סרט האנימציה הצרפתי, "פרספוליס", כל כך טוב, שהוא גרם לאלי שגב להתבלבל ולאבד הקשר להיסטוריה ומי היה נגד מי. טוב, אז אולי הוא לא כ-זה טוב.
"פרספוליס" יכל להיות מושלם. הוא ממש היה קרוב לזה. נוגע-לא-נוגע. זהו סרט מענין, משעשע, שובבי, חתרני, מרדני, דרמתי ואפילו קצת רומנטי. אבל הסרט האוטו-ביוגרפי הזה פונה אל הצופה כאילו היה מומחה להיסטוריה האיראנית ומכיר בכל תחלופות השלטון, מי היה נגד מי בכל תקופה, ומהן הסיבות להתגברות ההיצמדות לדת במהלך ההיסטוריה של המדינה. בניסיון משונה לחבר את הצופה לאירועים מסביב לגיבורה, מצאתי את עצמי מבולבל הרבה יותר, ואני דווקא מכיר מעט את ההיסטוריה של איראן.
מרג'ן סטראפי היא ילידת איראן שהוריה הליברלים בדעותיהם – רוצה לומר קומוניסטים במדינה דיקטטורית – שלחו אותה ללמוד בבית ספר צרפתי מקומי. כבר מגיל צעיר, גילתה מרג'ן התעניינות במהפכנות ועמידה על עקרונות שאינם תמיד עומדים בקנה אחד עם אלו של הרוב. הזו "זכתה" לחוויות מרדניות, חתרניות ובכלל מהפכניות עוד מגיל צעיר בחסות הוריה וסבתה (בסרט מגולמת בידי קתרין דנב).
התבגרותה של מרג'ן באיראן מתרחשת על רקע שיעבודה ההולך וגובר של המדינה לעריצים מרושעים יותר, ולדת קיצונית יותר ויותר. בתחילה מתקבלת האיסלאם בבית משפחת סטראפי באיפוק קל כלפי חוץ, אך לאט לאט העקרונות המוסתרים בין כתלי הבית פורצים את מחסומי הדיבור ומובעים בקול רם וברור. כתוצאה מכך, נשלחת מרג'ן להמשיך את התבגרותה במדינה זרה, שם היא ממשיכה לחפש את עצמה ואת השייכות המתאימה לה כשם שעשתה למהפכנים בילדותה.
ההתבוננות בהיסטוריה דרך חייה של מרג'ן סטראפי ללא ספק מעצבים את דעת הקהל כלפי הנושאים וההתרחשויות המתוארים בו. הסרט מוצא ענין וחיבה בקומוניזם, מבכה את המהפכנים שכנגד המשטר העריץ, בז לפרשנות הדתית של המדינה, ובעיקר מתנשא מעל כל האנשים בדרכה של סטראפי. כל התיאור הזה הוא בבחינת דבר הגיוני ובעצם מה שהופך אותו לסרט מוצלח כל כך, אך מבהיר למדי מדוע גם איראן של שנות האלפיים התנגדה להקרנת הסרט.
סגנון האיור הפשטני אך מסוגנן במיוחד של הסרט יכול להיות בעוכריו וגם לאו. במבט ראשון על תמונות, קדימון או אפילו על פוסטר הסרט, הסרט עשוי להתפרש כסרט ילדים מטופש עם עומקים סמוים למבוגרים. רחוק מזה אין יותר, שכן האנימציה אכן מצביעה על שטותיות אך בכוונה להחצין בצורה מוצלחת את רגשותיהן ומחשבותיהן של הדמויות לאורך הסרט. הפשטנות של האנימציה מוצאת גם ביטוי אך ורק בדמויות, כשהרקע להן עשוי לפרטים תוך דגש מעולה על הצללות והדגשות רלבנטיות.
מענין לראות שלמרות ש"פרספוליס" חוזר ומתעקש על אותן נקודות פעם אחר פעם, ומציג בעצם את התמורות בהן לאורך ציר הזמן שלו, הוא ממשיך לרתק גם אם מצאתם את עצמכם אבודים בתקופה, בשליט וביחס לדת.
דירוג: 
פרספוליס
צרפת, 2007
95 דקות.
הפצה: סרטי עדן, החל מה-18.09.2008 בקולנוע.
בימוי:
מרג'ן סטראפי
וינסנט פרונו
תסריט:
מרג'ן סטראפי
וינסנט פרונו
קולות (גרסה צרפתית):
קיארה מסטריוני
קתרין דנב
דניאל דרייה
סימון אבקרין