קשה לומר ש"המעין" הוא סרט רע. זה לא שאפשר לומר עליו שהוא סרט טוב. הסרט פשוט מסובך עם עצמו, ומביא בשלושה חלקים מקבילים שלושה סיפורים מוזרים ומרתיעים.
הבמאי דארן ארונופסקי כנראה נהנה מאד מהביקורות החיוביות על סרטו השנוי במחלוקת, "רקוויאם לחלום" (2000), כך שהוא ניסה לשחזר את הצלחתו בסרט זה. גם הפעם הוא חבר לצלם, מתיו ליברטיק, ולעורך, ג'יי רבינוביץ', וברור שהם ניסו להכניס כמה קטעים "מרקוויאם" גם לכאן. זה בהחלט לא המקום. במקום להזריק סמים, יו ג'קמן מנסה להאריך את חייו לחיי אין-סוף.
סצינת הפתיחה של "המעין" בעצם לקוחה מאמצע הסרט, טרנטינו סטייל. יו ג'קמן בלוק דוגמת טום קרוז ב"הסמוראי האחרון". השיער, הזקן הצרפתי, הקול העבה, הרצינות. אצל טום קרוז זה עבד יותר טוב. ג'קמן הוא הקונקיסטדור (הכובש) הספרדי, תומאס, שעתיד להילחם במאות בני-המאיה בדרך אל הכהן הגדול שלהם. הסצינה נקטעת ברגע המכריע והסצינה הבאה היא שוב של ג'קמן, הפעם כנזיר קירח, המדבר ומנסה להרגיע עץ עתיק. אם לא הספיק לכם יו ג'קמן, יש עוד אחד. הפעם הוא דוקטור טומי קריאו, המנסה למצוא תרופה לגידול שמצוי גם באישתו (רייצ'ל וויז).
שלושת הסיפורים שבהם מככב ג'קמן בעצם מקבילים. סיפור המסגרת הוא העולם האמיתי, בו ד"ר טומי לאט לאט יורד מהפסים כדי למצוא תרופה שתציל את אשתו האהובה. במקום לבלות איתה את רגעיה האחרונים, הוא שוקד על חיפש התרופה. תומאס הקונקיסטדור גם הוא מנסה למצוא את עץ החיים שיעניק חיי נצח לאהובתו, מלכת ספרד. ואף הנזיר מטפח את העץ שלו ומרגיע אותו, שהרי העץ הוא בעצם עץ החיים.
יו ג'קמן מתאים בהחלט לתפקיד הבעל המיוסר שמנסה להציל את אשתו בכל מחיר. בתור הנזיר גם לא נדרש ממנו יותר מדי מאמץ. אלא שלתפקיד הקונקיסידור, נראה שטום קרוז השאיר נעליים גדולות מדי לתפקיד מהסוג, אפילו שהתקופות שונות והמיקומים שונים לחלוטין. לג'קמן חסר את הסגנון המיוחד של קרוז, ואת הכוחניות הנסתרת שבזכות חוסרן הוא מצליח כל כך בתור וולברין ב"אקס- מן". רייצ'ל ווייז נותנת הופעה לא רעה בכלל, וגורמת לצופים לרחם עליה בצורה מיוחדת. כמעט מקוים שטומי ימצא לה תרופה.
כאמור, שלישיית "רקוויאם לחלום", הכניסה פה אלמנט לא רלבנטי בכלל. סצינת הרקיחה של סם החיים שעובדה לצורה שבה ג'ארד לטו וג'ניפר קונלי מזריקים סמים ב"רקוויאם" פשוט מרגיזה.
צפו לבלבול.