"איש ושמו אוטו". טום הנקס.
"איש ושמו אוטו" הוא סרט דרמה על אלמן מבוגר ונרגן ויחסיו עם השכנים החדשים שעוברים לגור ממול, ובעיקר עם אם המשפחה המקסיקנית. הסרט לא מאוד מיוחד ומסמן "וי" על כל המקומות החשובים כולל מספר קטעים שדוחפים גיוון (diversity) בצורה די מגושמת, אבל הוא מספק בידור נעים למדי. אותי הוא לא ריגש במיוחד, אבל ל"אוטו" יש פוטנציאל לרגש קהלים מסוימים כי הוא מלטף את נקודות הרגש הפופולריות – זקנה, בדידות וילדים.
לבמאי מארק פורסטר מנעד לא קטן עם סרטי דרמה, אקשן ומתח ברזומה עם סרטים כמו "מונסטר בול" (עם הופעה שזיכתה את האלי בארי באוסקר), "מלחמת העולם Z" (בכיכובו של בראד פיט), "קוואנטום של נחמה" (סרט ג'יימס בונד) ו"למצוא את ארץ לעולם לא" (עם ג'וני דפ וקייט וינסלט, בו שיתף פעולה עם התסריטאי של סרט זה, דיוויד מאגי, שכתב את התסריט לסרט "בת הים הקטנה" של דיסני שייצא בהמשך השנה) ואחד האהובים עליי – "מעבר לכל דמיון". הוא ללא ספק יודע את העבודה ונראה שהפעם הלך על בטוח ולא ניסה לשבור מהתבנית המוכרת. התסריט מבוסס על ספר שבדי "איש ושמו אובה" ועל העיבוד השבדי שלו לסרט משנת 2015 שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.
אוטו (טום הנקס, "פורסט גאמפ", "גרין מייל") רוצה שכולם יפעלו על פי הכללים המוסכמים וקשה לו שאנשים עושים מה שמתחשק להם מבלי להתחשב בזה. בעבר זו הייתה אשתו האהובה סוניה (רייצ'ל קלר, "ליגיון") שהצליחה לאזן את הכל, אבל מאז שהיא הלכה לעולמה, אוטו נשאר אבוד וכועס ואין לו סבלנות לאחרים בשכונה הסגורה בה הוא חי. בין התרפקות על העבר לבין התמודדות עם הקשיים היומיומיים, בעיקר עם אנשי הנדל"ן שמנסים בכל השיטות העומדות לרשותם לדחוק את תושבי השכונה החוצה, כדי שיוכלו לבנות מיזם מגורים גדול, אוטו פורש לגמלאות, שלא ביוזמתו, מה שנותן לו הרבה זמן לטפח את הכעס שלו כלפי כל העולם.
שכנים חדשים שעוברים ממול מפרים את השגרה הקבועה של אוטו ומכריחים אותו לזוז מאזור האי-נוחות שלו. כשהוא עוזר להם בעל כורחו, הם נכנסים לחייו בכל הכוח, בעיקר מריסול (מריאנה טרביניו, "נרקוס: מקסיקו"), אם המשפחה חסרת הבושה ומלאת הלב. בעוד שבגרסה האמריקאית השכונה מאוד מגוונת, וכניסת משפחה מעורבת לשכונה עם אשה בעלת מבטא "זר", לא נראה מאוד מיוחד, בגרסה השבדית המשפחה האיראנית נכנסת לשכונה די הומוגנית של שבדים שמרנים, מה שמעצים את הפער התרבותי.
"איש ושמו אוטו".
טום הנקס מקסים באופן טבעי. זה משהו שקשה לו מאוד לשנות, ובמקרה הזה, בו הצופים צריכים להירתע מהדמות שלו והאישיות האנטי סוציאלית שלה, התכונה הזאת פוגמת בחוויה. כמעט מיד הוא מעורר אמפתיה. הדמות של מריסול כתובה נהדר והיא שונה מהמקבילה האיראנית שלה, אבל זו טרביניו שמכניסה בה את האנרגיה הנכונה. תמהיל של נחמדות, דחפנות, חמימות מוח, תמימות ורגשנות שהיא רוקחת במקצועיות. טרומן הנקס, הבן של טום וריטה וילסון (שגם הפיקו את הסרט), מגלם את אוטו הצעיר ומלבד דימיון קל לאביו, לא תורם במיוחד לתפקיד. רייצ'ל קלר, שמגלמת את סוניה לצדו, מתאימה לתפקיד, אבל גם היא לא גילוי מפתיע.
העיצוב הכללי קר, ולא רק בגלל השלג. השכונה לא מעוררת חשק לגור בה, למרות הדמויות הצבעוניות, כי היא נראית כמו מראה מעוותת של החלום האמריקאי, שורת בתים שנראים אותו דבר ובקצה שלה מחסנים של כל התושבים. הזכרונות של אוטו מהעבר מעוצבים נפלא ומשרים את הטון ההולם של הפשטות.
"איש ושמו אוטו". טום הנקס.
כצפוי, זוהי גרסה מרוככת של הסרט השבדי שטוב ממנו בהרבה, אך כסרט קליל עם מסר ברור ומחמם את הלב הוא מהווה בחירה בטוחה, גם אם היא רחוקה מלהיות מפעימה. אפשרי לחלוטין לחכות לצפייה בבית.
דירוג: 
איש ושמו אוטו (שוודיה, ארה"ב, 2022)
בימוי: מארק פורסטר | תסריט: הנס הולם, דיוויד מגי, פרדריק בקמן | משחק: טום הנקס, מריאנה טרווינו, מנואל גרסיה-רולפו, קיילי היימן, רייצ'ל קלר| מוסיקה מקורית: תומאס ניומן | צילום: מתיאס קוניגסווייסר
הפצה: פורום פילם, החל מה-12.01.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: