לקצה ומחליטים שחיי הילד חשובים יותר מחיי האם. קולה של ג'וי לא משמעותי להם, לא רלוונטי בדיון על גופה.
ג'וי לא יצאה למסע כנהוג בסרטים פמיניסטיים כשאלו, היא נקלעה למסע. סיפורה מתרחש מספר שנים לפני פסיקתו של בית המשפט העליון בארה"ב המאפשר לנשים לבחור לעבור הפלה ללא התערבות המדינה, כשלפני כן, הפלות שאינן מאושרות על ידי המדינה וגופיה – אינן חוקיות.
"תתקשרי לג'יין". סיגורני וויבר.
הפתרון של ג'וי מגיע בצורת קולקטיב אותו מפעילה כאם דואגת וירג'יניה (סיגורני וויבר), שמעבירה את ג'וי חניכה, שלב אחר שלב הופכת ג'וי לאחת מהג'ייניות, או במילים אחרות – לאקטיביסטית. וויבר מציגה יכולות משחק שנעות בין דמות אישה מחוספסת שראתה ושמעה כבר הכל, אם רגישה ומכילה ואישה אשר מודעת לפוטנציאל של גופה ומיניותה במשחקי כוח אל מול למין השני. לא לעיתים קרובות גופה של אישה מעל גיל 30 מוצג על המסך כפתייני ומיני, וכשלעצמו זה מקדם קו דק נוסף של אג'נדה נשית.
קו נוסף מגולם בדמותה של גוון (וונמי מוסאקו), אשר מאבקה כאישה שחורה הוא כפול במערך הג'ייניות. את השכנה הפתיינית משחקת קייט מארה היפיפייה. בכוח שיניהן לא נסחפות דמויות המשנה בעלילה לקלישאות רדודות. מארה לא מחכה בכותונת לילה לגבר שיגאל אותה מבדידותה ומוסאקו היא לא רק האישה השחורה הזועמת, למרות שייתכן שקו העלילה הזו טופל באופן רדוד מדי ולא באמת נכנס לשיח עומק על מיקומה הנמוך ביותר בהיררכיה דאז של אישה, שחורה, ממעמד סוציואקונומי נמוך והאפשרויות העומדות בפניה לאחר סירוב הפלה בועדות רפואיות.
"תתקשרי לג'יין". קייט מארה.
השבוע דיברתי עם כמה אנשים שהולכים להצביע למפלגה פחות חביבה עלי. פתאום נפל האסימון שאנחנו עלולים להתעורר בקרוב לארץ שאינה מאפשרת, או לכל הפחות מקשה, על זכותה של אישה על גופה. הייתי משכנעת את עצמי שאני הוזה, אבל וויד נגד רו.
שיר הסיום (אם זה נחשב ספויילר אז הרי קיבלתם הזהרה) הוא גרסתה של ג'ניפר וורנס מ-69' ל-Let the Sunshine In, שכזכור סגר את הסרט האייקוני "שיער" לאחר שברגר נהרג במלחמה, כשחבריו הנותרים עומדים בשדה מוריק עמוס קברים והמון היפי מתפרץ פנימה כמכריז ניצחון. בכתיבת מילים אלו סמוך לבחירות בישראל אני לא מעזה לוותר על האופטימיות, ואם לא אזכה לשיר סיום דומה, אז לפחות אזכור שזה קרה פעם, זה יקרה שוב, ואנחנו נתמודד.
דירוג: 
תתקשרי לג'יין (ארה"ב, 2022)
בימוי: פיליס נגי | תסריט: היילי שור, רושן סת'י | משחק: אליזבת' בנקס, סיגורני וויבר, כריס מסינה, וומי מוסאקו, קייט מארה | מוסיקה מקורית: איזבלה סאמרס | צילום: גרטה זוזולה
הפצה: פורום פילם, החל מה-03.11.2022 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: