"מטרונום".
"מטרונום" של אלכסנדרו בלק שזכה בפרס הבימוי במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן האחרון, ממשיך את המסורת האולטרה ריאליסטית של ה"גל הרומני החדש" ובוחן כיצד נוצרת דיקטטורה ואילו מנגנונים מסייעים לה על מנת לשמר את כוחה- נושא שבוודאי יכול להיחשב רלוונטי למדינת ישראל של היום.
מבין כל המדינות שהיו חלק מהגוש הקומוניסטי במאה הקודמת, רומניה הייתה, די בודאות, המדינה עם הקולנוע הכי פחות מוכר (למעט אלבניה), עם אפס סרטים שזכו להכרה עולמית של ממש, במאה השנים הראשונות לקיומה של התעשיה הקולנועית הרומנית. זאת בניגוד מובהק למדינות אחרות באותו גוש כמו רוסיה עצמה, פולין, צ'כוסלובקיה, מזרח גרמניה ויוגוסלביה שהביאו לנו שמות כמו: סרגיי אייזנשטיין, אנדז'יי ויידה, רומן פולנסקי, מילוש פורמן, יאן שוונקמאייר, אמיר קוסטוריצה ורבים נוספים שהיו אחראים לכמה מהיצירות הגדולות בכל הזמנים, בין אם עשו זאת במדינות המקור שלהם או לאחר שהיגרו לארה"ב.
מנגד, אני לא חושב שיש הרבה אנשים, בוודאי כאלה שאינם ממוצא רומני, שיכולים לנקוב בשם של יוצר או סרט רומני שנוצר במאה הקודמת. אולם במהלך שני העשורים האחרונים הפכה רומניה מהאחות החורגת ליורשת עצר של ממש, ומי שנחשבת בעיני רבים, וגם בעיניי, למדינה שמייצרת את הקולנוע הכי טוב כיום, עם שמות מוכרים שהפכו לבני בית קבועים בכל הפסיטיבלים הגדולים, כמו: כריסטי פויו, כרסיטיאן מונג'ו, קורנליו פורומבויו וראדו ג'ודה.
אלכסנדו בלק הוא שם חדש בתחום הקולנוע העלילתי (ברזומה שלו נמצאים שני סרטים דוקומנטרים וזהו סרטו העלילתי הראשון) שירצה בוודאי להוסיף גם את שמו ל"היכל התהילה" הרומני וכעת ניתנת הזדמנות ראשונה לצפות בתוצרתו, כשסרטו "מטרונום" עולה לאקרנים המקומיים בסופ"ש הנוכחי.
"מטרונום".
יצירה זו, בניגוד לרוב סרטי הגל הרומני החדש, איננה עוסקת בהווה העגום של רומניה הפוסט-קומוניסטית, המושחתת, שבה חיי אדם לא שווים יותר מדי. במקום, היא חוזרת אל המקורות, חצי מאה אחורה, לשנת 1972, כאשר הקומוניזם הטוטליטרי עדיין לא התבסס לחלוטין במדינה ונקט בשורה של צעדים על מנת להעמיק את אחיזתו האבסולוטית בחיי היום יום של התושבים הרומנים. הרקע לסרט הוא חוק חדש שנחקק באותה תקופה ולפיו אסור ליצור קשר עם גורמים זרים מחוץ לרומניה על מנת לחתור כנגד המדינה. תחת אותה קטגוריה של חתרנות נכללים גם מכתבים שנשלחים אל תחנות רדיו זרות, כמו המכתב שבמרכז הסרט, שנכתב ונשלח על ידי חבורה של תיכוניסטים שמתכנסים ל"מסיבת תה" בביתה של אחת החברות. מסיבה שכוללת גם מפגשים מיניים, והאזנה למוזיקה מערבית אסורה, כמו "לד זפלין" ו"הדלתות".
גיבורת הסרט היא אנה (מארה בוגרין המצויינת) שמגלמת את אחת המשתתפות במסיבה וכל מהלך הסרט מובא דרך נקודת המבט שלה. למעשה קשה למצוא פריים שאנה נעדרת ממנו, ומכיוון שכך היה הכרחי שלא יהיה רבב בהופעתה ואכן דמותה של אנה, החל משלב הליהוק, עבור בעיצוב השיער והלבוש וכלה במשחק עצמו יוצרים דמות מורכבת של בחורה תמימה למדי שנמשכת אל הפרי האסור, שכמוהו עדיין לא טעמה ובזכות משחקה המדוייק ועשיר הניואנסים היא מצליחה לרתק אליה את עין הצופה לכל אורך הסרט.
מעבר לכך, על רקע הרפורמה/המהפיכה המשפטית בישראל (מחק את המיותר בהתאם להשקפת עולמך) סביר להניח כי יווצר עניין מסויים בסרט המתאר כיצד ובאילו אמצעים מצליחה מדינה להשריש את הדיקטטורה באופן כל כך עמוק שאנשים נורמטיביים והגונים מוכנים לבצע מעשים נוראיים כדי להציל עצמם מגורל דומה (מבלי לספלייר).
דירוג: 
מטרונום (רומניה, צרפת, 2022)
בימוי: אלכסנדרו בלק | תסריט: אלכסנדרו בלק | משחק: מארה בוגרין, סרבן לזרוביצי, ולאד איבנוב, מיחאי קאלין, אנדריה ביבירי | צילום: טודור ולדימיר פנדורו
הפצה: סינמטק, החל מה-30.03.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: