קלאסיקה מהעבר: חשד

מאת לירן מזרחי
21 במרץ 2010 בשעה 12:00
ג'ואן פונטיין. מתוך חשד.

ג'ואן פונטיין. מתוך חשד.

"חשד" מ-1941 הוא אחד הסרטים החשובים ביותר של מאסטר סרטי המתח של כל הזמנים, מר אלפרד היצ'קוק. נכון שבהשוואה לסרטים שהיוו אבני דרך בקריירה הפילמאית שלו "חשד" לא מייצג את הבמאי בצורה ברורה ונחרצת כמו "פסיכו" או "הציפורים" ועדיין יש בו יכולת לעניין על אף שהוא מרוחק שנות אור מבחינת זמן העשיה והחשיבה להלך תקופתנו. אין שום ספק שהסרט מייצג את תקופת הפילם נואר ההוליוודית ולא בכדי ניתן לזהות את הקומפוזיציות המוכרות של סרטי התקופה בה רב הנסתר על הגלוי. במידה מסוימת כך גם התעלומה הנוגעת לג'וני (קארי גרנט), סמויה מעינינו וגם סיומו של הסרט לא מבהיר לנו באופן ברור אם הוא רוצח מתועב או פשוט בחור מאוהב.

"חשד" כל כך אופייני להיצ'קוק ולו רק בשל תחושת המסתורין שהוא מעורר בצופיו. לבמאי הנפלא הזה יש תמיד את היכולת לגרום לסיטואציות ולמעשים השגורים ביותר בחיי היום יום להיראות מסוכנים ואף מבעיתים. ב"חשד" תגלו כיצד כוס חלב תמימה למראה טומנת בחובה אימה גדולה, סכנה ופחד שרק היצ'קוק יכול להעניק לה. מרתק לגלות כיצד הבמאי מנכס דאגה של מאהב שרמנטי כמו ג'וני והופך אותו למפלצתי באמצעות כמה מחוות פשוטות אך גאוניות שהופכות את הקערה על פיה ואת הסיפור כולו לנרטיב מצמרר וגותי.

עלילת הסרט עוקבת אחרי לינה (ג'ואן פונטיין, המוכרת מסרט נוסף של היצ'קוק "רבקה"), צעירה ביישנית ואמידה, שנופלת בקסמו של ג'וני ג'נטלמן מקסים ונאה. השניים מתחתנים במהירות ולינה המסכנה מגלה שלבעלה הטרי לא ממש מתחשק לעבוד ולכלכל אותה. אביה של לינה החליט להוציא אותה מהירושה שלו בעקבות הנישואים החפוזים וג'וני מאוכזב לגלות שאין להם פרוטה. אט אט לינה מתחילה לחשוד שהבעל היקר שלה לא תמים כפי שהוא נראה ואף מתחילה לחשוב שהוא מתעתד להרוג אותה כדי לקבל את כספי ביטוח החיים שלה.

ב"חשד" היצ'קוק מהתל בצופה כך שהוא מתחבט בין שתי תחושות ברורות.הראשונה גורמת לו לחשוד בג'וני ומניעיו והשנייה גורמת לו לא להאמין שהכוכב המופתי גרנט מסוגל לפגוע בנפש חיה. בתקופה בה הסרט נעשה מעמדו של גרנט ככוכב היה די מבוסס והמוני נערות צעירות ונשים רבות ראו בו אליל בכל קנה מידה. בשל האהבה לשחקן ומחשש שהקהל לא יקבל את הפיכתו לנבל בעין יפה היצ'קוק נאלץ להיכנע לדרישותיהם של ראשי אולפן ההפקה RKO ולמתן את סיפור העלילה כך שגרנט לא יצא רע מדי בסיומו של הסרט. התוצאה בפועל היא ש"חשד" מציג משחק אמביוולנטי בין טוב לרע [ספוילר]והסיום לא מאפשר לדעת אם ג'וני באמת אחראי לכל המעשים הרעים שקרו או לאו.[/ספוילר]

"חשד" מומלץ מאוד לכל אוהב היצ'קוק באשר הוא. ניתן לזהות כבר בסרט הזה את התאמה האהובה על הבמאי – הצגת האמת שמסתתרת מתחת לפני השטח. היצ'קוק אומר לנו באופן נוקב, שאם הקרוב לנו מכל יכול לעורר חרדה ופחד, כיצד יוכל האדם להתמודד עם העולם החיצון? אם אישה לא יכולה לבטוח בבעלה איך בדיוק העולם יתקיים? סטנלי קובריק מציג תהיות דומות לאלו בסרטו המצוין, "הניצוץ", בו האב (ג'ק ניקולסון) מנסה לקטול את משפחתו בעזרת גרזן חד. אצל היצ'קוק בניגוד לקובריק יש רק רמיזות בסאב טקסט שגורמות לנו להאמין, לחשוב ולהעריך באופן פרטני את הסיטואציה בעצמנו ולהסיק מה שאנחנו רוצים בלי "להאכיל אותנו בכפית". במילים אחרות היצ'קוק סומך על האינטלגנציה של הצופה שלו שישיג את המסקנות הראויות על פי מה שראה בלי לתת לנו אף תשובה ברורה. היצ'קוק עצמו תמיד היה אומר:" Always make the audience suffer as much as possible" ורק בגלל משפטים מן הסוג הזה גם ב-2010 אי אפשר לשכוח את הבריטי המטורף והנפלא הזה.

בשורה התחתונה "חשד" הוא יצירת מופת קולנועית המאגדת שני כוכבים רבי מעלה של הוליווד הקלאסית. למי שכבר ראה את, "חשד", בגירסת השחור לבן יכול ליהנות מהשוואה חביבה בין הגירסה הזו לגירסת הצבע, שעשו לסרט בשנים האחרונות באמצעות נפלאות הרסטורציה.

חשד
ארה"ב, 1941
101 דקות.
בימוי:
אלפרד היצ'קוק
תסריט:
סמסון רפאלסון
ג'ואן הריסון
שחקנים:
ג'ואן פונטיין
קארי גרנט

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?