"גולדה". הלן מירן.
"גולדה" הוא סרט מרשים חזותית, אבל בעייתי ביותר מכל הבחינות האחרות (כן, גם מבחינת הלן מירן).
ראשית אפרגן באמת לבמאי גיא נתיב, שהגיע הכי רחוק שאפשר. חוץ ממשה מזרחי, הוא הבמאי הישראלי (לשעבר) היחיד שזכה באוסקר ולהגיע כל כך גבוה בהוליווד זה ממש מרשים. ללהק את הלן מירן זה חלום ואני בטוח שהוא עוד יגיע להישגים גדולים. יש משמעות גדולה בלקבל שחקנית A-ליסט כזאת וזה לפעמים חשוב כמו המהות. בנוסף, זו הפקה מרשימה. יש סצינות שמצולמות יפה, ערוכות טוב ומעוצבות יפה. אבל לגבי היתר, הסרט בעייתי מאוד.
לא היינו צריכים סרט על גולדה כדי להתרשם מיכולות המשחק של הלן מירן. אבל האמת היא שהפעם כשרונה לא בולט באופן מיוחד (בטח לא מעבר לדמויות האחרות שגילמה). היא בהחלט משחקת טוב, אבל היא לא עוצרת נשימה, לא את שלי, בכל מקרה. כי האמת? חוץ מהאיפור וסיפור העלילה – אין הרבה דמיון בין הדמות שהלן מירן מגלמת לגולדה.
"גולדה". הלן מירן.
גולדה היתה אשה בעלת הומור ארסי ממדרגה ראשונה (בגין היה חקיין שלה). היא היתה לדעתי ראש הממשלה השנונה ביותר. היא היתה סרקסטית וצינית. מעבר לזה היא היתה צדקנית יוצאת דופן. מרירה, קשה ובלתי נעימה. מצד שני היו לה גינונים אמהיים. היא היתה קפדנית ושמרנית, אבל גם עשתה המון למען מעמד הפועל העברי והיתה שרת רווחה יוצאת מהכלל. בקיצור, יופי של ניגודים. איפה כל המורכבות הזאת בסרט? נאדה.
חלק מדמותה של גולדה זה הקול הפולני שלה עם המבטא האמריקאי – שבכלל לא קיים כאן. כן, גיבור תרבות הוא גם המראה והסאונד וסגנון הדיבור. אי אפשר לתאר אותה בלי זה.
בקיצור, זו בכלל לא גולדה. זו הלן מירן עם המון איפור. בניגוד לסרט על חייו של פיטר סלרס, למשל, שם ששכחתי לגמרי שמדובר בשחקן ג'פרי ראש – בסרט הזה אי אפשר להתבלבל שזו מירן.
"גולדה". הלן מירן, קאמי קוטן.
הבעיה העיקרית של הסרט היא שאין לגולדה שום סיפור חיים כאן. הסרט לא טורח להסביר מי היא? מאיפה היא מגיעה? מה מניע אותה? איך היא הגיעה לתפקיד? מה הפך אותה לאשה כזאת? זר שיצפה בסרט לא יבין ולא ידע מי זאת באמת, חוץ מזה שהיא מעשנת בשרשרת. ישראלי שיצפה בסרט ירגיש חוסר יכולת להתחבר אליה רגשית. ואל תחשבו שאי אפשר בשעה וחצי או שעתיים להוסיף קצת סיפור חיים. עשו את זה מאות במאים בהצלחה רבה בסרטים אחרים (לפעמים בהבזקים, לפעמים במבט לאחור, יש אינספור טכניקות). אני לא אומר שצריך לגלול אחורה את כל תולדותיה, אבל במקרה הזה אין אפילו הקשר סמלי לעברה. כלום.
הסרט דן רק בפרק אחד, מנותק מכל סיפור חייה, אטום מכל הסבר רגשי או פסיכולוגי – מלחמת יום כיפור. זה נעשה כמעט בלי שום קונטקסט, למעט כתובית הסבר אחת בתחילת הסרט. איך אפשר לדון במלחמת יום כיפור בלי להסביר מה הוביל אליה?! הוא גם נשאב למהלכים מבצעיים שלא מקבלים תיאור נאות בסרט ולא ניתן להבין מהם דבר. הצוות נכנס לרזולוציות שלא עוזרות בכלל בהבנת התהליך והמהלך. צפיתי בסרט כשכמה חיילים יושבים לידי. הם לא הבינו כלום.
"גולדה". רמי הויברגר, הלן מירן, ליאור אשכנזי, דביר בנדק.
מבלי להרחיב בעיוות עובדות (למשל, הסצינה שבה היא נכנסת לחדר הישיבות ואף אחד לא קם לכבודה? זה ממש לא נכון. כל שרי הממשלה, כולל משה דיין, רעדו מפחד כשהיתה מגיעה ועמדו לקראתה תמיד, זה ידוע) הסרט בעיקר עושה לה הנחות מופלגות. הוא לא מתאר כיצד במשך שנים היא לא התכוננה נכון למלחמה אפשרית, שבמשך 5 שנים היא דוחה כל הצעה של ניקסון לשיחות עם המצרים. דוחה כל הזמנה למשא ומתן. לא מכירה בעם פלשתיני. לא מבינה מה רוצים ממנה "הפנתרים השחורים". שונאת ביקורת. שונאת סאטירה שמופנית אליה. תמיד צודקת. סומכת יותר מדי על הגברים המאצ'ואיסטים בממשלה שלה, למרות שקיבלה מידע מהימן על הכנות צבא מצרים על הגבול. הניסיון להציג מין עמדה מנותקת, "אובייקטיבית", שלא מסבירה אם היא היתה אחראית או לא – משאירה את הסרט חלש, עם עמדה סכרינית. עדיף לטעות בגישה מאשר לא להגיד דבר.
מה שמחשיד בעייני, שהסרט לא נוצר ממניעים רצינים לחקירת דמותה של גולדה, אלא סוג של החלטה מסחרית – ליצור סרט על "אשה גדולה מהחיים" כביכול (בסגנון "אשת הברזל" על מרגרט תאצ'ר), תוך שימוש בשם גדול כמו הלן מירן ובכך לפצח את מכירת הכרטיסים. אין שום דבר רע בלרצות שהסרט שלך יהיה להיט (גם פליני רצה והצליח). הבעיה היא שפה – הרצון המסחרי מטעה את הצופה ושם אותו תחת הרושם של אשה שנקלעה לסיטואציה. או מישהי שממש הצילה את ישראל מאסון. כמו שהפוסטר מבטיח: "אשה אחת עמדה בין ניצחון לתבוסה" (נו באמת).
"גולדה". ליאור אשכנזי, הלן מירן.
בעיה נוספת (וזה כבר המון) היא הפער הגדול בין השחקנים הישראלים להלן מירן. הבעיה הזו נוצרת לדעתי, בגלל נושא השפה. מאוד קשה לשחק שלא בשפת עמך (מנחם גולן הודה בדיעבד ששחקנים ישראלים לא יודעים לדבר "אינגליש" אלא יודעים לדבר "פינגליש", כלומר, אנגלית מחורבנת) ועוד יותר בעייתי זה שהמבטא הישראלי בולט לעומת המבטא המצוחצח של הלן מירן. זה מוריד את רמת האמינות דרגה אחת למטה, אין מה לעשות. הבחירה בלהעסיק שחקנים ישראלים במקרה הזה היתה טעות. באופן כללי, אני חושב שהקאסט הישראלי (הטוב) היה ממש גרוע בסרט הזה.
בלי יותר מדי ספויילרים – יש שם גם קשקוש פילוסופי עם ציפורים מתות. כאן ממש אפשר להבחין במנת הרעל של הוליווד שאוהבת אלגוריות ב-1.99$.
ועוד משהו: השימוש בשיר של לאונרד כהן יפה אבל ממש לא מקורי. דומה מאוד ל"החיים על פי אגפא" של אסי דיין.
בשורה תחתונה, שווה לראות את הסרט בשביל הבאזז, על מה כולם מדברים. יש פה ושם סצינות טובות, אבל לא יותר מזה. אם אתם רוצים לראות סרט מרשים באמת על גולדה תביטו בדוקו "גולדה" של שגיא בורנשטיין, אודי ניר ושני רוזאנס משנת 2019 (יש בהוט). זה סרט שאפשר ללמוד ממנו, לכעוס בגללו וגם להתרגש באמת.
דירוג: 
גולדה (בריטניה, 2023)
בימוי: גיא נתיב | תסריט: ניקולס מרטין | משחק: הלן מירן, קאמי קוטן, אלי פירסי, רמי הויברגר, ליאור אשכנזי, לייב שרייבר | צילום: ג'ספר וולף
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-24.08.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: