"איתנו זה נגמר" הוא סרט דרמה אמריקאי המבוסס על רב מכר באותו השם, המגולל את סיפורה של אישה צעירה שמנסה לבנות חיים בעיר חדשה ומשקעי העבר שמשפיעים על מערכות היחסים שהיא מפתחת. חשוב היה לי לציין שהוא אמריקאי, כי הוא קריקטורה של אמריקאיות – פשטני מדי לנושא שהוא נוגע בו, מצועצע באופן מוגזם ודוחף רגשנות בקיטשיות מובהקת, שלא מעבירה אותנטיות בהצלחה.
כוכבת הסרט, בלייק לייבלי המהממת, שגם הפיקה אותו, היא נחמה פורתא בכל החוויה. זה נכון שיש הנאה בדברים שלא צריך לחשוב יותר מדי כשצורכים אותם, אבל גם את זה חשוב לעשות במתינות. הסרט הוא משהו באזורים של סרטי הולמרק והסרטים דלי התסריט של נטפליקס.
זהו סרטו השלישי של הבמאי ג'סטין בלדוני, שגם הפיק ומככב בסרט. סרטיו הקודמים "במרחק נשימה" ו"עננים" הם סרטי נוער על התמודדות עם מחלה קשה, לכן לא מפתיעה הגישה הפשטנית לסיפור. קריסטי הול (שכתבה את סדרת נטפליקס "אני לא בסדר עם זה") עיבדה לתסריט את ספרה של קולין הובר משנת 2016, שהגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס בשנת 2022, ואף כתבה לו ספר המשך "איתנו זה מתחיל". נקווה שאם גם הוא יעובד לסרט, זה יהיה בידיים מקצועיות יותר.
לילי בלום (לייבלי, הסדרה "אחת שיודעת", "הסיפור של אדליין") חוזרת הביתה להלוויה של אביה (תפקיד קטן לקווין מק'קיד, "האנטומיה של גריי"), דמות ציבורית בעיירה בה גדלה, ומתקשה להתחבר לאירוע העצוב. הביקור בבית ילדותה מציף את התחושות שליוו אותה כשאביה היה בחיים והדינמיקה המורכבת שהייתה בינו לבין אימה. היא חוזרת לבוסטון, העיר החדשה אליה עברה, כדי להמשיך את שגרת חייה ולפתוח את העסק אותו תכננה להקים במשך שנים. יש לה את הידע, החזון היצירתי והסבלנות כדי שירקום עור וגידים, בדיוק כמו שחלמה.
כשהיא מנסה להתבודד ולאפס את עצמה בחזרה אחרי ההלוויה, היא פוגשת במקרה בבחור בשם רייל (בלדוני, הסדרה "ג'יין הבתולה"), שמקסים אותה, אבל גם נוטע בה חששות. לחייה המקצועיים נכנסת במפתיע אליסה (ג'ני סלייט הסטאנדאפיסטית והמדבבת, ששיחקה בעונה של "סאטרדיי נייט לייב", בין שאר תפקידי משנה בסרטים), העשירה והמשועממת שמחפשת חברה, ושואבת לחייה את לילי המופנמת. באופן לא צפוי לילי פוגשת במישהו מעברה (ברנדון סקלנר, הסדרה "1923"), שמזכיר לה את הנערה שפעם הייתה ומאמת אותה עם המציאות העכשווית שלה, שהיא מעדיפה להדחיק חלקים ממנה.
זה לא מספיק ללהק שחקנית מקסימה כמו לייבלי ולקוות שהכל ייפול למקום הנכון. הנוכחות שלה בהחלט מרשימה, גם אם העיסוק בשיער שלה במהלך הסרט קצת מוגזם. היא שחקנית טובה שמבוזבזת בסרט הזה, ויכולה הייתה להוציא ממנו הרבה יותר. בלדוני בלתי נסבל מהרגע הראשון שהוא מופיע על המסך, אבל יכול להיות קשור לזה שמעולם לא חיבבתי את המשחק שלו. כמו בתפקידים אחרים, גם פה המיקוד הוא במראה שלו, שמשדר בעיקר מלאכותיות. סלייט משעשעת כהרגלה ומשתמשים בה במתינות. אם התסריט והבימוי היו מוצלחים יותר, גם החלקים הדרמטיים שלה היו יכולים לבעוט בבטן. לצדה מופיע הסטנדאפיסט חסן מינהג' ויש ביניהם כימיה טובה. סקנלר מגלם את אחת הדמויות שעוברות איכשהו טוב, אבל גם הולך לאיבוד בכל הפלסטיק. השחקנים שמגלמים את הדמויות בגרסה הצעירה שלהן עושים עבודה נאותה, אך לא יותר מזה.
העיצוב בסרט מאוד יפה, אבל בהתאמה לשאר האלמנטים בסרט, גם הוא שובר את אשליית האמינות. התלבושות מהוקצעות מדי, ולא שומרות על הקו הסגנוני של הדמויות. למשל, לילי עוברת מלבוש סרבלי לבגדי ערב מפוארים שלא תואמים את סגנון החיים שלה או את הבחירות העיצוביות האקלקטיות שלה בעסק או במחברת הרעיונות שלה. בנוסף לזה, התפאורה מוקפדת מדי והכל נראה כאילו יצא מקטלוג. כאמור, אמריקאי מאוד.
זה לא שהשתעממתי, כמו שסבלתי מהמיקוד בעטיפה ומהתוכן המדולל, בעיקר בנושא כבד ומורכב כמו זה שבסרט. היה אלמנט עלילתי אחד שחשבתי שנעשה נכון, אבל הוא לא מחזיק את שאר הסרט. שלוש צופות שהיו איתי באותה ההקרנה דיווחו שהן נהנו מהסרט, למרות הכל. אז כנראה שיש קהל שהוא יכול לקלוע אליו. מה שכן, אני שוקל ברצינות להוציא עצומה שתחייב להפסיק לגרום לדמויות לומר את שם הסרט באחת השורות, זה פשוט מגוחך עד מרגיז.
דירוג:
איתנו זה נגמר (ארה"ב, 2024)
בימוי: ג'סטין בלדוני | תסריט: כריסטי הול, קולין הובר | משחק: בלייק לייבלי, ג'סטין בלדוני, ג'ני סלייט, חסן מינהאג', איימי מורטון | מוסיקה מקורית: דאנקן בליקנסטאף, רוב סיימונסן | צילום: בארי פיטרסון
הפצה: פורום פילם, החל מה-08.08.2024 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: