"דוג מן". קיילב לנדרי ג'ונס.
"דוג-מן" הוא דרמת פשע המגוללת את סיפורו של גבר צעיר עם חיבור מיוחד לכלבים וחיבה גדולה לתיאטרליות. אמנם החיבור בין מופעי דראג לחיים בשולי החברה לא עובר חלק בגרון, סיפור החיים הקשה של הדמות הראשית מצליח לפצות על כך ואפילו לרגש, בזכות תצוגת משחק מרהיבה, שמרוממת אפילו את כתיבת הדיאלוגים הממוצעת. הסרט כולל לא מעט סצינות אלימות, אך הן רק קישוטי רקע לסיפור ייחודי ששווה צפייה למי שיעיזו.
לוק בסון יצר בקריירת הבימוי שלו סרטים מדהימים, חלקם מהאהובים עליי ביותר ("הכחול הגדול", "ניקיטה", "לאון", "האלמנט החמישי"), אך במעבר לשנות האלפיים הוא התחיל לדשדש. למרות שהמשיך לקבל תקציבי עתק ושחקנים מהשורה הראשונה רצו לעבוד איתו, בסון לא הצליח לשחזר את ההצלחה. זכורים לרעה "לוסי" (2014) ו"ולריאן ועיר אלף הכוכבים" (2017), שלא היה ברור בכלל לאן הוא רצה לקחת אותם. הסרט הזה מרגיש כמו חזרה לפשטות, סרט קטן עם סיפור שאפשר לספר בישירות.
דאגלס (קיילב לאנדרי ג'ונס, "שלושה שלטים מחוץ לאיבינג מיזורי", "תוצרת אמריקה") נעצר כחשוד ברצח של מספר אנשים, כשבמטען המשאית שהוא נוהג בה נמצאים הרבה מאוד כלבים. תחנת המשטרה, שלא ממש מבינה איך להתמודד עם הסיטואציה המשונה, מזמינה את הפסיכולוגית אוולין (ג'וג'ו ט. גיבס, "Fresh") להעריך את מצבו הנפשי.
"דוג מן". קיילב לנדרי ג'ונס, ג'וג'ו טי. גיבס.
לבקשתה, דאגלס מגולל את סיפורו בפירוט רב, החל מילדותו הטרגית בבית עם אב מתעלל והנחמה שמצא בקשר שלו עם כלבים, קשר שעם השנים ידע לנצל לתועלתו. הכאב שחווה לאורך כל חייו, מהתמודדות כנער מוקצה חברתית וכגבר צעיר עם אפשרויות תעסוקה מוגבלות, איתגרו אותו לשבור מוסכמות ולמנף את כישוריו המיוחדים לשינוי מציאות חסרת תקווה.
קשה להאדיר מספיק את ג'ונס, שעושה עבודה מדהימה. הוא מוציא הרבה יותר מהטקסט הכתוב ויוצר דמות מלאת רבדים, שמשדרת חוזק בלתי מתפשר שמחפה על שבריריות גדולה וצורך טבעי באהבה. הוא מאזן גבריות ונשיות בצורה מופלאה ומופעי הדראג שלו בסרט עוצמתיים ומרתקים. גיבס מעניקה הופעה מרומזת שנותנת הרבה אמינות לדמות העייפה, הטרודה והאכפתית של אוולין. קלמנס שיק ואלכסנדר סטינרי המגלמים את אביו ואחיו של דאגלס (בהתאמה) מביאים דמויות קריקטוריות, שלא ברור אם במכוון לצורך הקצנת האכזריות או שמדובר בטעות בימוי, ובכל מקרה, הן לא ממש הולמות את שאר הסרט.
"דוג מן".
בעידן העכשווי מפתיע מאוד לגלות שעשרות הכלבים שמופיעים בסרט הם אמיתיים ולא אנימציה ממוחשבת, בעיקר בהתחשב בפעולות שהם עושים במהלכו – מהרמת חפצים, להזזת ידיות, תקיפות אנשים ועוד והכל בתיאום מושלם. ללא שום ספק, הסצינות עם הכלבים מעניקות נופך ייחודי לסרט ובהחלט מלהיב לחזות ברמה כזאת של דיוק, אך השימוש בחיות לצרכי בידור מעלה גם שאלות מוסריות ותיקות.
הסרט משתמש בשירים איקוניים של דיוות מוזיקליות שמספקים הפוגה מהסבל והקושי שמוצג על המסך. לפעמים ההפוגות מרגישות ארוכות מדי, אבל ג'ונס מחזיק את העניין לכל אורכן. התלבושות והאיפור של הדראג מצוינות – מספיק קרובות בשביל דימיון, אך גם לא מהוקצעות יתר על המידה, בשביל מידת אמינות. גם בשאר הסרט עבודת העיצוב טובה מאוד, ממצב ההתעללות בדאגלס הצעיר ועד לעליבות האסתטית של הגרסה הבוגרת. עיצוב הסטים המושקע עוזר לדייק את המצב העגום של דאגלס, ואפשר כמעט להריח את הסטים.
"דוג מן".
עם סיפור מרגש ומיוחד וקטעי אקשן סוחפים הסרט מצדיק צפייה בקולנוע. הוא יכול היה להשתפר עם מעט הידוק והיצמדות ברורה יותר לסגנון מסוים, אם מלאכותי או מציאותי, אבל הוא בדיוק מה שמחפשים אוהבי דרמות כבדות עם יכולת לספוג מראות גרפיים.
דירוג: 
דוג מן (צרפת, 2023)
בימוי: לוק בסון | תסריט: לוק בסון | משחק: קיילב לנדרי ג'ונס, ג'וג'ו טי. גיבס, כריסטופר דנהם, קלמנס שיק, ג'ון צ'ארלס אגילר, גרייס פאלמה, אייריס בריי | מוסיקה מקורית: אריק סרה | צילום: קולין וונדרסמן
הפצה: סרטי רד קייפ, החל מה-14.03.2024 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: