"האקדח מת מצחוק". ליאם ניסן.
"האקדח מת מצחוק" הוא סרט קומדיה אבל הוא לא מספיק מצחיק ויש בו שני פגמים מהותיים, מעבר לחוש הומור לוקה בחסר.
בניגוד ל"באפי ציידת הערפדים" שהיה סרט כושל אך הפך לסדרה מעולה ומצליחה בת שבע עונות (וסדרת-בת, חוברות קומיקס וסדרת המשך שבדרך), "האקדח מת מצחוק" היא דוגמה נדירה לסדרת טלוויזיה בת שישה פרקים בלבד שהיוותה בסיס לשלושה סרטי קולנוע מצליחים, כל אחד פחות טוב מהקודם, אך שלושתם מצחיקים והראשון שבהם טוב מאוד. היוצרים של הסדרה והסרט, האחים ג'רי ודויד צוקר וג'ים אברהמס, שיצרו את שני סרטי הפרודיה המעולים והמקוריים "טיסה נעימה" ו"סודי ביותר", אינם מעורבים בהפקה החדשה, שבה אגב מוזכרת הסדרה "באפי ציידת הערפדים".
ההשוואה לסרט מ-1988 אינה הוגנת אך מתבקשת. לסלי נילסן, שהיה מצוין גם ב"טיסה נעימה", היה כל כך מעולה בתפקיד פרנק דרבין שאחרי 1988 הוא שיחק בעיקר בסרטי פרודיה זולים ומביכים. זה לא יקרה לליאם ניסן, שמאחוריו שורה של סרטי דרמה וביותר מעשור האחרון כיכב באין-ספור סרטי פעולה בעקבות ההצלחה המפתיעה של "חטופה". הוא טעות איומה בליהוק, שפוגעת אנושות בסרט. מישהו אחר במקומו לא בהכרח היה הופך את הקומדיה הזאת לסרט מצוין, אך היה יכול לשפר מאוד את התוצאה הסופית.
בהתחלת הסרט יש שני דברים מצחיקים אבל לאורך הסרט -שעם כתוביות הסיום נמשך פחות מ-90 דקות- יש מעט מאוד שמעורר צחוק. יותר מפעם אחת יש דבר מה חביב-עד-משעשע ואז מסבירים את הבדיחה. ויש גם חזרה על בדיחות מהסרטים הקודמים ומהסדרה.
בעיה מרכזית נוספת, מעבר לכמה שליאם ניסן לא מתאים לתפקיד, היא שעיקר ההומור של שתי דמויות נוספות, שאותן מגלמים פמלה אנדרסון ודני יוסטון (שהקריירה שלו בנויה מתפקידי נבלים), נובע בעיקר מטמטום. דמות לא מבריקה -או שמבינה באופן ישיר מדי את מה שנאמר לה- היא מקור אדיר לקומדיה מאז ומתמיד, אבל זה לא עובד כשכולם בחדר מטומטמים. הומור נובע הרבה גם ממבצעים מופרכים, אך גם כאן מותחים את הגבולות יותר מדי. אחד המפיקים הראשיים הוא סת' מקפרלן, יוצר הסדרה המצוירת "איש משפחה" שכתב וביים את "מיליון דרכים להתפגר" שהיה אמור להיות פרודיה על מערבונים אבל שכח שפרודיה אמורה להיות מצחיקה. נדמה שלרוב התפקידים ליהקו אנשים מבוגרים וזקנים ואפשר היה לגוון יותר, וללהק אנשים מצחיקים יותר. מישהו כמו קייט מקינן, למשל, שתמיד מביאה משהו מצחיק-פסיכי משלה, ב"ברבי", "רוז נגד רוז" ו"מכסחות השדים".
מי שמצוין בתפקיד שלו הוא פול וולטר האוזר, שמגלם את אד הוקן ג'וניור, הבן של הדמות של ג'ורג' קנדי בסרטים הראשונים. הוא מצליח לומר ברצינות דברים מגוחכים ומופרכים ולהישמע מצחיק.
העלילה, כמובן, משנית ולא חשובה, אך אציין שזה עוד סרט שבו הנבל הוא מיליארדר הייטקיסט שמושפע מאלון מאסק.
"האקדח מת מצחוק". פול וולטר האוזר.
ב"האקדח מת מצחוק" מ-1988 יש קטע מונטז' של זוג האוהבים פרנק וג'יין (פרסיליה פרסלי, שמופיעה לשנייה בסרט החדש בלי שום תוכן או סיבה), בסרט הנוכחי המונטז' המקביל הופך למשהו בלתי צפוי שלא מתאים לסרט ובעיקר לא מצחיק, כשזו המטרה הבלעדית בסרט שכזה.
הסרט לא הצליח מאוד בארה"ב או בשאר העולם, אך יכול להיות שבכל זאת יופק סרט המשך. עדיף שיחכו כמה שנים וילהקו שחקנים חדשים. אגב, אין שום סיבה שאת התפקיד הראשי יישא שחקן מבוגר מאוד. לסלי נילסן היה בן 62 בלבד כשיצא הסרט הראשון.
מומלץ מאוד לראות את כל ששת פרקי "האקדח מת מצחוק". בסוף כל פרק צוחקים על מנהג בסדרות קומיות אמריקאיות בשנות ה-70 וה-80 שבו התמונה קופאת באמצע תנועה כלשהי של הדמויות, וחוזרים על זה גם בסרט הנוכחי.
דירוג: 
האקדח מת מצחוק (ארה"ב, 2025)
בימוי: עקיבא שפר | תסריט: דן גרגור, דאג מאנד, עקיבא שפר | משחק: ליאם ניסן, פול וולטר האוזר, קווין דוראנד, פמלה אנדרסון, סי-סי-הייץ' פאונדר, דני יוסטון | מוסיקה מקורית: ג'ואל מק'נילי | צילום: ברנדון טרוסט
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-31.07.2025 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: