משחקי הכס: סיכום עונה ראשונה

מאת
23 ביוני 2011 בשעה 16:30
"משחקי הכס". פיטר דינקלייג'.

"משחקי הכס". פיטר דינקלייג'.

פרק הבכורה של הסדרה "משחקי הכס" לפני חודשיים לא גרם לי להתלהב, וזהו סיכום עדין. יחד עם זאת, לקחתי בעצתי שלי, והמשכתי לצפות בסדרה פחות או יותר בגלל המחסור המשווע בסדרות איכותיות באמת. הפרקים הירודים של "משחקי הכס" המשיכו להיערם שבוע אחר שבוע, בעוד הביקורת הראשונה שלי מערימה על עצמה מנגד עוד ועוד תגובות שנאה מגולשים לאתר. לא באמת הרבה השתנה מאז – למרות כמה הצלחות-רגעיות למדי – כך שעדין הסדרה לא הצליחה לפרוץ מחוץ לגדר ה'סביר'. עיקר הישענותה על עיצוב ונופים מדהימים במקום על תוכן מענין ולא נמרח ואיטי היו בולטים ואפילו משחק מוצלח מכמה מהשחקנים הבולטים לא הציל אותה מגורל הבינוניות. אם עוד לא ראיתם את פרקי הסדרה, אתם מוזמנים לקרוא את הביקורת שלי על אותו פרק בכורה, כי מעתה ואילך מאמר זה יהיה עמוס ספויילרים למי שלא ראה את כל העונה הראשונה. וחזרה לענייננו…

לאט מדי וכמעט מאוחר מדי, סוף סוף בפרק השישי ניצת קצת ענין בסדרה כאשר ויזריס קיבל עונש על התנהגותו המבזה. חמישה פרקים של שעמום ואיטיות נסבלת בקושי, גרמו לי להוריד מעט את רף הציפיות, אין ספק. אבל אז הגיע הפרק השביעי והתעלה על קודמו: הרבה מאד מזימות ותככים – ממש כמו אופרת סבון מתוסרטת היטב, רק עם אבירים. חאל דרוגו הבטיח לדינריז את כס הברזל ונד סטארק בטח באדם הלא-נכון כאשר ניסה להפיל את שלטונו של ג'ופרי באראת'יאן (או לניסטר, איך שתרצו) במקום אביו רוברט המנוח; כך שלבסוף מצא את עצמו כלוא על בגידה. אחרי שישה פרקים, הפרק השביעי הביא את הסדרה לשיא התחכום שלה (שיא שישמר עד סוף העונה לצערנו). פרק שמונה גם הוא היה מעל הסביר, וגם סוף סוף הציג קרב מענין שנמשך יותר משניות אחדות – הקרב בין מורה ה'ריקוד' של אריה, סיריו, לשומריהם של הלניסטרים. פרק תשע היה כנראה שיא המתח של הסדרה: הכיצד יתכן שהפנים המוכרות ביותר בסדרה (ומי שנחשב כמוביל שלה), ימחק גם הוא מהמסך? למרות שאת הקלף של התאוששות ממוות-בטוח חשף התסריט (הספר) כבר על הילד בראן שהתרסק מגובה, בכל זאת היה מתח באשר לגורלו המר של אדארד סטארק. זה הסיט את כל תשומת הלב מהממבו-ג'מבו הפולחני-כישופי שנעשה לחאל דרוגו הגוסס לפתע, וקילקל את הקונספט הלכאורה-נקי-מפנטסיה ומעודד במיוחד של הסדרה (מה שרק יתעצם בסוף הפרק העשירי עם חשיפת הדרקונים החיים) למרות שכבר בפרקים קודמים ניקרו בדרכנו פנטסיות על מתים מתעוררים לחיים.

אם כן, סיכום העונה הראשונה של "משחקי הכס" הוא בעצם כי מדובר בסדרה סבירה, כאמור. לא רעה, וגם לא טובה במיוחד. העלילה לא היתה מרתקת או מפעימה מדי לאורך כל העונה (אך גם לא מספיק גרועה כדי להרוס את הסדרה לחלוטין), וזהו בהחלט הדבר החשוב ביותר בעיני. לא קראתי את סדרת ספרי "שיר של אש ושל קרח" מאת ג'ורג' ר.ר. מרטין, עליה התבססה הסדרה, ועל כן כל היכרותי עם העולם המתואר בה נסמך על מה שעיני רואות ואוזני שומעות – ובכך לא היה מספיק כדי להילכד מול הסדרה. היא בעיקר היתה משקה צונן ביום קיצי לוהט: זה נחמד וזה מעביר את הזמן, אבל זה לא מזגן. מנגד, הסדרה זכתה לחזות מדהימה וחסרת תקדים. כמויות הכסף שנשפכו על העיצוב של הסדרה לא הלכו לאיבוד. גם רוב המשחק בסדרה הוגש היטב. בולט מעל כולם הוא פיטר דינקלייג' הנפלא שגילם את הגמד הברברן טיריון לניסטר. לאורך כל פרק ופרק, כל סצינה שבה היה מעורב הגמד טיריון היתה פשוט תענוג, הן מבחינת כושר הביטוי של דינקלייג' והן מבחינת הקסם האישי שלו שפרץ בשפע בדיוק ברגעים הנכונים. גם שון בין היה טוב בתור איש הכבוד האחרון של הממלכה, וריצ'ארד מאדן בתור בנו המתקשה אך לבסוף מצליח להגשים את הפוטנציאל שלו.

"משחקי הכס". ריצ'ארד מאדן.

"משחקי הכס". ריצ'ארד מאדן.

מי שהצליחו להרגיז אותי לאורך כל העונה הם קית הרינגטון בתור ג'ון סנו, הבן הממזר של אדארד סטארק שתמיד הרגיש משום זאת כאאוטסיידר ועל כן החליט להצטרף למשמר הלילה בחומה הרחוקה; ואם המשפחה, הליידי קתלין סטארק, בגילומה של מישל פיירליי. הרינגטון הוא הרע מכל. הדמות ההפכפכה שלו, שמתלבטת כל הזמן בין הרגש שלה לבין הכבוד שלה, לא מצאה נחת בפניו ובטון הדיבור של הרינגטון. הוא תמיד נוקשה מדי, לא אמין מספיק. פיירליי מצידה, לא הצליחה לרגש ולו פעם אחת, גם לא כאשר הביעה את רצונה לנטוש את בנה הצעיר מכל שלצד מיטתו ישבה שבועות בתקווה שיתעורר מהתרדמת שלו. וגילומו של ג'יימי לניסטר בידי ניקולאי קוסטר-וולדו, עורר בעיקר פיהוק.

כמות האלימות בסדרה המתרחשת בעידן דמוי ימי הביניים היה קטן יחסית וכאמור בהפקה העדיפו להתעסק בתככים ובמזימות לרשת את כס הברזל במקום. במקטעים הקצרים שבהם כן הופיעה אלימות, היא היתה אכזרית ובלתי מתפשרת ומן הסתם שהיתה לה נגיעה לרצף העלילה. עם זאת, המיניות השתוללה לרוב ללא יותר מדי הקשר לפיתוח העלילה או לפיתוח הדמויות (למשל שתי נשים המענגות זו את זו ומספקות פסקול גניחות לנאומה הכובש של אחת הדמויות הבולטות בעלילה), וחבל. נראה כאילו סף הריגושים המיניים של צופי HBO ששידרה את הסדרה בארה"ב, רק עולה כל שנה, ותמיד מחפשים כיצד לספק אותם בצורות חדשות. לגילוי העריות שלא עסקו בו הרבה ברשת הטלויזיה עד כה, היה כאן תפקיד משמעותי במיוחד, אני אסכים על זה.

כאילו שהיה ספק שהסדרה תמשיך לעונה שניה כשפרק הפתיחה שלה בלבד עלה בין חמישה לעשרה מיליון דולרים, רשת HBO הכריזה כבר אחרי אותו פרק בכורה כי היא מאשרת עונה נוספת. לפי צורת סיום העונה הראשונה, נראה שהעונה השניה תתקרב הרבה יותר לגבולות הפנטסטים מהעונה הראשונה, שהצליחה לשמר ברובה על ריאליזם סביר (למעט גיחות של מתים מתעוררים לחיים וכדומה). אין בזה רע, אלא שפשוט ריאליזם מצליח לרוב לענין יותר קהל (נוסח "פעם באמת היו עושים ככה" שכמובן לא רלבנטי להרג דרקונים).

דירוג: ★★★☆☆

משחקי הכס
ארה"ב, 2011
שידור: yes טלויזיה בלוין.
קדימון:


יצירה:
דיוויד בניוף
די.בי. וייס
משחק:
שון בין
קית הרינגטון
אייזק המפסטד-רייט
מארק אדי
ג'ייסון מומואה
צ'ארלס דאנס
ג'ון בראדלי
ג'וזף מוול
ניקולאי קוסטר-וולדו
פיטר דינקלייג'
לנה הידי