23 בספטמבר 2010 בשעה 13:42

ביקורת #1: אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול

מתוך אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול.

ללכת בעקבות הזפק

"אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול" מתאדר בכותרת ארוכה להפליא שיכולה לעורר ציפיות, אך חייבים להודות שהוא אולי במקרה הטוב חביב ולא יותר מזה. עם עלילה מאוד סטנדרטית המקובעת על מלחמת טוב ברע, חוזק משפחתי מאולץ ואמריקאי וסוג של מסע, בונים היוצרים (שהביאו לנו בעבר את "תזיזו ת'רגליים") דמויות מונפשות שאולי נחמד ליהנות מהן במבחינה וויזואלית בתחילתו, אך לקראת סיומו ממש נמאסות על הצופה. המסרים של ללכת אחרי הלב ואחרי החלומות הפכו לקלישאתיים מדי ולדעתי הילדים של ימינו כבר מחפשים באנימציה מסר קצת יותר בוגר ואמיתי מן הסוג שהביא "למעלה" למשל, המציג דמויות אנושיות סוף סוף. התוצר הסופי כאן הוא עוד סרט שמשתמש באלגוריית היטלר וטהורי הדם אל מול כוח הצדק הישועי ותו לא. שלא תבינו אותי לא נכון או משהו אין לי שום בעיה שהטוב ינצח, אבל למה הוא חייב לעשות זאת באמצעות קלישאות ולא במקוריות?

זאק סניידר, שזהו סרט האנימציה הראשון שלו, מצליח להביא עולם אסתטי בסרטו הינשופי, אך מבחינת הסיפור הסגירות המקובעת בחוטי העלילה והמשכה הצפוי של כל סצנה מאוד מתסכל. למן הרגע הראשון שגיבורי הסרט יוצאים למסע הנוסחה כבר נכתבה להם מראש באופן מקומם: זה יהיה מסע ארוך קשה (זאת אומרת, בסצינה הבאה אחרי יציאתם הם כבר שם), הם לא יתייאשו יציגו נחישות חסרת פשרות, החברים למסע יפגשו ברגעי המשבר את החברים המצחיקים שיביאו קצת רגעים קומיים לעלילה ובסוף הכל יפתר. סניידר מצליח להשיג לעצמו אולי הפקות גדולות כמו: "300" ו"השומרים", אך לא מתעל את החומרים שיש לו בידיים למשהו שבאמת יהיה מעניין לעקוב אחר מבחינת נרטיבית. עצוב לראות שאיש שהצליח להרוס יצירת מופת כמו "השומרים" מופקד הפעם על עשייה בעולם האנימציה שמעבר ליופיו (טוב עם תוכנות יקרות וכסף כל אחד יכול) יכל לקבל גם ערך מוסף בידיו האמונות של במאי אחר שלא התלהב יותר מדי מהפאוזות הדרמטיות על הגיבורים.

עלילת הסרט מפגישה אותנו עם משפחת ינשופים המורכבת מהחולמים סורן (ג'ים סטרג'ס, "21") ואחותו הקטנה אגלנטין, שחולמים לפגוש את השומרים של גאהול- ינשופים אמיצים עשויים ללא חת. מולם האח שינביט צרות ומדון במשפחה קלאד (ריאן קוונטן), שמרגיש לא שייך ולא מוערך על ידי שאר חברי המשפחה. בזמן ששני האחים מנסים להתעופף בין הענפים שההורים לא בסביבה הם נופלים אל הקרקע ונחטפים על ידי ינשופים מפחידים. סורן מגלה שהגיעו למקום מושבם של "הטהורים" (אותם מנהיגה בקולה הרם השחקנית הנפלאה הלן מירן), המנצלים ינשופונים קטנים למען מטרות זדוניות. סורן אינו מוכן להיכנע להם ואף מחליט לצאת למסע כדי להביא למקום את השומרים של גאהול שיעזרו לכולם. במהלך המסע סורן פוגש חברים טובים שיעזרו לו במשימה ויביסו את שלטון הרוע הינשופי שמתכנן להשתלט על הכל.

מתוך אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול

אין מנוס, הסרט אכן מתכתב עם איקונות של שלטון דיקטטורי ותמונות של תרגילי סדר ינשופיים אל מול המנהיג הגדול מעלות אסוציאציות על הצורר הנאצי ברמה שממש לא נמצאת בסאבטקסט וזה ללא ספק ברור לכל במה דנים. הסרט אכן משחק עם העובדה שהוא מסוגל כסרט מצויר ליצור התכתבות עם סרטי עולם המבוגרים היות והוא אכן רוצה לפנות לקהל משפחתי ולא רק לילדים הרכים. ניתן לראות שרידים של "חומות של תקווה" בתכנון האסטרטגי לברוח ממחוז "הטהורים", קריצות בלתי פוסקות ל"שר הטבעות" ורק היה חסר שמבין ההר האימתני תצא לה הטבעת הכל יכולה או גולום (אולי זה יכל להיות סרט יותר טוב ככה), "מלך האריות" שפיעם כל הסרט ביחסים בין האחים הינשופים ועם זאת כל ההתכתבויות הללו לא הפכו אותו ל"צעצוע של סיפור 3".

מה שבאמת הרגיז בסרט זה ההילוכים האיטיים הבלתי פוסקים שלרגע התכתבו עם ה"מטריקס" במעין מחווה כל כך שגורה כדי להעצים רגעי גבורה שניסו לפרוט על נימי הרגש שלנו בצורה מאוד זולה. הניסיון הזה לא עבד כל כך לפחות מבחינתי כי במקום להתרגש ולהתפעם לא יכולתי שלא לגחך על במאי שלא חשב על דרך קצת יותר מקורית מזאת. טוב נו, מילא, נראה שכל מה שהיה לו בראש כאן זה הכסף ותו לא. אם ניקח את לוק בסון אז זהו במאי שלקח חוכמת יצירה לאנימציה והביא את "ארתור והמינומונים" שהיה פשוט נפלא. התעצבתי עוד יותר לגלות ש"וורנר" שאלו את המסרים הקלאסיים של "דיסני" הכוללים משפטים כמו 'לך בעקבות ליבך 'שהפעם הפך 'לך בעקבות הזפק שלך' כדי שיתאים לגיבורים הינשופיים ומבחינתי כאן הרגשתי שמאסתי בסרט.

בשורה התחתונה, התעצבתי לגלות שהלבישו את אותה עלילה שהיתה ב"תזיזו ת'רגליים". די, נו באמת, ילדים באמת יעדיפו לראות סרט של באגס באני במקום – לפחות זה מצחיק.

דירוג: