ביקורת: קירות

מאת
2 בדצמבר 2009 בשעה 8:30
נינט טייב (עומדת) ואולגה קורילנקו. מתוך קירות.

נינט טייב (עומדת) ואולגה קורילנקו. מתוך קירות. צילום: יוסי צבקר

מה מבדיל את הסרט הזה מדרמות מתח/פעולה שנעשות במקומות אחרים בעולם? במהלך הסרט שתי הדמויות הראשיות הולכות לבית כנסת ולמקווה. אילו "קירות" היה נעשה בארץ אחרת, קשה להאמין שהיה מוקרן בבתי הקולנוע בארץ, פשוט משום שהוא עשוי בצורה חובבנית.

בסרטו של דני לרנר, שכתב וביים את "ימים קפואים" (2006), יש רעיון דרמתי עם פוטנציאל: גליה, זונה רוסיה שבתה מתגוררת ברוסיה, בורחת מהמכון שבו היא עובדת. היא מנסה לקבל בחזרה את הדרכון שלה שאותו מחזיקים מנהלי המכון, ומתחברת עם השכנה שלה אלינור, קופאית במרכול, שבעלה מכה אותה. אין הרבה בסרט מלבד הרעיון הזה על שתי בחורות שלכודות בחייהן. הוא מופרך ולא אמין, בעיקר אך לא רק בחלק האחרון שמתרחש בתחנה המרכזית של תל אביב.

את גליה מגלמת אולגה קורילנקו ("קוונטום של נחמה") שדוברת רוסית ואנגלית, ונראית לעתים כמו נינט טייב שמגלמת את אלינור, אך לא נעשה שימוש בדימיון בין תווי פניהן. למרות שתי השחקניות הראשיות, קשה להאמין שהסרט יצליח בארץ או בחו"ל (למרות שקורלינקו מופיעה עירומה).

אלינור המומה שגליה לא מכירה דברים כה ישראלים כמו שלא לוקחים את קרטון החלב הקדמי על המדף בסופר או את השירים של זהר ארגוב. לאלינור אין חברות, כנראה בגלל שבעלה לא מרשה לה. היא מספרת את השיער של גליה, וטורחת גם לספר שהמשפחה שלה מאשימה אותה בכך שהיא אישה מוכה. בעוד שעל נינט רואים סימנים למכות, לא רואים את בעלה מכה אותה, אך בחורות אחרות חוטפות גם חוטפות. יש בסרט לא מעט אלימות פיזית כלפי נשים (הן גם מחזירות).

נינט טייב, מתוך קירות.

נינט טייב, מתוך קירות. צילום: יוסי צבקר

דמותו של הבעל המכה של אלינור (זהר שטראוס) נראית כמו לקוחה מתשדיר שירות מחנך. בין הקלישאות והקטעים שמסתיימים בלי סיבה ישנם קטעי חלום מיותרים, שלא לומר מגוחכים, שבהם גליה מסתכלת על בתה בשדה תירס. ציור אפלולי ומדכא שגליה מציירת על הקיר המשותף עם הדירה של אלינור, מזכיר לאלינור משום מה (פעמיים) את אילת דווקא. דרך אגב, אני חושד שבעריכה הורד קטע שבו הן מקשיבות יחד לשיר(ים) של זוהר ארגוב.

המוסיקה של נתנאל מישלי לא טובה. בעיקר תמוהות הבחירות של מישלי, שעבד בסרטים הישראליים "עיניים פקוחות" ו"האושפיזין" ובמותחן המצליח "חטופה" עם ליאם ניסן; לעתים קרובות מדי סוג המוסיקה לא תואם את מה שרואים בסרט ובמקום ליצור מתח, הוא יוצר ריחוק. הדוגמה הבולטת ביותר לכך מופיעה כאשר גליה נשלחת עם אקדח לירות במישהו (דביר בנדק). מדובר באחת מתוך שלוש היתקלויות שיש לה בשירותים.

בתוך המותחן הלא מותח הזה יש גם שני קטעים ארוכים כמו לא-יודע-מה, שבכל אחד מהם גליה ואלינור יושבות ומדברות ומדברות ומדברות. כנסי כבר למקווה ונתקדם.

דירוג: ★½☆☆☆

קירות
ישראל, 2009
103 דקות.
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-03.12.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
דני לרנר
תסריט:
דני לרנר
שחקנים:
נינט טייב
אולגה קורילנקו
ולדימיר פרידמן
שלום מיכאלשווילי
לירון לבו