ביקורות קולנוע (עמוד 73)

"מפריח היונים" – ביקורת

"מפריח היונים". דניאל גד.

לאחר הצלחתו בחנויות הספרים, מגיע כעת "מפריח היונים", ספרו של אלי עמיר, לבתי הקולנוע. בדומה לספר, מבקש הסרט להביא לחיים את סיפורה החשוב של יהדות עירק, הקהילה העתיקה בעולם שנכחדה כאשר אלה עזבו את מולדתם ועלו לישראל. בשונה מהספר, שהיה לרב מכר, העיבוד הקולנועי חלש ומבולגן, אינו מצליח להעניק תחושת אותנטיות וגרוע מהכל, אינו מצליח לעורר עניין. מבחינה זו, העובדה שהתוצאה הסופית אינה משביעת רצון, בלשון המעטה, כואבת עוד יותר.

את העיבוד של הספר המצליח ערך ניסים דיין, שגם ביים את הסרט. אמנם "מפריח היונים" אינו סרטו הראשון של דיין אך בכל זאת הוא מוכר יותר בארץ כמורה לקולנוע ומבקר של התחום. ההחלטה להעביר את סיפור הספר למסך הגדול היא החלטה מבורכת מאחר והוא עוסק בהיסטוריה של יהדות עירק, קהילה שקורותיה אינן מוכרות בצורה מספקת על אף חשיבותה הגדולה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מפוצלים"- ביקורת #2

"מפוצלים". שיילין וודלי.

"מפוצלים" הוא סרט עם הקדמה ארוכה מדי ומיותרת ברובה, לא מספיק קטעי פעולה, נטול הפתעות קטנות או גדולות (כולל הקריינות הצפויה בהתחלה ובסוף)- והוא פשוט לא מעניין במיוחד. אפילו קייט וינסלט בתפקיד קטן לא מצליחה לרומם אותו. מזל שיש שחקנית ראשית מוצלחת מאוד.

בעקבות ההצלחה של טרילוגיית הספרים שהחלה עם "נערה עם קעקוע דרקון" החלו חנויות הספרים בכל העולם להיות מוצפות בספרי מתח של כותבים סקנדינבים. ההצלחה של טרילוגיית ספרי "משחקי הרעב" הביאה לגל ספרים -ובעקבותיהם, כמובן, סרטים- של ספרים המיועדים בעיקר לבני נוער (באנגלית: YA- Young Adults) שבהם מתואר עולם אחר , עם דמות ראשית של נער/נערה. ב"מפוצלים", כמו ב"משחקי הרעב" מדובר בנערה יוצאת דופן ובוגרת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מפוצלים" – ביקורת #1

"מפוצלים". שיילין וודלי, תיאו ג'יימס.

מ"הנסיכה הקסומה" ועד "הארי פוטר" או "משחקי הרעב" – נראה שאלה בדיוק הסרטים שעבורם נולד הקולנוע. איתם הוא מדגים את היכולת הנפלאה שלו לממש פנטזיות פרועות ובעזרתם הוא מעניק מקלט מרוכז לשלל רגשות וחלומות. דוגמא לכך אנו מקבלים בימים אלה עם החלק הראשון בסדרת "מפוצלים", סרט הרפתקאות מדע בדיוני, שבהמשך לטרנד האחרון, מבוסס גם הוא על סדרת ספרי נוער. על אף שאין בו את הפנטזיה רבת הדמיון של "הארי פוטר" או את האיכות המושקעת של "משחקי הרעב", עדיין מעניק "מפוצלים" לצופה סכנה, מתח, סיפור אהבה ומנה מדודה של לקח ומוסר. סך הכל קצת יותר משעתיים, שאמנם לא ממש מצליחות להתאים לקהל בוגר מזה של נוער, אך עדיין מדובר בהפקה מושקעת המספקת כיף מושך וקל.

בעמדת הבמאי ניתן למצוא את ניל ברגר, שכבר מסרטיו "ללא גבולות" ו"אמן האשליות", ניתן  לראות משיכה לעלילות מדע בדיוני ופנטזיה. "מפוצלים" מבוסס על טרילוגיית ספרי נוער מאת ורוניקה רות', ספרים המתרחשים בעולם דיסטופי עתידי, שהראשון בהם יצא בשנת 2011. הטרילוגיה של רות' זכתה להכרה והערכה רבה ובשלב זה נראה שהסרט עומד לשחזר את ההצלחה ובגדול. סרטי המשך המבוססים על שני חלקיה הנוספים של הטרילוגיה כבר נכנסו להפקה והם צפויים לצאת בשנים הקרובות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לאנץ' בוקס" – ביקורת

"לאנצ'בוקס". נימראק קאור.

בהודו הסואנת, ארוחת צהריים שהלכה לאיבוד יוצרת קשר בין שני זרים שאחרת לא היו נפגשים לעולם. בדידות ונחמה בתפקידים הראשיים והרבה הרהורים המתאפשרים פעמים רבות רק בפני זר מוחלט. "לאנץ' בוקס", דרמה רומנטית איטית, שלעיתים מעלה חיוך אך בעיקר מפעילה את מיצי הקיבה כי יותר מהכל היא פרסומת מצויינת לאוכל הודי מגרה.

מעבר להצלחתו הגדולה ביבשת אסיה, "לאנץ' בוקס" משך הרבה תשומת לב בעולם ואף זכה בפרס חביב הקהל בשבוע המבקרים של פסטיבל קאן. אחת הסיבות היא היות הסרט עבודתו הראשונה באורך מלא של הבמאי הצעיר ריטש באטרה. סיבה נוספת כנראה היא שלעומת מסורת הסרטים המגיעים מהודו, הנחלקים לרוב לסרטי בוליווד מחד או לסרטי עוני וקושי מאידך, "לאנץ' בוקס" מציג פן שונה של הודו, ובאופן ספציפי של העיר מומביי בה מתרחשת העלילה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קפטן אמריקה 2: חייל החורף" – ביקורת

"קפטן אמריקה 2: חייל החורף". כריס אוואנס.

אחד הרגעים המוצלחים ביותר ב"ת'ור – העולם האפל" הוא הרגע בו לוקי עוטה לרגע את דמותו של קפטן אמריקה. אך לא רק שהגְג הזה היה חריג ביחס לסרט ההוא, אלא גם חריג ביחס לדמותו של קפטן אמריקה, שהוא כל כולו רצינות וכבדות ראש. מאפיינים אלו של הקפטן הם שמובילים את האווירה ב"קפטן אמריקה 2: חייל החורף", סרט שלוקח את עצמו באופן רציני למדי. לפעמים רציני מדי.

הומור הוא לא מרכיב הכרחי בכל סרט מן הסתם, ואפילו לא בסרטי גיבורי על. סדרות "אקס-מן" ו"האביר האפל" הן הוכחה לכך. אבל כשאתה חלק מזיכיון-על שחלקים ממנו נכתבו על ידי ג'וס ווידון, מצפים ממך לדברים מסויימים. הדבר מורגש אף יותר כשמנסים לשלב בו בדיחות (בעיקר הבדיחות על הפער התרבותי שצבר הקפטן בעשרות השנים שלו מתחת לקרח).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סרט לגו" – ביקורת

"סרט לגו".

אמט בריקובסקי הוא פועל בנין פשוט המתגלה יום אחד כגיבור העתיד להציל את העולם. עד פה תסריט לא מקורי במיוחד. רק שאמט הוא פועל בנין המוכר לכולנו מהילדות: זה שחיכה לנו בתוך קופסת הלגו. "סרט לגו" כשמו כן הוא, עולם שכל הנופים והדמויות בו עשויים לגו – ומכאן כבר ניתן להבין שאין דבר בסרט הזה שהוא צפוי או חוזר על עלילה קודמת כלשהי. מלא צבעים, דמויות מוטרפות והומור מהיר ומושחז, "סרט לגו" מוכיח שמשחקים אינם לילדים בלבד ואף סביר שיתאים יותר למבוגרים.

מאחורי הסרט המפתיע עומדת חברת לגו החכמה ואולפן האחים וורנר. בעמדת הבימוי נמצאים הצמד פיל לורד וכריסטופר מילר ("רחוב ג'אמפ 21"), שהתנסותם הקודמת עם סרט אנימציה ("גשם של פלאפל") הוכיחה כי לקיחת חומרים סטנדרטים והפיכתם למשהו בלתי צפוי הוא חלק מתחום ההתמחות שלהם. "סרט לגו", שבארצות הברית יצא לאקרנים בתחילת פברואר, גרף בשבוע הראשון להקרנתו 70 מיליון דולר, הכנסות שכמעט ושילשו את עצמן עד כה. בהתחשב בעובדה שעלות הפקת הסרט הסתכמה בכ- 60 מיליון, ניתן לומר בקלות שמדובר בהצלחה מסחררת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חבלה" – ביקורת

"חבלה". ארנולד שוורצנגר.

לפעמים כדי להבין את תפקידו של במאי קולנוע לא צריך ללכת ליצירות מופת קלאסיות, אפשר גם ללכת לסרטי פעולה. דוגמה על דרך השלילה ניתן למצוא ב"חבלה". בעוד הסיפור שעומד בבסיס הסרט בנוי היטב ולא מופרך (בניגוד לסרטי אקשן רבים. סליחה, רוב הסרטים שיוצאים מהוליווד) הבימוי של דייויד אייר ("מלכי הרחוב", "סוף המשמרת") צעקני וחסר חן. לא חסרים סרטי אקשן עם סטייל, אבל אייר הוא כנראה לא האדם בשביל זה. למזלו, הכוכב של הסרט הוא האיש עם הכי הרבה סטייל בקליפורניה – ארנולד שוורצנגר – שמספק איזושהי סיבה לצפות בסרט.

נדמה שארני – שחוזר לאיטו למקום אליו הוא שייך – לא לוקח את הסרט ברצינות מדי, ולמה לו? אחרי קריירה ארוכה בתור כוכב אקשן הכי גדול, וקריירה פוליטית מכובדת, מה נותר לו לעשות רגע לפני גיל הפנסיה? לדוג?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המבול" – ביקורת #2

"המבול". ראסל קרואו.

סיפורו התנ"כי של נוח, עולה על מסכי הקולנוע בסרט "המבול". סיפור התיבה והעולם רווי הרשע ממנו היא בורחת מקבל חיים בהם אפילו לבורא יש תפקיד (על אף שהדיאלוגים שנכתבו עבורו הם מעט חד צדדיים). מלווה בשלל אפקטים, מנסה "המבול" לנתב במים עמוקים ולאזן בין הרפתקאות מרגשות לבין משמעות דתית ולקח מוסרי- אקולוגי, וזה מצליח, אך רק בחלקו הראשון של הסרט. מאוחר יותר, הכניסה לתיבה וההמתנה בה למים רדודים גובים את מחירם, לא רק מנוח המסכן, אלא גם מהצופה.

בעידן בו המדיום הקולנועי מאפשר להגשים כל חזון נרטיבי, אפשר להמשיך להמציא חייזרים, רובוטריקים או משפחות מתוסבכות, אך גם אפשר פשוט לגשת לסיפורי התנ"ך. מעבר לפן הדתי, מדובר במסמך חברתי מרתק המתאר עלילות והרפתקאות העולים על כל דמיון ומספקים מתח ואימה בלתי פוסקים. בנוסף, השילוב בין מאבקים עקובים מדם לבין תחושת שליחות וצדק חד משמעיים, אינו יוצר סתם סרט פוטנציאלי אלא סרט שיהנה במיוחד מהפקה אמריקאית. מה יתאים יותר להמחשת אותות ומופתים מאשר תקציבי ענק והיכן עוד ימצאו התסריטאים רישיון, שלא לומר הכרח, ליצירת טקסטים מלודרמטיים מדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המבול" – ביקורת #1

"המבול". ראסל קרואו.

"המבול" הוא סיפורו של נוח שבונה תיבה לקראת המבול שעומד להחריב את העולם (אין מקבילה באנגלית למונח המוכר אצלנו של "המבול"). כדי ליצור סרט באורך מלא, ברור שהיו חייבים לערוך שינויים ולהכניס תוספות לסיפור המקראי הידוע. על פניו הסיפור לא נשמע כסרט מרתק; ורוב התוספות והשינויים שאמורים היו להוסיף דרמה ועניין אינם מוצלחים במיוחד. דווקא החצי הראשון של הסרט, שלפני המבול, טוב יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הבן של אלוהים" – ביקורת

"הבן של אלוהים". מכרם ח'ורי.

אב המנסה להתחקות אחר עברו ובן המלווה אותו בתקווה לתקן את יחסיהם, זהו סיפור העלילה של "הבן של אלוהים". העלילה מציעה דמויות פשוטות וכנות אך כפי שנרמז משם הסרט, לכל אחת מהן מערכת אמונות שונה המעניקה לה ביטחון להפנות את גבה אל האחרת. האם יוכלו למצוא את הדרך זו אל זו? דרמה קומית מקסימה אשר במרכזה מסע שעיקרו באימפריה היוונית השוקעת ובכיכובו של מכרם חורי, בעוד הופעה מוכשרת ושובת לב.

"הבן של אלוהים" בוים על ידי גיא נתיב וארז תדמור ("אופסייד", "זרים", שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס), וכן נכתב על ידם (יחד עם שרון מימון). הסרט הוכתר כבחירה הרשמית של פסטיבל פאלם ספרינגס וכאמור, עיקר התרחשותו ביוון, מדינה שבתקופה זו נאבקת על מנת להציל את עצמה מחורבן כלכלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סגורות" – ביקורת

"סגורות".

נדמה כי אין חלל מוחשי טוב יותר ליצור בו מעולם בתי הכליאה. "אוז", "כתום זה השחור החדש", "חומות של תקווה" הם רק חלק מרשימה ארוכה של יצירות מופת המתרחשות בין כתלי הכלא, והצליחו לסחוף אחריהן מיליונים. יש משהו מושך ואפל בנבירה בעולם של הכלואים. דמויות שמצד אחד מצליחות לעורר חלחלה בשל העובדה הפשוטה שמדובר בפושעים וחוטאים מסוגים שונים, ומצד שני, עניין רב בסיפורם האישי, בדרכי ההתמודדות שלהן עם שלילת זכויותיהן הבסיסיות ובגורמים שהובילו אותם לשבור את הכלים, ולבצע את המעשה שהוביל לכליאתם. בשל העובדה שמדובר בנושא שתמיד יהיה מדובר, פופולרי ונפוץ, והן בשל הדמויות המרתקות שהצליחה ללקט, כדאי בהחלט לצפות ב"סגורות", סרטה התיעודי של ליאת מר, העוסק בחיי האסירות בכלא נווה תרצה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"התו האחרון" – ביקורת

"התו האחרון". אלייז'ה ווד.

חרף נקודת פתיחה לא רעה בכלל, הדיאלוגים והמשחק הירוד של ג'ון קיוזאק הופכים את "התו האחרון" לסתם עוד מותחן שורף זמן על מדף ה-VOD בטלויזיה. גם בין רשימת ההופעות שלהם בז'אנר זה, אפשר למצוא הן לקיוזאק והן לאלייז'ה ווד סרטים מוצלחים יותר למחוק כמה שעות מתות מחייכם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »