את "בנגקוק מסוכנת" כבר ראיתם אלפי פעמים. לפחות. חוץ מהפספוס בעלילה, אף אחד לא נותן לניקולס קייג' לעשות את הקטע שלו. מתי יבינו שסרט עם ניקולס קייג' יכול להצליח רק כשניק יתנהג כמו ניק?
המסך עולה על הקרנת "בנגקוק מסוכנת", מספיקים לראות בדיוק דקה מהסרט, וכבר כל אדם עם מעט אינטליגנציה יודע: זה סרט גרוע. האחים פאנג, האחראים לתסריט ולבימוי, לא מתביישים להתחיל את הסרט בדיבוב היכרות ממוחזר כל כך מפיו של ניקולס קייג'. קייג' מפרסם בפנינו את מגילת ארבע החוקים של הרוצח השכיר שהוא מגלם, והצופה מתחרה עם עצמו רק בניסיון לנחש מהו הסדר שיאמר את אותם החוקים הברורים מאליהם שנשמעו רבות כל כך על רקע המסך הגדול.
מפיקי סרט האימה "השליחים" הנוראי וקיטשי – סרטם הראשון של האחים פאנג באנגלית – מאד התלהבו מהאחים. האמת, ברזומה של האחים יש כמה סרטים שהצליחו ללכוד את עינם של מבקרים רבים וזכו לכמה וכמה עיבודים מחדש בהוליווד. שני המפיקים לא שמו לב שהמעבר של האחים הסינים לקולנוע אמריקאי לא צלח בצורה חלקה, והחליטו כי ראוי שיתנסו שוב בפרוצדורה, תוך שהפעם הם מחדשים סרט של עצמם.
"בנגקוק מסוכנת" המקורי של האחים מ-1999 נשמע סרט לא רע, ברם לא הזדמן לי לצפות בו. שם מסופר על רוצח שכיר שקיטש לא נפלט מפיו מהסיבה הפשוטה (והרעיון המופלא) שהוא חירש ואילם. לא רק בתיאוריה הסרט נשמע טוב, אלא גם זכה להתלהבות מסביב לעולם.
ואז באו האמריקאים, ובעזרת השותף השלישי לתסריט, ג'ייסון ריצ'מן, מחקו את אלמנט הבידול המסקרן והמיחד של הסרט מכל שאר סרטי המתנקשים הזולים המגיעים לרוב ישירות לדיוידי: הרוצח השכיר בראש הסרט לא צריך להיות חירש אילם, מספיק שהוא אמריקאי בבנגקוק שלא דובר את השפה המקומית. בכך, הרסו שלישית פאנג-פאנג-ריצ'מן את הסרט, והתעלמו ממשנתם הגורסת כי מתנקשים מדברים יותר מדי בסרטים. מה שנכון. מה שהורס אותם. מה שהרס את "בנגקוק מסוכנת", גרסת 2008.
ניקולס קייג' הוא רוצח שכיר הנקרא למשימה אחת אחרונה לפני הפרישה המיוחלת עם תזרים מזומנים שיספיק לו לכל החיים. את ההיכרות עם חייו של הרוצח השכיר ג'ו אנחנו עורכים באמצעות הדיבוב של קייג', וכל מילה שמהדהדת באולם הקולנוע נשמעה בו כבר מיליון פעמים, גם אם בית הקולנוע נפתח רק לפני שבוע. מדובר ברוצח מחושב שהשקט חביב עליו. הוא שונא שאלות, ודיבור בכלל, אבל מטיל על הצופים מטר של משפטים מפה ועד הודעה חדשה. נחשו מה תהיה מושא החן בעיניו? בדיוק! אילמת! כי היא לא יכולה לדבר! נו, באמת.
ג'ו שלנו מעדיף להתמקד בחלק "האמיתי" של הרצח, ומאציל סמכויות בענין העבודה השחורה. מיד משהוא מגיע לבנגקוק לביצוע העבודה האחרונה, הוא מוצא לו איזה פרחח מקומי שיבצע עבורו את השליחויות. שאקריט יאמנארם מגלם את קונג, הפרחח העלוב שמתחיל להבין כי עסקי הרציחות בתשלום מסקרן אותו והוא יכול לככב. הוא מצליח לגעת בליבו של ג'ו, והאחרון מתחיל ללמד אותו כיצד להיות רוצח שכיר מוצלח וכך מאמן אותו להיות יורשו.
גודש הפעלתנות הנמרצת ומותחת לפעמים, אמנם בחזקת סביר, אך לא מצליחה לחפות על אף בעיה בסרט. למעשה היא יוצרת בעיה נוספת המתגלה באמת בסופו הבלתי צפוי של הסרט, כך שכאשר הצופה מגיע לסוף הוא אינו נותר עם שום הרגשה מלבד "מה אכפת לי?"
הקשרים בין הדמויות רופף, ומשני השחקנים הראשיים נמנעת האפשרות למצות את הפוטנציאל העמום בדמויות שלהם. הרי זה באמת מה שגרם לרצף הכישלונות של ניקולס קייג' בעשור האחרון. רק סרטים שאיפשרו לקייג' להיות עצמו, לפני ובמהלך העשור האחרון, הם אלו שהצליחו. לקייג' יש קסם ויש כישרון להפוך סרט להרפתקה מעניינת, ביחוד עבור קהל חובבי הסגנון המיוחד וניב הדיבור שלו. פשוט אף אחד לא הרשה לו להתבטא באמת עוד מאז "עימות חזיתי".
גם חובבי ז'אנר הפעולה הנאמנים ביותר צפוים לסבול בסרט הזה, ואת האשמה אפשר לתלות אך ורק בשינוי המהותי בתסריט המקורי, שגרר אחריו בימוי נוראי. לפחות הפסקול מלהיב.
דירוג: 
בנגקוק מסוכנת
ארה"ב, 2008
99 דקות.
הפצה: סרטי שפירא, החל מה-18.09.2008 בקולנוע.
בימוי:
אוקסיד פאנג צ'ון
דני פאנג
תסריט:
אוקסיד פאנג צ'ון
דני פאנג
ג'ייסון ריצ'מן
שחקנים:
ניקולס קייג'
שאקריט יאמנארם
צ'רלי יונג
תודה – חסכת לי שעתיים מהחיים.
אני באופן אישי מתעב את ניקולס קייג',
הוא פשוט הורס סרטים סידרתי וכמובן יש לו בעייה כזאת שהוא לוקח כל, אבל כל תסריט שזורקים לעברו, פתטי ככל שיהיה.
פשוט מעורר רחמים…
5UDY29 Hello
I am Russo
[…] קצת קשוחה, אבל מגיע לניקולס קייג'. הוא צריך לאלץ במאים שרוצים לעבוד איתו, ללכת לפי הסטייל […]