ביקורת: מגה-מוח

מאת
4 בדצמבר 2010 בשעה 13:08
"מגה מוח".

"מגה מוח".

סרטים על גיבורי-על השתלטו על הקולנוע האמריקאי בעשור האחרון, ואחרי "משפחת סופר-על" (2004) של פיקסר, הגיע הזמן לעוד סרט אנימציה אודות גיבורי-על. ב"מגה-מוח" של דרימוורקס מתמקדים בדמות הרשע (בקולו של וויל פרל באנגלית, או יחזקאל לזרוב בעברית), שבלעדיו אין כמובן צורך בגיבור-על. פרל נפלא בתפקיד שכמו נכתב בשבילו, ודיויד קרוס ("משפחה בהפרעה") נהדר כיד ימינו. בעיקר בזכותם כדאי לראות את הסרט.

העלילה, כמו בסדרה "רוק 30", כמעט שולית כאן, הדגש הוא יותר על הדמויות והשחקנים המפורסמים שמאחוריהן. טינה פיי ("רוק 30", "דייט לילי") ככתבת חדשות שמגה-מוח אוהב לחטוף, ג'ונה היל ("סופרבאד", "הדרקון הראשון שלי") כצלם הטלוויזיה השמנמן המאוהב בה וברד פיט כמטרו-מן, גיבור העל הנערץ. בעיר שהיא שילוב של מנהטן ולוס אנג'לס ובחיים של כולם שולט מגה-מוח עם תכניותיו הזדוניות.

אחרי האקספוזיציה שמסבירה לנו בפשטות מי נגד מי בעולם של הסרט, אין הרבה פרודיה על הקלישאות של סרטי הפעולה של רשע מול טוב, שחלקן כוסו בסרטי "אוסטין פאוורס" (ויל פרל השתתף בשני הסרטים הראשונים). בצוות ההפקה שותפים בן סטילר וג'סטין ת'ורו שאחראים גם ל"רעם טרופי" ו"זולנדר" (שבו ויל פארל גילם את הרשע גם כן), וגם נותנים את קולם לדמויות משניות בסרט.

"מגה מוח".

"מגה מוח".

"מגה-מוח" מצחיק ומשעשע כמו פרק טוב של סדרה מצחיקה, אך לא יותר מזה. יש כמה המצאות נחמדות והפתעות קטנות בדרך, ולכל האורך בדיחות מצחיקות: מדובר בבידור טוב, שבוודאי יוביל לסרטי המשך רווחיים (כמו כל הסרטים האחרונים של אולפני דרימוורקס: "שרק", "מדגסקר", "קונג פו פנדה" ו"הדרקון הראשון שלי"), אך חסר משהו כדי להפוך אותו לסרט משמעותי וקלאסי, שיחקק בזיכרון, יחקו אותו ויוזכר כיותר מהצלחה קופתית יפה (אך לא מדהימה).

כמו כל סרטי האנימציה בימינו, הוא מוקרן בתלת מימד, דרכם של האולפנים למשוך אנשים לבתי קולנוע ולגבות יותר כסף על הכרטיסים. אל תורידו את המשקפיים ותקומו מיד כי יש קטע אחרי תחילת כתוביות הסיום (אך אין קטע נוסף בסופן).

דירוג: ★★★★☆

מגה-מוח
ארה"ב, 2010
96 דקות.
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-02.12.2010 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:

בימוי:
טום מק'גרת
תסריט:
אלן ג'יי. סקולקראפט
ברנט סימונס
שחקנים:
וויל פרל
בראד פיט
טינה פיי