בסרטו הראשון באורך מלא באנגלית, הבמאי וונג קאר ואי, מביא לנו את סרטו "2046" בחבילה חדשה, מעט שונה, אבל כמעט זהה, בשם "לילות בלוברי".
הרזומה של הבמאי וונג קאר ואי גדוש סרטים שביים, ואף גדוש יותר בסרטים שכתב להם את התסריט. ועם זאת, "לילות בלוברי" הוא סרטו הראשון של הבמאי הסיני באנגלית. למרות שקאר ואי התעקש ש"לילות בלוברי" הוא מעין סרט המשך לקודמו, "2046", קשה שלא לראות בהם אחים תאומים. קאר ואי הודה כבר שסרטיו קשורים זה בזה, אבל ב"לילות" בולטים הרבה אלמנטים וסמלים שאפיינו בבירור את "2046", זאת כמובן להוציא החושניות העצומה שהיתה לאחרון.
למרות שזהו סרטו הראשון באנגלית, קאר ואי לא התעקש על שחקנים אמריקאים, ובחר בפינצטה את הקאסט שלו. מתוך חמישה שחקנים בולטים בסרט, רק שניים ילידי ארה"ב – השחקנית הראשית, נורה ג'ונס, והשחקן דיויד סטרת'רן. מלבדם, משחקים בסרט שני בריטים – ג'וד לאו ורייצ'ל וויז, והישראלית הידועה, נטלי פורטמן.
את נורה ג'ונס, ליהק כאמור קאר ואי בעצמו. זוהי הופעת הבכורה על המסך הגדול של הזמרת המיוחד הזו. ג'ונס, מתקרבת לגיל 29, היתה זוכת שמונה פרסי הגראמי למוסיקה, כולל זמרת השנה בפופ. המוסיקה חובקת הפופ והג'אז של ג'ונס מעטרת את פס הקול של הסרט ומתנגנת לכל אורכו. רבים הזמרים שעושים מעבר חד מקליפים לערוצי המוסיקה, לעבר המסך הגדול, וכושלים את הדרך הזו. עבור ג'ונס, הנחיתה ישר בתפקיד הראשי של סרט עם במאי בעל שם עולמי, נראית טבעית לחלוטין. ג'ונס מצליחה להקסים ולשבות את לב הצופים עם הדמות חסרת הבטחון של אליזבת', שעוברת מעין מסע מפרך בדרך להכיר טוב יותר את עצמה ורצונותיה. לא קשה להבין מדוע בחר קאר ואי, שידוע בחיבתו לאנשי המוסיקה, דווקא בג'ונס לסרט שלו. המוסיקה האיטית של נורה ג'ונס מתאימה כמו כפפת מנתחים לאוירה הרגועה ושלוה בסרט. הוא ממקד את המצלמה שלו על ניו-יורק קצת שונה, פחות תוססת ורועשת, כזו שהולמת את המצב שהוא חוקר עם הדמות אליזבת'.
אליזבת' (ג'ונס), נקשרת בדו-שיח מתודה עם מנהל בית הקפה הניו-יורקי, ג'רמי (לאו). החבר שלה בגד בה עם מישהי אחרת, ולא טרח אפילו להיפרד ממנה. אליזבת' מחליטה לנטוש את החיים הללו שלה, ולתור את ארה"ב בחיפוש אחר תשובות לבעיות שלה, ובדרך להכיר טוב יותר את עצמה ואת המטרות שלה מכאן והלאה.
היא נתקלת בדרך בעוברי אורח שיותירו את חותמם המיוחד על ליבה. הראשון, הוא ארני (סטרת'רן), שוטר חביב המתקשה לקבל את הפרידה שלו מאישתו (וויז). סטרת'רן מוכיח פעם נוספת את האיכות האין- סופית שלו כשחקן דרמתי ומשכנע, מהאסכולה הישנה שכבר קשה למצוא. מאידך, וויז, שקיבלה אמנם סצינות לא קלות לביצוע (ומבטא טקסני להלביש על המוצא הבריטי שלה), פשוט מקלקלת את המערכה כולה עם איכות משחק ירודה שקשה היה לצפות ממנה. אחרי ההופעה הדרמתית המביכה הזו, המלצתי לוויז להישאר בתחום סרטי האקשן ולהימנע מסצינות מונולוגים מסובכות. מאוחר יותר, פוגשת אליזבת' בלזלי (פורטמן), המהמרת הכפייתית שגוררת אותה למסע מסובך לתוך חייה שלה. פורטמן המקסימה, פעם נוספת מתאימה את המראה שלה לתפקיד, כשם שהיא מקפידה לעשות לכל תפקיד. צריך להעריץ אותה על העבודה הקשה שהיא משקיעה בהכנות לכל סרט, ועל איכות המשחק הישראלית יוצאת הדופן.
וונג קאר ואי משתמש במספר סמלים מעניינים בסרט שלו. הוא לא חושש להתעכב בסרט על הדברים החשובים לו, ורגעים מסקרנים בעלילה מתועדים בהילוך איטי של המצלמה. מנגד גמור, מופיעות הרכבות המהירות בתנועתן המוארת בשלל צבעים, שוב, בדומה ל-"2046". אבל החסרון העיקרי של "לילות בלוברי" הוא באיטיות שלו. הסרט מרגיש תקוע, וצועד במקום, למרות שאליזבת' נודדת בין מדינות שלימות! הנדידה שלה לוקחת אותה למפגשים עם אורגניזמים דומים לה, אך שונים כל כך במהותם, אך הסיפור לא ממריא בשום נקודה בזמן, ואף נמשך אחורה בכל פעם שג'רמי חוזר להופיע. כנראה שחובבי המוסיקה של נורה ג'ונס שגם נהנו מסרטיו הקודמים של קאר ואי, יצליחו להתאהב ביצירתו האחרונה זו.
דירוג: 
לילות בלוברי
החל מ-13.03.2008 בקולנועים בישראל
95 דקות
הפצה:
יונייטד קינג
בימוי:
וונג קאר ואי
תסריט:
וונג קאר ואי
לורנס בלוק
שחקנים:
נורה ג'ונס
ג'וד לאו
דיוויד סטרת'רן
רייצ'ל וויז
נטלי פורטמן