סרטי הקולנוע של וודי אלן: 39- "מה שעובד" (2009)

מאת
15 בדצמבר 2018 בשעה 9:30
"מה שעובד". אוואן רייצ'ל ווד, לארי דיויד.

"מה שעובד". אוואן רייצ'ל ווד, לארי דיויד.

…זה היה רק עניין של זמן: כתוביות הפתיחה של "מה שעובד" על רקע שיר של הקומיקאי-שחקן האהוב על אלן, שמוזכר בסרטים רבים שלו, Hello I Must Be Going של גראוצ'ו מרקס מתוך Animal Crackers. רק חבל שלשיר, למילותיו, לאחים מרקס או לסרטם אין שום קשר למשהו שקורה אחרי זה. היה יותר מתאים שיר דרומי/ממיסיסיפי.

מאז שני התפקידים הקטנטנים שלו ב"ימי הרדיו" (1987) ו"רסיסי אדיפוס" (1989) הצליח לארי דיויד כיוצר ותסריטאי של "סיינפלד" וכיוצר והשחקן הראשי של "תרגיע". כאן הוא תפקידו הראשי היחיד בסרט.

"מה שעובד" נפתח בבוריס ילניקוב (לארי דיויד) משוחח עם שלושה חברים בבית קפה על רחוב בניו יורק. אחד מהם מעודד אותו "לספר את הסיפור שלו". הסיפור שלו, אומר בוריס, זה מה שעובד; כל עוד אף אחד לא נפגע… בוריס מסתכל אל המצלמה ו"שובר את הקיר הרביעי" כשחבריו לא מבינים על מה או אל מי הוא מדבר.

"מה שעובד". לארי דיויד.

"מה שעובד". לארי דיויד.

בוריס הפיזיקאי, שאביו התאבד, ניסה להתאבד בעצמו כשהיה נשוי לג'סיקה (קרוליין מקורמק, "חוק וסדר"), שבאה ממשפחה עשירה. בנם לומד בייל (לא רואים אותו בסרט) ובדירה שלהם יש מדרגות לולייניות (כמו ב"מנהטן" וב"חנה ואחיותיה"). בעבר ניהלה רומן שהוא יודע עליו.
חזרה להווה: בוריס גרוש, מלמד ילדים לשחק שחמט ורואים אותו מנגן על פסנתר בבית של חבר.
11 דקות אחרי הפתיחה הוא מכניס לביתו את מלודי סלוסטין (אוון רייצ'ל ווד, Westworld) שברחה מביתה במיסיסיפי. הוא יורד על אבא שלה והיא משיבה: "אתה בטח צודק כי אתה גאון." (ראו רשימה בסקירה על "אליס".)

"מה שעובד". לארי דיויד, אוואן רייצ'ל ווד.

"מה שעובד". לארי דיויד, אוון רייצ'ל ווד.

בוריס סובל מהתקפי חרדה ואחרי שהוא מתעורר באמצע הלילה ופוצח בצעקות הוא אומר למלודי: I saw the abyss [ראיתי את המצולות]. "המצולות" היא כותרת מס' 8 שמתייחסת למיקי (וודי אלן) ב"חנה ואחיותיה". ואחרי זה הוא אומר שהחיים חסרי משמעות, כותרת מס' 9 ב"חנה".

מלודי: מה היית אומר אם הייתי אומרת לך שאני מתאהבת בך?
בוריס: הייתי אומר "תפסיקי".
אייזק (וודי אלן) ואמט (שון פן) אמרו לטרייסי (מיוראל המינגווי) והאטי (סמנתה מורטון) שלא תתאהב בו ב"מנהטן" וב"מתוק ומשוגע", בהתאמה. בוריס פוסל את הרעיון על הסף בגלל הפרש הגילים (במציאות: 40 שנה), הרקע, תחומי העניין שלהם וחוסר רצונו לעשות אהבה או להיות במערכת יחסים.
מלודי יוצאת עם פרי סינגלטון (ג'ון גלאגר ג'וניור, "חדר החדשות") שחושב שבוריס הוא אבא שלה.
בוריס אומר שיש לו כיב קיבה על אף שהרופאים לא מוצאים אותו. "שנה חלפה" הוא מודיע למצלמה, ואחרי זה גם פוצח בקריינות.

"מה שעובד". פטרישה קלארקסון.

"מה שעובד". פטרישה קלרקסון.

כמו סטוקרד צ'נינג ב"כל דבר אחר", בדקה ה-42 מגיעה מרייטה (פטרישה קלרקסון, בסרט שני ברציפות ואחרון של אלן), אמה של מלודי. בעלה ג'ון (אד ביגלי ג'וניור) עזב אותה בשביל חברתה הטובה ביותר, מנדי בלאקבורן. מרגע זה התפקיד של לארי דיויד הופך למשני. מרייטה מכנה את בוריס "קומוניסט" כשהיא מדברת עם מלודי.
ליאו ברוקמן, אחד מחבריו של בוריס, יוצא עם מרייטה, מתרשם מכישרון הצילום שלה, וכל חייה משתנים. היא גם דואגת לעזור לרנדי לי ג'יימס (הנרי קאוויל, "שושלת טיודור", גילם את סופרמן בשלושה סרטים, ו"משימה בלתי אפשרית 6"), שחקן בריטי שמתגורר על סירה בניו יורק, לחזר אחרי מלודי. (רשימת דמויות של שחקנים ושחקניות בסקירה על "ספטמבר".)

"מה שעובד". אוואן רייצ'ל ווד, הנרי קאוויל.

"מה שעובד". אוון רייצ'ל ווד, הנרי קאוויל.

בסרטו הקודם, "ויקי כריסטינה ברצלונה", גבר התגורר עם שתי נשים, פה יש אישה שדרה עם שני גברים. היו לו צלמות ב"אנני הול", "אבק כוכבים", "קומדיה סקסית של ליל קיץ" ו"ויקי כריסטינה ברצלונה".
ג'ון, בעלה לשעבר של מרייטה, מגיע גם הוא לניו יורק ובבר הוא פוגש את האוורד, גבר שהבעל שלו נורמן עזב אותו כי הוא רוצה לגור בפריז.

שומעים את החמישית של בטהובן ומוזכרים: קרל מרקס, איידס, "אפוקליפסה עכשיו", דארפור (אזכור נדיר למאורע אקטואלי), מארש החתונה של מנדלסון לסימון חתונה (כמו ב"קומדיה סקסית של ליל קיץ"), פרד אסטר, ויליאם פוקנר, "פיגמליון", "מגע של רשע" (1958) בבית קולנוע, מוזאון השואה, ויאגרה, אמונה באלוהים, שוברט, "אלו חיים נפלאים" (1946) של פרנק קפרה, וחשיבות המזל בחיים. מזכיר את הנשיא אובמה מבלי להזכיר את שמו (קרה גם עם קלינטון ב"לפרק את הארי"). ומשחקות בסרט גם ג'סיקה הכט ("חברים") כאלנה המדיום (רשימה מלאה בסקירה שתפורסם על "קסם לאור הירח"); וסמנתה בִּי.

"מה שעובד". הנרי קאוויל, אוואן רייצ'ל ווד.

"מה שעובד". הנרי קאוויל, אוון רייצ'ל ווד.

הסרט בן 93 הדקות נגמר במסיבת סילבסטר בדירה של בוריס, עם גרסת השיר המסורתי Auld Land Syne הלקוחה מ"ימי הרדיו", וכאן הביקורת שכתבתי עליו לפני 9 שנים ובה לא ציינתי אפילו את שמו של הנרי קאוויל, למשל.

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?