"בבילון". מרגו רובי.
ב"בבילון" יש כל כך הרבה פגמים וחסרונות! יש אמנם קסם רב בסרטים עם מבט מאחורי הקלעים להוליווד, בעיקר לזו מפעם, באתרי צילום, עם תפאורות, שחקנים, במאים, מפיקים, אך במקרה הזה עם כל השאפתנות, ההשקעה העצומה, צוות השחקנים המרשים, העיצוב, הקצב והתנופה, השלם קטן מסך חלקיו. בעצם, יש פה יותר מדי חלקים מיותרים – אפילו חלקים למספר שלמים – ושום דבר לא עשוי או גמור כמו שצריך. ומבלי להרוס את הסוף אומר שהרעיון לא עובד, ואם בטעות חושבים על זה אז גם לא ממש הגיוני.
הסרט הוא כמו בן דוד שני של "היו זמנים בהוליווד" של קווינטין טרנטינו, ולא רק כי ברד פיט ומרגו רובי משחקים בשניהם. טרנטינו השתמש בעירוב של אישים ידועים ודמויות מומצאות כדי לספר על תקופה מסוימת מאוד בעיר הסרטים. "בבילון" מתחיל ב-1926 בהוליווד ומובילות אותו שלוש דמויות מומצאות: כוכב קולנוע, צעירה שרוצה להיות שחקנית ומנואל, בחור שהגיע עם משפחתו ממקסיקו כשהיה בן 12, שדרכיו מצטלבות עם שניהם.
"בבילון". ברד פיט.
ברד פיט טוב בתפקיד ג'ק קונרד, כוכב קולנוע גדול, עם הרבה נשים לשעבר, שחייו משתנים עם כניסת הסאונד לסרטים. מרגו רובי לא מתאימה (וגם מבוגרת מדי) לתפקיד של נלי לה-רוי, בחורה אמביציוזית ששואפת להיות שחקנית ראינוע בלוס אנג'לס. הדמות שלה די מעצבנת, ורובי לא מספיק מקסימה פה כדי שנסלח לה על ההתנהגות של הדמות שלה (כולל קטעים מוגזמים בכוונה עם נחש ובמסיבה של החברה הגבוהה). הקטעים שלה בצילומי הסרטים הראשונים שלה אינם שונים מסרטים רבים על הפקות סרטים, כולל "רעש מצלמים".
הדמויות הראשיות מבוססות על שחקנים אמיתיים שונים, ומופיע בסרט גם מקס מינגלה ("סיפורה של שפחה") כאירווינג ת'לברג, מפיק נודע שהיה אחראי על הפקות ב-MGM. מופיעים/מגיחים עוד שחקנים רבים בתפקידים קטנים, כולל ספייק ג'ונז (במאי "להיות ג'ון מלקוביץ'" ו"היא") כבמאי גרמני עצבני, פלי (מלהקת הרד הוט צ'ילי פפרס) כמנהל באולפן סרטים ואריק רוברטס כאבא של נלי. במקום שדמויות המשנה יוסיפו לסלט צבע, טעם, הומור, הדמות של ספייק היחידה שמוצלחת, והן בעיקר מושכות לכל מיני כיוונים, סתמיות או מיותרות, והן אפילו לא הדבר הראשון העיקרי שהייתי מוריד מהסרט.
דמיאן שאזל, שכתב וביים את הסרט, אוהב מוזיקה יותר מכול. לפני סרטו הקודם, "האדם הראשון" (ריאן גוסלינג כניל ארמסטרונג), מוזיקה היתה חלק נכבד ב"ויפלאש" וב"לה לה לנד". ב"בבילון" שוב ושוב המצלמה מתקרבת לחצוצרה שמנגנת. בין החלקים המיותרים הרבים בסרט יש את סידני פאלמר – כמעט כתבתי "קו עלילה על חצוצרן" אבל לא ממש מכירים את הדמות והסיפור שלו די קלוש. ישנה דמות משנה נוספת, שאותה מגלמת לי ג'ון לי, שמבזבזים עליה הרבה יותר מדי זמן מסך ואף אחד לא היה מרגיש בחסרונה בלעדיה. שניהם מרגישים מיותרים במיוחד כשמבינים שלא ממש לומדים להבין ולהכיר את מנואל, הדמות הראשית שאותה מגלם דייגו קלווה, או מה סוד המשיכה שלו לנלי (מלבד זה שהיא נראית טוב) ולמה הוא מתאהב בה.
בסופו של דבר מתקבלת תחושה שצומצמו שמונה שעות לשלוש שעות, ולאו דווקא שמרו את החלקים הטובים ביותר. כל הקטע בחלק האחרון של הסרט עם דמות שמגלם טובי מגוויר מרגיש לא שייך, ואולי זה שהוא אחד המפיקים קשור לכך שלא הוצא מהסרט.
"בבילון". מרגו רובי, דייגו קאלווה.
בין החלקים הגדולים המיותרים יש גם משהו קטנטן חסר כל סיבה: תקריב למשקפיים שעיתונאית מניחה על שולחן. ג'ין סמארט (הסודות של איסטאון, Hacks) מגלמת אותה ובקטע המשמעותי היחיד שלה היא נושאת נאום מוצלח שבסרט אחר היה יכול להותיר רושם.
בסרט עם הרבה תנועות מצלמה מורכבות וארוכות זה ממש בלתי נסבל שיש קטעים שבהם דמויות לחוצות רצות ומנענעים את המצלמה המוחזקת ביד כמו אחרון סרט הסטודנטים שלא סומך על הסיטואציה, הדמויות והצופים.
הסוף גרם לי לרצות שייתנו לשאזל להיות אחראי על מונטז' בטקס האוסקר הקרוב, שבו "בבילון" כנראה יצבור כמה מועמדויות אך צפוי לצאת בידיים ריקות.
דירוג: 
בבילון (ארה"ב, 2022)
בימוי: דמיאן צ'זל | תסריט: דמיאן צ'זל | משחק: בראד פיט, מרגו רובי, דייגו קאלווה, סמרה וויבינג, טובי מגוואייר, ג'ין סמארט, קתרין ווטרסטון, אריק רוברטס | מוסיקה מקורית: ג'סטין הורביץ | צילום: ליינוס סנדגרן
הפצה: פורום פילם, החל מה-19.01.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: