ביקורת: כוכב בהיר

מאת
1 בדצמבר 2009 בשעה 9:30
בן ווישו ואבי קורניש, מתוך כוכב בהיר.

בן ווישו ואבי קורניש, מתוך כוכב בהיר.

אין הרבה סרטים שעל רקע כתוביות הסיום שלהם מדוקלמת שירה, במקרה הזה אודה לזמיר של המשורר ג'ון קיטס, מושא אהבתה של הדמות הראשית בסרט, פאני ברון שעליה כתב את השיר שעל שמו קרוי הסרט. מדובר בדרמה רומנטית על משורר ואהבה בלתי אפשרית, סיפור קטן שמתפרש על פני שלוש שנים בכפר בלונדון.

בארבעת סרטיה מאז "הפסנתר" (1993) המעולה והמקורי, לא הצליחה התסריטאית והבמאית ג'יין קמפיון להוציא תחת ידיה סרט מצוין. ב"כוכב בהיר" היא חוזרת למאה ה-19 שבה התרחשו "הפסנתר" ו"דיוקנה של גברת" (1996), וכמו כל סרטיה, הוא יפה לעין, הצילום נהדר והמשחק טוב, וגם הפעם ניצבת אישה במרכז העלילה: פאני היא צעירה סקרנית בעלת השכלה, חובבת אופנה, שבאה ממשפחה אמידה המתאהבת במשורר העני והלא מוערך ג'ון קיטס. הם יודעים מראש שהם לא יכולים להיות ביחד בשל מעמדו.

בן ווישו ("הבושם") מגלם את קיטס באופן הצפוי שבו מצטייר בדמיוננו משורר חולה שחפת, עני שתלוי ונתמך בחבריו העשירים, שהולך בשדות ירוקים ופולט שירה בדיבורו היום-יומי. הוא לא מגלה קסם רב כמשורר הצעיר, ואולי האשמה תלויה בו על חוסר הכימיה בין אבי קורניש לבינו. יתרה מכך, גם לא מספיק ברור מדוע פאני מתאהבת בו ובכלל מה היא מוצאת בו. אבי קורניש האוסטרלית ("אליזבט: תור הזהב") מגלמת את פאני כדמות די צפויה ומוכרת אך חסרת להט מספק. שניהם טובים אך לא מדהימים. היא לא מריאן (קייט ווינסלט) ב"על תבונה ורגישות" (1995) שכמוה, היתה מאוהבת באופן עיוור בגבר ממעמד אחר.

כיף לראות את המשפחה של פאני שנראית, נשמעת ומתנהגת כמו משפחה אמיתית. אחותה הצעירה של פאני, המכונה טוטס (סרטה הראשון של אידי מרטין), מזכירה לעתים את הילדה מ"הפסנתר" שרואה דברים שהיא לא לגמרי מבינה וגם את הבת הצעירה ב"על תבונה ורגישות" שלשונה משוחררת יותר מזו של האנשים סביבה (בשתי המשפחות האב חסר). את האמא מגלמת ביובש-כלשהו קרי פוקס, שסרטה הראשון היה "מלאך אצל שולחני" של קמפיון. הדמות הבולטת ביותר בסרט היא דווקא זו של פטרונו המעצבן של קיטס, צ'רלס בראון, שאותו מגלם פול שניידר האמריקאי ("לארס והבחורה האמיתית" והסדרה "מחלקת גנים ונופים").

מתוך כוכב בהיר.

מתוך כוכב בהיר.

יש בסרט רגעים יפהפיים, מקוריים ומוצלחים, לצד יותר מדי קטעים סתמיים ולא ממוצים, והוא ארוך מדי. שעתיים אינם בהכרח הרבה זמן לסרט – לא חסרים סרטים מצוינים בני שלוש שעות, אך גם סרט בן שעה וחצי יכול להיות ארוך מדי כשאין בו מספיק תוכן, כשמאבדים עניין אחרי חמישים דקות, וכשהוא חוזר על עצמו. הצילום והשחזור התקופתי יפהפיים: יש תמונות, כמו זו של הפרחים הסגולים הפורחים, שבקלות אפשר למסגר ולמכור בחנויות. חלק גדול מהקטעים היפים קשורים לטבע ולעונות השנה המתחלפות. ויפים במיוחד הקטעים עם הפרפרים וכשהזוג המאוהב הולך מאחורי אחותה באחו.

המוסיקה של המלחין המתחיל מארק ברדשאו מעט מרגיזה ומעצבת התלבושות ג'נט פאטרסון תהיה, כנראה, מועמדת לאוסקר בפעם הרביעית, אך מדובר בסוג כזה של תלבושות שמועמדות אך לא זוכות; הם מעדיפים סרטים עם תלבושות ראוותניות, מרהיבות, מלכותיות; הזוכים בשנים האחרונות היו "הדוכסית", "אליזבת- תור הזהב", "מארי אנטואנט", "זכרונותיה של גיישה" ו"הטייס". אך הסרט היפה מספר סיפור קטן על שתי דמויות לא ראוותניות, הוא מעניין, עם הומור, אך הוא פשוט ארוך מדי.

דירוג: ★★★☆☆

כוכב בהיר
אנגליה, אוסטרליה, 2009
90 דקות.
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-03.12.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
ג'יין צ'מפיון
תסריט:
ג'יין צ'מפיון
שחקנים:
בן ווישו
אבבי קורניש