"פחד אלוהים". יו גרנט.
"פחד אלוהים" של סקוט בק ובריאן וודס (הכותבים של "מקום שקט" ו"בוגימן", שהפעם גם כתבו וגם ביימו) ממותג כמותחן פסיכולוגי, אבל זה לא מדויק, כיוון שהפסיכולוגיה נשארת בחלק הראשון והטוב של הסרט, ואילו בחלק השני אנחנו מקבלים שוב פעם את אותם שטיקים מאוסים ולא אמינים שתסריטאים עצלים, או לא מספיק מוכשרים, משתמשים בהם כשהם לא יודעים איך לסיים את מה שכתבו.
האחיות בארנס ופקסטון הצעירות והנאות, המגולמות על ידי השחקניות הלא מאוד מוכרות סופי תאצ'ר וקלואי איסט (משום מה, בקולנוע המיינסטרימי האמריקני, אם את הפרוטגוניסטית, אז לא משנה את מי את מגלמת, אבל את חייבת להיות יפה וסקסית, גם אם את משחקת מורמונית אדוקה) עוברות מדלת לדלת ומנסות לשכנע את יושבי הבתים להתמסר לאמונה המורמונית וכך הן מוצאות עצמן בביתו של מיסטר ריד (יו גרנט) שנשמע מתעניין בתחילה ולאחר מכן מתחיל לשחק עם הנערות משחק חתול ועכבר פסיכולוגי שבמסגרתו הוא מנסה להוכיח להן שהדת שלהן היא בלוף ושרק הוא מחזיק את המפתחות לדת האחת והיחידה שהיא אמיתית.
כאמור החלק הראשון של הסרט מתוחכם למדי ברמה התימטית (ויש בתחילתו גם כמה שוטים מעניינים מבחינה ויזואלית) וניכר שהושקע מאמץ מסויים בכתיבתו. הוא כולל טיעונים שמעלה מר ריד על מנת להוכיח שכל הדתות הידועות והמקובלות הן בלוף שמבוסס על אותם נרטיבים עתיקים וקבועים, לא משנה באיזו דת עסקינן, ובסופו של דבר מדובר בסוג של מוצר קפיטליסטי בדיוק כמו כל מוצר קפיטליסטי אחר. הוא ממשיך וטוען שכל מאמין בהכרח מתעלם מהסתירות המובנות באמונה שלו, כי עדיף לו להמשיך ולדבוק באותה תיאוריה לא מאוד אפשרית של כח עליון רואה כל, מאשר לקבל בדיעבד את האפשרות השניה- שהתיאוריה לא נכונה וכל חייו האמין בדבר שקר.
כאמור, החלק הראשון של הסרט עושה את העבודה שלו בצורה סבירה, והטיעונים של מיסטר ריד אכן מעניינים, אפילו אם "מלבישים" אותם על סיטואציות שאינן קשורות לעולם הדת והאלוהים, כמו, למשל, למה הרוב המוחלט של האנשים ממשיך להצביע לאותן מפלגות שתמיד משקרות ומרמות את בוחריהן, במקום לנסות להצביע למפלגה חדשה.
"פחד אלוהים". קלואי איסט, סופי תאצ'ר, יו גרנט.
הבעיה מתחילה כשהיוצרים זונחים את הפילוסופיה והפסיכולוגיה ופונים לאותו מקום מוכר ונעים שתמיד פונים אליו כשלא יודעים מה לעשות עם הסיפור, ומתחילים להתעלל בגיבורים שלהם באופן לא אמין, מופרך וגנרי. כבר ראינו את זה המון פעמים בעבר ואנחנו לא רוצים עוד מאותו דבר, בעיקר כי זה לא מספיק טוב ובטח לא מקורי.
בעיה נוספת, היא שבחלק הראשון ניתן להניח שהסרט מנסה לבקר את הדת ואת מאמיניה באמצעות מהלכיו של ריד, אולם בהמשך, בלי לספיילר, היוצרים מבצעים פרסה לא אלגנטית בכלל ולמעשה מאשרים את עליונותה של הדת על המפקפקים בה. כך שהסרט לא מקורי, לא אמין ובסופו של דבר גם לא ממש מאתגר את הממסד הדתי.
דירוג: 
פחד אלוהים (ארה"ב, קנדה, 2024)
בימוי: סקוט בק, בריאן וודס | תסריט: סקוט בק, בריאן וודס | משחק: יו גרנט, סופי תאצ'ר, קלואי איסט, טופר גרייס, אל יאנג, ג'ולי לין מורטנסן, היילי הנסן, אל מקינון | מוסיקה מקורית: כריס בייקון | צילום: צ'ונג צ'ונג-הון
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-28.11.2024 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: