"המפתח של שרה". כריסטין סקוט תומס.
כמספר הקורבנות, מספר הסיפורים שאפשר לספר על השואה. "המפתח של שרה", על פי ספרה של טטיאנה דה רוני, הוא סיפור אחד על גורלה של משפחה אחת בצרפת. הסרט הטוב בבימוי ז'יל פאקה ברנרד דובר צרפתית ואנגלית והמתעניינים בסיפורים אודות השואה צריכים לראות אותו.
ב"המפתח של שרה" יש שתי דמויות ראשיות: שרה וג'וליה. ג'וליה היא כתבת אמריקאית בכתב עת בצרפת (קריסטין סקוט תומס האנגליה, "לאהוב אותך מאז", "הפצוע האנגלי") המכינה כתבה על אירוע איסוף וגירוש של יהודי צרפת ביולי 1942 (שבו עסק "נקודת איסוף" עם מלאני לורן וז'אן רנו בשנה שעברה), ומתחקה אחר ההיסטוריה של הדירה בבעלות משפחת בעלה שאותה הם משפצים כדי שהיא, בעלה ובתם בת ה-12 יעברו להתגורר בה. במקביל, אנחנו עוקבים אחר גורלה של אותה משפחה שהתגוררה בבית עד אותו יום ביולי 1942- אבא, אמא וילדיהם שרה ומישל.
"המפתח של שרה".
לעתים קרובות קורה שסיפור מסגרת בסרט הוא רק מסגרת לא מושכת שמחזיקה את היצירה, במקרה הזה שני המרכיבים מעניינים ועשויים כהלכה. אולם רגע לפני שג'וליה נשאלת בידי בעלה: "מה עכשיו?" והיא משיבה "אני לא יודעת", ככה בדיוק הרגשתי בקשר לסרט, שהוא לא יודע מה הלאה. ובכל זאת הסרט ממשיך וממשיך. בעוד בספר עלילה יכולה להיות העיקר כשדמויות שונות נכנסות ויוצאות, בסרטים נוטים להתמקד במספר דמויות לאורך כל הסרט. בראיון עם התסריטאי-במאי ז'יל פאקה ברנרד הוא אמר שהוא -כמו קוראים רבים- התאכזב מכך שנוטשים את סיפורה של שרה מאיזשהו שלב והחליט להוסיף ולהמשיך אותו בסרט. הבעיה נותרה כשהסרט כמעט נוטש את ג'וליה ומתמקד בדמות אחרת שנכנסת בשלב מאוחר מאוד של הסרט.
הסרט אינו מהסרטים הטובים ביותר שהופקו על השואה, אך הוא תוספת מוצלחת בניסיון לספר את סיפור הקורבנות, הניצולים והתושבים המקומיים באירופה שהיו עדים למה שהתרחש. אסיים את ביקורת הסרט הזו בהמלצה על הספר המדהים "כל הסיפורים" של אידה פינק, שנזכרתי באחד מסיפוריו במהלך הצפייה בסרט.
דירוג: 
המפתח של שרה
צרפת, 2010
הפצה: סרטי נחשון, החל מה-25.08.2011 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:
בימוי:
ג'יל פקה ברנר
תסריט:
ג'יל פקה ברנר
טטיאנה דה רוני
משחק:
כריסטין סקוט תומס
ניילס ארסטרופ
מישל דושאסואה
איידן קווין