ביקורת: האויב שבפנים: ההשמדה / Resident Evil: Extinction

האויב שבפנים - ההשמדה

חובבי סדרת "האויב שבפנים", סדרת הסרטים מבוססת משחקי הוידאו, יכולים להרגע: גם הפעם יש זומבים, גם הפעם הם רעבים לבשר חי, וגם הפעם מילה ג'ובוביץ' שם, והנה צ'ופר: היא ערומה.

התסריט של פול וו.ס. אנדרסון, לא מתרחק מדי מהמסורת הזומבית של "האויב שבפנים". אחרי סצינת הפתיחה – שבה ג'ובוביץ' מתעוררת במקלחת ערומה, בלי לדעת היכן היא ואיך הגיעה לשם – הסרט ממשיך "כרגיל".

אליס (ג'ובוביץ') נודדת סולו ברחבי ארה"ב עד שדרכיה מצטלבות שוב עם ידידה משכבר המטריות, קרלוס (עודד פהר). קרלוס חבר לקבוצת אנשים הנמלטים על חייהם מפני הזומבים ומתמידים לנוע. כל עוד הם בתנועה, הסיכוי שלהם להימצא על ידי הזומבים השורצים בכל מקום, קטן. הקבוצה של קרלוס מונהגת על ידי קלייר (אלי לארטר) הקשוחה.

ככל שהזמן עובר, מימדי הקבוצה מצטמקים לטובת הזומבים, והמורל בקבוצה נמוך. אבל יתכן שלאליס יש את התשובה – אלסקה! שם ככל הנראה המגיפה לא פגעה, ואין שם זומבים. שקט. כדאי להגיע לשם.

בינתים, במפקדת ארגון ה"אמברלה", המדען המטורף ד"ר אייזקס מנסה למצוא את המזור ש"יביית" את הזומבים, כלומר לא ירפא אותם אבל אולי יצליח להפוך אותם לחיות ממושמעות וכוח עבודה אפקטיבי. אבל משהו משתבש והד"ר ממציא את זומבי חזק יותר, מסוכן יותר. משודרג.

ראסל מולקהי לקח את רעיון הפנטסיה קצת רחוק מדי, והפך את לאס ווגאס לבקע העולם אליו נוקזו האתרים הכי מעניינים שיש לאנושות להציע. במרכז לאס ווגאס של "ההשמדה", תוכלו למצוא את מגדל אייפל, פסל החירות, ואפילו את הספינקס ממצרים. איפה כל מה שהיה סביבם? לא, הם נשארו "בבית".

אין ספק ש"האויב שבפנים" הוא סרט פעולה נון-סטופ, עם יריות מסביב לשעון, הבהלות זולות של מפלצים המופיעים משום מקום, ומהירות תנועה מגניבה. מעבר לזה… אין חדש תחת השמש, ואם אהבתם את הקודמים, סביר שתהנו גם מזה.

הילה

יש העתק של מגדל אייפל בלאס ווגאס.

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?