נעמי ווטס עם סמואל ל. ג'קסון. מתוך אימהות וילדים.
סיפורים על אימוץ ילדים הם מקור מצוין לסרטים כי גלומים בהם כל מה שנחוץ לדרמה אנושית טעונת רגשות: יחסים בין גברים ונשים (בדרך כלל בוחרים באימוץ כי לא מצליחים להיכנס להריון, מה שמעלה את השאלה: למה דווקא אני לא בסדר שגופי לא מסוגל לעשות מה שכולם עושים כל יום, להיכנס להריון), אבות ואמהוֹת, אבּהות ואמהוּת, אנשים שכמהים לילדים מול אנשים שנסיבות חייהם מביאים אותם לבחור לוותר על ילדיהם, ילדים שצריכים להתמודד עם העובדה שנמסרו לאימוץ בנסיבות לא ידועות ועשויים להתלבט אם לפתוח את תיק האימוץ או לא. ולכל סיפור אימוץ יש שלושה צדדים לפחות: המוסר לאימוץ, המאמץ והילד.
זהו סרטו החמישי של רודריגו גרסיה, הבמאי-תסריטאי של "אימהות וילדים", שידוע יותר כבמאי סדרות דרמה בטלוויזיה האמריקאית ("בטיפול", "עמוק באדמה") וכבנו של הסופר זוכה פרס הנובל גבריאל גרסיה מרקס. "אמהות וילדים" הוא הטוב שבסרטיו, וכמו שלושת סרטיו הראשונים זוהי דרמה שקטה, מן החיים, ללא מאורעות גדולים יוצאי דופן, ועל נשים. הוא תמיד מצליח לקבץ סוללה של שחקניות מוכרות לסרטיו.
שלוש הנשים במרכז הסרט הן קארן (אנט בנינג), פיזיותרפיסטית רווקה שאמה החולה מתגוררת עמה; עורכת הדין אליזבת' (נעמי ווטס), הבת שקארן מסרה לאימוץ עם לידתה; ולוסי (קרי וושינגטון), שעובדת עם אמא שלה במאפייה והיא ובעלה מעוניינים לאמץ ילד. קארן לא מפסיקה לחשוב על הילדה שאותה מסרה לאימוץ בגיל ארבע עשרה, שלושים ושבע שנים לפני כן, וכותבת לה מכתבים שאין לה לאן לשלוח. היא מתמודדת גם עם מחלת אמה וחיזוריו של חבר לעבודה. אליזבת' מתחילה לעבוד במשרד עורכי דין חדש ועוברת לדירה חדשה.
אנט בנינג עם ג'ימי סמיתס. מתוך אימהות וילדים.
קארן ואליזבת' הן נשים שמודעות לכך שאינן קלות. הן קצרות רוח, נוקשות ומרחיקות אנשים מהן. שתיהן דמויות מקוריות ומעניינות, אך לא ברור למה אף אחד לא מחזיר להן באותו יחס שבו הן נוהגות. סמואל ל. ג'קסון מגלם את מעבידה של אליזבת' ונחמד מאוד לראותו (בתפקיד משנה) לא מקלל, ללא כלי נשק או סמים. עוד משחקים בסרט שחקני טלוויזיה בתפקידים שונים וכולם משחקים טוב, באופן טבעי בתפקידים הכתובים היטב. הסרט מראה יפה יחסים בין אנשים, בין אמא ובת ופשוט בין אנשים. מדובר בקטעים אנושיים שלא מרבים לראות בסרטי דרמה אמריקאים פשוטים (זן נכחד בפני עצמו).
עם זאת, הדמויות הגבריות בסרט אינן כה מעניינות. הם ממושמעים, סופגים הכול, חסרי דעה עצמאית. לעתים קרובות יש נוכחות של אם, גם אם לא רואים אותה פיזית מושכת בחוטים. הסרט טוב אך לא מספיק. הוא עשוי ברגישות ונוגע ללב (לא בהכרח מרגש), אך סופו נמשך יותר מדי: הוא נמתח מבלי שיהיה בו התוכן שתופס אותך בחציו הראשון. כמו כן, ישנן קפיצות, קטעים חשובים שמדלגים עליהם והיו יכולים לתרום ולהועיל לדרמה. יום יבוא ורודריגו גרסיה יכתוב ויביים סרט טוב מתחילתו ועד סופו, ללא ניסיונות קלים לסחוט דמעות מהצופים.
דירוג: 
אימהות וילדים
ארה"ב, 2009
125 דקות.
הפצה: סרטי שפירא, החל מה-29.04.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
רודריגו גרסיה
תסריט:
רודריגו גרסיה
שחקנים:
אנט בנינג
נעמי ווטס
קרי וושינגטון