ביקורת: ורוניקה מחליטה למות

מאת נטלי וגיא דולינגר
26 באוגוסט 2010 בשעה 11:31
מתוך ורוניקה מחליטה למות.

מתוך ורוניקה מחליטה למות.

"ורוניקה מחליטה למות" מתחיל כהבטחה, נמשך כשעמום המחץ והופך פתאום לסרט חי בועט, נגמר בקול תרועה חזקה, ומקשה על הצופה להחליט האם מדובר בסרט שווה צפיה או שמא בזבוז של זמן. אפשר בגדול לחלק את הסרט לשניים, כאשר החלק הראשון משמים, איטי ומחריד, ואילו החלק השני זורם, מפתיע, מושך ומעניין. ולכן ההתלבטות – האם להמליץ או לא? נשאיר את הבחירה לכם, הצופים הפוטנציאליים, ובינתיים נכתוב את כל האמת, רק האמת ושום דבר מלבד האמת.

הסרט "ורוניקה מחליטה למות" מבוסס על ספרו רב המכר של הסופר הברזילאי המפורסם, פאולו קואלו, מי שהתפרסם בעיקר בזכות "האלכימאי" (שתורגם ל-67 שפות!). את "ורוניקה מחליטה למות" כתב קואלו בשנת 1998, ובשנת 2009 עובד הסרט לקולנוע ויצא ברחבי העולם (בחלק מהמדינות ישירות ל-DVD), כאשר אלינו הוא מגיע באיחור אופנתי של כמעט שנה.

בתפקיד הבמאית נמצאת אמילי יאנג, בחורה כמעט אנונימית לחלוטין בתעשיית הסרטים, עם רקורד קצר ולא מוכר. על העיבוד לספר, מבחינת כתיבה ותסריט, אחראים עוד שני חבר'ה שאינם במיינסטרים ההוליוודי. לצערנו, טרם קראנו את הספר המדובר, ולכן אין לנו דרך להעריך עד כמה העלילה בסרט נאמנה לסיפור המקורי. ובכל זאת, נדמה כי אין כל כך הרבה עלילה בשני המקרים ולכן קשה לנו להאמין שמדובר בעיבוד יוצא דופן לספר.

שרה מישל גלר. מתוך ורוניקה מחליטה למות.

שרה מישל גלר. מתוך ורוניקה מחליטה למות.

הסרט מספר את סיפורה של ורוניקה (שרה מישל גלר), בחורה בשנות ה-20 לחייה שלכאורה, חייה אמורים להיות די טובים – היא התברכה בגנים יפים, ראש על הכתפיים, עבודה עם משכורת טובה ודירה מעוצבת למשעי בניו יורק. יחד עם כל זה, ורוניקה מחפשת משמעות לחייה, וכשהיא לא מוצאת כזאת, היא מחליטה שעדיף לה למות, ומנסה להתאבד. בפעם הבאה שהיא מתעוררת, היא מגלה לחרדתה שהניסיון לא צלח וכעת היא מאושפזת בבית חולים פרטי (והזוי קצת, א-לה-שאטר איילנד) לחולי נפש.

מיד עם חזרתה להכרה, מספרים לה רופאיה שעקב ניסיון ההתאבדות נגרם לה נזק בלתי הפיך, וכעת נותר לה זמן ספור לחיות. מאותו הרגע, ורוניקה עומדת לעבור תהליך מיוחד, שלא נחשוף אותו פה, אבל זוהי הנקודה היותר מעניינת בסרט. לצערנו, הסרט מתעקש להתבסס את כל החלק הראשון בצורה מכבידה, משעממת ומתרכז ברגעים הפחות מוצלחים של התסריט.

השחקנים בסרט, רובם על תקן "סמי-מוכרים", מלבד שרה מישל גלר (הלא היא באפי קוטלת הערפדים האגדית בסדרת הטלוויזיה) שנמצאת שם על תקן הניסיון לתפקיד אופי שונה ומסעיר. לטעמנו, היא לא עושה את העבודה בצורה משכנעת מספיק, אבל מצד שני, הסרט כולו מרגיש תקוע, כך שלא בטוח שזה בגללה או בגלל אחד השחקנים האחרים… ג'ונתן טאקר, מעין ילד פלא של הוליווד (מהפחות מוכרים, אבל כאלה שהפנים שלהם משתלבים בקלות וגורמים למאמץ עילאי לנסות להבין מאיפה מכירים אותו), מקבל זווית מעניינת וניסיון להיכנס לדמות מורכבת למדי, ועל כך ראוי לציון.

מתוך ורוניקה מחליטה למות.

מתוך ורוניקה מחליטה למות.

קצת על דברים פחות חשובים: אופן הצילום של הסרט מעט הפריע. לעיתים תקריבים מוזרים מידי, קרובים מידי, לעיתים רעידות לא מובנות, לעיתים צילום תקוע ולא זז. בלי להיתפס לקטנות, משהו שם קצת לא הסתדר. המוזיקה בסרט סתמית לחלוטין, וזה די ניכר. הדבר היחיד שזכור לטובה בהקשר הזה הוא השיר שמתנגן ברקע בסצינה בה ורוניקה נוטלת את הכדורים ומנסה להתאבד – מעין אלטרנטיב רוק בריטי, לא מוכר ולא הארד קור מידי. משהו ששמים לב אליו, שוכחים ובסוף קצת נזכרים. גם הסצינות תת-מודע/חלומות מרגישות תקועות והחזרה עליהן מעוררת קצת אי-נעימות.

קשה לסכם סרט שמתחלק בגסות ל- 2 חלקים: חלק גרוע וחלק לא רע. מבחינת ממוצע, הרי שאנחנו עומדים על סרט ממוצע מינוס. אבל לא בממוצעים עסקינן… ולכן, נצטרך להודות שקשה לנו להמליץ על הסרט, ומצד שני – אם תבואו לא עייפים ועם ציפיות די נמוכות, אולי תצלחו את החלק הראשון בלי קושי רב, והרי שאת החלק השני, המוצלח יותר, תעברו בקלות יתר. בהצלחה לכל המעוניינים לנסות.

דירוג: ★★½☆☆

ורוניקה מחליטה למות
ארה"ב, 2009
103 דקות.
הפצה: חמישה כוכבים, החל מה-26.08.2010 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:
בימוי:
אמילי יונג
תסריט:
לארי גרוס
רוברטה הנלי
פאולו קואלו
שחקנים:
שרה מישל גלר
דיויד ת'ווליס