ז'אן רנו. מתוך 22 קליעים.
לצרפתים יש מסורת של סרטי פשע ופעולה מצוינים עם ז'אן פול בלמונדו, אלן דילון ואחרים. ז'אן רנו ("ניקיטה", "לאון") הוא שחקן טוב ו"22 קליעים" אינו סרט רע או מגוחך, הוא פשוט לא סרט טוב. הוא לא מקורי או מיוחד ואין בו קטע אחד בלתי נשכח. השינוי המרענן היחיד שיש לסרט להציע הוא מיקום העלילה במרסיי ולא בפריז.
הבמאי רישאר ברי, שגם משחק בסרט, מוכר יותר כשחקן ("סתום ת'פה" עם ז'אן רנו ו"מאהב בהשאלה") ואת הסרט הפיק לוק בסון, שבשנים האחרונות הפיק את "חטופה" עם ליאם ניסן ו"מפריז באהבה" עם ג'ון טרבולטה באנגלית. בניגוד לאלו, הפעם בחרו לצלם את הסרט בצרפתית עם דמות ראשית של צרפתי.
בהתחלה קשה להבין מי זה מי ולמה הוא קשור, אך העניין לא כה מסובך, ההיפך הוא הנכון: מדובר בעסק פשטני ורדוד באופן מטמטם. צ'רלי (רנו), מאפיונר לשעבר ואב לשני ילדים משתי נשים שונות, נורה בידי חבורה של אנשים. עשרים ושניים קליעים מוצאים מגופו והוא נותר בחיים, מצולק ופגוע, אך בחיים. הוא לא מתכוון לעשות דבר אחרי שתוקעים בגופו עשרים ושניים קליעים, אבל ברגע שפוגעים בחבר שלו… זה עובר כל גבול. הוא יוצא למסע נקמה כדי למצוא את האחראים לניסיון החיסול שלו, ולחסלם.
מתוך 22 קליעים.
הוא לא באמת חוקר את העניין אלא ישר ניגש לענייני החיסול, כשברקע המשטרה מחפשת אותו. ישנם גם בלשית משטרה, שיש לה כמובן מעורבות אישית בעניין (אביה נרצח בידי האנשים שהוא מחפש אחריהם), ומפקד משטרה שלא תומך בה או מאמין לה ותובע בעלות על הצלחותיה.
בתור ארגון פשע מצויד היטב בכלי נשק, האבטחה אצלם לוקה בחסר, בלשון מעטה. אנשים פשוט מופיעים מול יריביהם עם אקדחים שלופים. אין טיפת תחכום או תחבולה בעסק. האנשים והרציחות אכזריים, מתעללים באנשים חיים. יש קטעי פעולה אך אין שום מתח. העריכה מעצבנת (בעיקר בהתחלה) ודי כבר עם המצלמה המוחזקת ביד המשקשקת! חוץ מזה, אני רוצה להאמין שבפריים האחרון לא באמת כיוונו ל"400 המלקות", כשכל קשר בין הסרט של פרנסואה טריפו לסרט הזה הוא בכך ששניהם בצרפתית ובשניהם יש מספר בשם הסרט (במקור הסרט נקרא "האלמותי").
דירוג: 
22 קליעים
צרפת, 2010
115 דקות.
הפצה: סרטי שפירא, החל מה-29.04.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
רישאר ברי
תסריט:
רישאר ברי
שחקנים:
ז'אן רנו
קאד מיראד
ז'אן-פייר דרוסי