ביקורת: לחנך את ג'ני

מאת נטלי וגיא דולינגר
21 באוקטובר 2009 בשעה 22:00
קארי מוליגן ופיטר סארסגארד. מתוך לחנך את גני.

קארי מוליגן ופיטר סארסגארד. מתוך לחנך את ג'ני.

נטלי: לפעמים דילמות של אחרים, בייחוד בשפה שונה, בתקופה אחרת ובארץ זרה, יכולות לטלטל אותך היטב. כך עושה הסרט "לחנך את ג'ני" – מלווה אותך בלבטים, מעייף אותך בהתחבטויות ובסוף מותיר אותך תוהה מה היית בוחר בעצמך, ולמה בעצם צריך לבחור דברים בחיים… אבל לא רק עצם הבחירה, והדרך בה נכנסים לסרט ונבעטים חזק בבטן בשיאו, אלא גם השחקנים המבריקים – כולם ביחד עושים את הסרט לחוויה נעימה, תמורה די מוצלחת ובעיקר אמיתית.

והפעם בתפקיד הבמאי – לון שרפיג ("איטלקית למתחילים"), במאית ממין נקבה, שבעזרתו של התסריטאי ניק הורנבי ("נאמנות גבוהה"), בנו את הסרט על-סמך זיכרונותיה של העיתונאית לין בארבר. ביחד יוצר הצוות סרט מלבב, עם קצב נכון ומוסיקה אותנטית של התקופה המדוברת ועלילה פשוטה עם מסר אחד ברור – ששום דבר לא ברור, גם לא בתקופה שבה הכל אמור להיות מוכתב וידוע.

"לחנך את ג'ני" (או באנגלית: Education) זכה בפרס חביב הקהל ואף בפרס הצילום בפסטיבל סאנדנס האחרון, ומסמן וי על המשבצת הפנויה של דרמה בריטית (תוסיפו תקופתית) לשנת 2009.

השנה היא 1961, באנגליה האפורה, בשכונה שגרתית וקרה. ג'ני (קארי מוליגן) בת ה- 16 היא נערה בבית ספר לבנות, שמשקיעה את כל סדר יומה במטרה להתקבל לאוקספורד היוקרתי. באמצעות דחיפה לא קטנה של ההורים, ג'ק (אלפרד מולינה) ומרג'ורי (קארה סימור), אשר יש יגידו כי מעורבים יתר על המידה בחייה, ג'ני חורשת למבחנים, לוקחת שיעורים פרטיים במטרה לשפר את הלטינית שלה ואפילו מנגנת על צ'לו כי זה יכול להיכתב טוב בקורות חייה (ולא חס וחלילה כיוון שיש הרבה תכונות חיוביות אחרות לנגינה על כלי כלשהוא וצ'לו בפרט).

ככה עוברים עליה חייה, באפרוריות אנגלית מצטיינת של ילדה יפה עם חלומות להיות אישה משכילה בעולם הגדול, ובייחוד בפאריס הקורצת עם התרבות המושכת. בינתיים, מסתפקת ג'ני בשמיעת תקליטים של ג'ולייט גרקו בחדרה (בשקט, כי אביה טוען שזהו בזבוז זמן, כמובן) ובפנטזיות על כבישת המיקום שלה בעולם, בעזרת קבלתה המיוחלת לאוקספורד.

פיטר סארסגארד. מתוך לחנך את גני.

פיטר סארסגארד. מתוך לחנך את ג'ני.

את ה"הרמוניה" הזו מנפץ יום אחד דייויד (פיטר סארסגארד), גבר הגדול בערך פי שניים מגילה של ג'ני, שנכנס לחייה וכובש אותה ואף את הוריה השמרניים. לאט לאט מגלה ג'ני על החיים מחוץ למסגרת המשעממת, ויוצאת עם דייויד וחבריו לקונצרטים, מסעדות, מכירות פומביות ועוד. פתאום החינוך שנותנים לה הוריה נראה לה מיותר והיא חושבת שהיא רוצה לטעום מהחיים האמיתיים ביחד עם דייויד. כמובן שהיא נאלצת להכריע תחת איזה חינוך היא מעוניינת להמשיך – של דייויד או זה שהתוו לה הוריה, שגם נשבר מול פניה באופן כלשהו במהלך הסרט.

את ג'ני מגלמת כאמור קארי מוליגן המקסימה אשר מזכירה כל כך את אודרי הופבורן ושובה תוך שניות את הלב של כולם. מן הסתם, לא יהיה אחד שיצא מהסרט אדיש כלפיה, ולא יחל לראותה בסרטים עתידיים. אבל קאסט נוסף של שחקנים נוספים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות – גם הוא מספק מעמד רם לסרט קטן ומוצלח זה – ובינהם מולינה כאב בעל החינוך הנוקשה, סאראסגארד בתפקיד החבר המבוגר, ואפילואמה תומפסון מבליחה לתפקיד קטן אך חיוני של מנהלת ביה"ס שבו לומדת ג'ני.

מלבד החיוך הביישן של מליגן והמבט השרמנטי של סארסגארד, יש לתת את הקרדיט לאנשים שעמלו על התאמת הסרט לתקופתו – בכל מה שנוגע לכך. התלבושות, המוסיקה, השפה והסלנג, הרצינות, הריהוט ועוד – הכל מדויק, נכון, ונעים לעין.

מלבד אכזבה אישית קלה מסופו של הסרט, ומההחלטה להריץ אותו קדימה טיפה מהר מידי מאותו קליימקס של הסרט (בלי ספוילרים, אל דאגה) – נהניתי כמעט מכל רגע. חוויתי את הלבטים עם ג'ני, התאהבתי יחד איתה והוריה בדייויד המסתורי, וחלמתי גם אני להיות אשת העולם הגדול, בלב מרכז התרבות העולמית (פריס) בשנות ה-1960 האחרות, אלו שלא ידעתי עליהן ושלא התמקדו בהן בסרטים אחרים. לאו דווקא סרט לבנות בלבד, אלא סרט מחנך בדיעבד, עם דיאלוגים מתוחכמים ומדויקים, וחיוך אחד מקסים של שחקנית שעוד נשמע עליה. מומלץ.

דירוג: ★★★★☆

לחנך את ג'ני
אנגליה, 2009
95 דקות.
הפצה: סרטי שפירא, החל מה-22.10.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
לון שרפיג
תסריט:
ניק הורנבי
צילום:
יאן דה בורמן
עריכה:
ברני פילינג
שחקנים:
קארי מוליגן
אלפרד מולינה
פיטר סארסגארד

"והפעם בתפקיד הבמאי – לון שרפיג, במאית ממין נקבה, שבעזרתו של התסריטאי ניק הורנבי, בנו את הסרט על-סמך זיכרונותיה של העיתונאית לין בארבר. ביחד יוצר הצוות סרט מלבב, עם קצב נכון ומוסיקה אותנטית של התקופה המדוברת…"

סליחה על הפמיניזם אבל אני לא זוכרת מתי צויין באיזו שהיא ביקורת על סרט שבויים ע"י במאי ממין זכר "והפעם בתפקיד הבמאי – xyz במאי ממין זכר שבעזרתו של התסריטאי zyx בנו את הסרט…"

למה הדגשת החריגות הזו? ומה פיתאום מצויין "בעזרתו של…?" האם לא ביימה לון שרפינג את הסרט בכוחות עצמה? למה לא להיתייחס באותו אופן שמתייחסים לכל סרט שלו במאי ותסריטאי "ע"פ תסריטו של…"? מה פתאום בעזרתו? האם בגלל שהבמאית היא אישה היא צריכה עזרה בעשיית הסרט?

נועם

סיפור בריטי ממשיך המסורת של שיילוק היהודי מהסוחר מונציה של שקספיר ואת פייגין היהודי מאוליבר טויסט.
לדעתי ימא מבית מדרשו של יוליוס שטרייכר מהשטירמר הנאצי.
הסריטאי דואג בכל הזדמנות ושלא נשכח לרגע, את יהדותו של הנוכל החלקלק המפתה קטינות,"המורח" את הוריה בדברי חלקות ,החי ברמת חיים גבוהה ביותר על חשבונן של נשים זקנות. אם לרגע התפתינו להאמין כי ליהודי יש שרידי אנושיות הרי מתברר במהרה כי הדרך הערמומית האפיינית כל כך ליהודים כמו שיילוק ופייגין באה לידי ביטוי גם פה. דיויד דואג לכאורה לקורת גג למשפחה כושית רק בכדי להוריד ערך הדירות בשכונה דבר שיאפשר לו לקנות את אותן דירות בזול.
סרט אנטישמי מדרגה ראשונה!

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?