ביקורת: מה שעובד

לארי דיויד ואוואן רייצל ווד. מתוך מה שעובד.

לארי דיויד ואוואן רייצ'ל ווד. מתוך מה שעובד.

אחרי ארבעה סרטים שצולמו באירופה – שלושה באנגליה ואחד בספרד, כולל שניים מהסרטים המצליחים ביותר שלו ("נקודת מפגש" ו"ויקי כריסטינה ברצלונה") – שב וודי אלן אל מכורתו מנהטן. "מה שעובד", הסרט השנתי של אלן, שכותב ומביים סרט מידי שנה מאז 1982(!), היא קומדיה לא אחידה שעובדת יותר טוב בחלקה הראשון וכשהוא לא מנסה להצחיק. ועדיין, סרט בינוני של וודי אלן הוא טוב יותר מהרבה סרטים של במאים אחרים.

כבר למעלה מעשור שאלן לא מתקרב לרמה של סרטיו הטובים ביותר, דוגמת "בעלים ונשים" (1992), "חנה ואחיותיה" (1986) ו"הרומן שלי עם אנני" (1977). במהלך הצפיה ב"מה שעובד" נדמה שהוא שבוי בתדמית ובתבנית הסרטים הקודמים שלו והוא לא עושה מספיק כדי להשתחרר מהן, או שצופים בניסיון של מישהו לביים סרט וודי אלני. ובכל זאת, אני מעריץ נאמן שלו ואהיה הראשון בתור ב-2010 לסרט שצילם בלונדון עם אנתוני הופקינס, נעמי ווטס, אנטוניו בנדרס, ג'וש ברולין ועוד.

"מה שעובד" הוא סרטו השלישי ברציפות של אלן שבו הוא לא משחק, ויש שיגידו שלארי דיויד (מיוצרי "סיינפלד" וכוכב הסדרה "תרגיע") ממלא את התפקיד המסורתי של ההיפוכונדר המשכיל. היתרון של דיויד (שהופיע לרגע ב"ימי הרדיו" ובחלק של אלן ב"סיפורי ניו יורק") על פני שחקנים קודמים שנכנסו לנעלי הדמות הראשית הטיפוסית של אלן (קנת' בראנה ב"סלבריטי", ג'ון קיוזאק ב"קליעים מעל ברודווי", למשל), היא דמותו של דיויד כפי שהיא מוכרת מהסדרה שלו: איש חצוף, נרגן ושונא-הכול. לכן דמותו של בוריס מתלבשת עליו כמו כפפה, אך היא מוגזמת מדי ולא אמינה (למה הורים ממשיכים להביא אליו את ילדיהם לשיעורי שחמט אם הוא מעליב אותם כך?).

הנרי קאביל ואוואן רייצל ווד. מתוך מה שעובד.

הנרי קאוויל ואוואן רייצ'ל ווד. מתוך מה שעובד.

בתחילת הסרט הפיזיקאי הגרוש בוריס ילינקוב (דיויד) אוסף לביתו את מלודי, צעירה די טיפשה ממיסיסיפי (אוואן רייצ'ל ווד, הבת ב"המתאבק"). הכנסת האורחים מתארכת הרבה מעבר לכוונותיו המקוריות. בהמשך הסרט מגיעה מרייטה, אמה של מלודי (פטרישה קלארקסון) לדירה, ומתמקדים בה ובמלודי וזונחים את בוריס.

אלן שב לעסוק במקום שתופסים המזל והגורל בחיים, יחד עם אלמנטים נוספים שהוא אוהב: גירושים, העיסוק במוות ובהתאבדות בפרט, אהבתו לקוסמוּת, מוטיב הפיגמליון ומזכיר גם את אהבתו לסרטים ישנים ("מגע של רשע" של אורסון ולס וסרט עם פרד אסטר במקרה הזה) ולסרטים זרים, והכול על רקע מוסיקה קלאסית, כרגיל. יש משהו תאטרלי בכל התנהלות הדברים, ואפילו במראה דירת הלופט של בוריס. הסרט אינו "חלק", עם רגעים מתים על גבול המשעממים.

בעוד זהו אחד הסרטים של אלן עם ההסבר הכי טוב לשם שניתן לו, מהצד הדרמתי התיאוריה המוצגת בסרט לא זוכה לעלילה שלה היא ראויה. הדמויות מתאהבות בלי "סיבה", אין רגע של משיכה או חיזור. מקרה אחד ניתן להסביר באהבה ממבט ראשון- אך לא ארבעה מקרים שונים. ומהצד הקומי, בדיחות הדרומיים שלא מבינים כלום די צולעות ומלודי הטיפשה לא מצחיקה כמו מירה סורבינו שגילמה את הזונה ב"אפרודיטה הגדולה" או ג'ניפר טילי ב"קליעים מעל ברודווי" של אלן.

לארי דיויד מתוך מה שעובד.

לארי דיויד מתוך מה שעובד.

אלן גם לא נפטר, לצערי, מהתסמין העיקרי שפגע בסרטו הקודם (המצליח) "ויקי כרסטינה ברצלונה": סיפור התפתחויות בעלילה במקום להראות את התקדמותה, בעיקר בקו העלילה הלוקה בחסר של מרייטה (קלארקסון), שכמו דמותה של פנלופה קרוז ב"ויקי" נכנסת מאוחר מדי. קלארקסון הג'ינג'ית, ששיחקה גם ב"ויקי" היא שחקנית נפלאה ומתאימה לעולם הסרטים של אלן ויש לקוות שיכתוב לה בעתיד הקרוב תפקיד מוצלח וגדול יותר.

אם הולכים לסרט ללא ציפיות לוודי אלן בסדר גודל של "מנהטן" (1979) או "שושנת קהיר הסגולה" (1985), ניתן ליהנות מהסרט הבינוני והמאוד לא אחיד הזה.

דירוג: ★★★☆☆

מה שעובד
ארה"ב, 2009
93 דקות.
הפצה: סרטי נחשון, החל מה-08.10.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
וודי אלן
תסריט:
וודי אלן
שחקנים:
לארי דיויד
אוואן רייצ'ל ווד
פטרישה קלארקסון

בת

צפיתי בסרט אמש מאד נהנתי מהשנינות ההומור והציניות.מומלץ ביותר
חושבת לצפות בו פעם נוספת
תהנו.

אורנה

מעניין שאף אחד אינו מתייחס לכך שוודי הלן בודק בסרט זה את מערכת היחסים שלו עם אשה צעירונת(שהיא ,עוד יותר מסובך , ביתו המאומצת)
בסה"כ סרט פשטני מאד, בלי התחכום והפילוסופיה שמאפיינים את סרטיו.הטריק בו גיבור הסרט מדבר ומפרש לנו הצופים , תורם לפשטנות היתרה בה לוקה הסרט.
בסה"כ אמריקה המוזרה, כולל הכפר הגלובלי כולו.

[…] גרסת השיר המסורתי Auld Land Syne הלקוחה מ"ימי הרדיו", וכאן הביקורת שכתבתי עליו לפני 9 שנים ובה לא ציינתי אפילו את […]

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?