ביקורת: מבול

מאת
10 במרץ 2011 בשעה 10:10
"מבול". מיכאל מושונוב. צילום: עמית ברלוביץ.

"מבול". מיכאל מושונוב. צילום: עמית ברלוביץ.

הסרט הישראלי "מבול" מתחיל עם כתוביות באנגלית – לא בעברית ובאנגלית, רק באנגלית: Mabul – כמו אומרים לנו: "הסרט הזה לא מיועד לכם, הישראלים, פנינו לחו"ל." הבמאי גיא נתיב ("זרים" עם לירון לבו) הצליח לקבץ לסרטו שחקנים מהשורה הראשונה הן לתפקידים הראשיים – צחי גראד, רונית אלקבץ, מיכאל מושונוב – והן לתפקידים הקטנים ביותר, ביניהם שמיל בן ארי, דני שטג ואסתי זקהיים. הסרט היה מועמד לשישה פרסי אופיר, כולל לסרט הטוב ביותר, וזיכה את מיכאל מושונוב בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר.

הרעיון ההתחלתי של Mabul מעניין: חייהם של יוני (יואב רוטמן) שלומד את פרשת נוח לקראת חגיגת בר המצווה שלו, מירי אמו הגננת (רונית אלקבץ, נהדרת כרגיל) וגידי אביו טייס הריסוס (צחי גראד) משתבשים עם חזרתו אל הבית של תומר, הבן הבכור (מיכאל מושונוב) שמגיע אחרי שנסגר ההוסטל שבו התגורר בשנים האחרונות.

ההתקרבות בין האחים עשויה בצורה יפה וברגישות, באופן הדרגתי והגיוני. חוץ מזה, אין הרבה בסרט. לא באמת מתמודדים עם דבר. "אין אנחנו," אומרת מירי לבעלה, ובזאת מסתכם העניין, כלומר ממשיכים כרגיל בחייהם העצובים. גם ברגעי השיא של הדרמה, כביכול, אין מתח כי הסרט רגוע מדי. טוב מאוד שהדמויות לא היסטריות, אך לא מספיק שהמצלמה המוחזקת ביד קרובה מאוד לדמויות, חייב להיות יותר מזה כדי שיהיה לנו אכפת מהדמויות וממה שקורה ועובר עליהן.

"מבול". מיכאל מושונוב, רונית אלקבץ.

"מבול". מיכאל מושונוב, רונית אלקבץ.

רק אחרי שצפיתי בסרט גיליתי שהוא מבוסס על סרטו הקצר של נתיב מ-2002, והדבר ניכר, למרבה הצער. אחרי כשעה הסרט ממצה את עצמו, הוא לא ממריא או מתפתח הלאה – הוא משלים עם המצב הבעייתי של המשפחה, וממשיך לטחון מים. ישנו ניסיון לא מוצלח לעלילת משנה בין יוני ובת הרב שאצלה הוא לומד את ההפטרה, אך זה לא מוסיף דבר. ובסוף, לפי הנוסחה המיושנת (כמו הסטירה הצפויה שהילד חוטף), כמה צילומי נוף על רקע שקט, ונגמר.

דירוג: ★★½☆☆

מבול
ישראל, 2010
הפצה: החל מה-10.03.2011 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:

בימוי:
גיא נתיב
תסריט:
גיא נתיב
נעה ברמן-הרצברג
משחק:
יואב רוטמן
מיכאל מושונוב
רונית אלקבץ
צחי גראד
ליר כץ