ביקורות קולנוע (עמוד 73)

"בסתר" – ביקורת

"בסתר". אוסקר אייזק, אליזבת' אולסן.

"בסתר" היא דרמת פשע הממוקמת בפריז של מאה ה- 19 ובמרכזה יצרים ותשוקות. תקופה היסטורית של נימוסין והתנהגות נאותה סוגרת על תרז הצעירה, שהרוח החופשית המקננת בה נחנקת לא רק על ידי הסביבה, אלא בעיקר על ידי המסגרת המשפחתית בה היא כלואה. נעדר הפתעות ומתקשה להכיל או לפרוש כראוי את המורכבות הרגשית החשובה שבו, "בסתר" אינו מצליח לשחזר את הייחודיות המאפיינת את הספר עליו הוא מבוסס. סרט שהיה נהנה הרבה יותר מיד מכוונת מתוחכמת יותר או שהיה עליו להישאר על דפי הספריה, ממנה הגיע.

תרז (אליזבת' אולסן, "מרתה מרסי מאי מרלין"), שחייה באפריקה נקטעים על ידי מות אמה והחזרתה לאנגליה למגורים אצל דודתה (ג'סיקה לאנג, "אימה אמריקאית"). כעת, יתומה ובודדה, נאלצת תרז להפוך למטפלת הצמודה של בן דודה החולני קאמיל (תום פלטון, הלא הוא דראקו מאלפוי המרושע מסדרת סרטי "הארי פוטר", בתפקיד שמרמז כי לפלטון הצעיר עשויה להתפתח קריירה מעניינת), ומאוחר יותר מאלצת אותה דודתה אף להתחתן עמו. תרז הולכת ונמקה לצד בעלה הילדותי וחייה חסרי חיות, אך הכל משתנה כאשר המשפחה עוברת לפריז וחבר ילדות של קאמיל, לורן, חוזר אל חייהם (אוסקר אייזיק, "בתוך לואין דיויס").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שף" – ביקורת

"שף". ג'ון פאבריו, סופיה ורגרה.

סרט האינדי המצליח "שף", שבימים אלה זוכה להצלחה בקופות, מציב דילמה לא פשוטה כאשר רוצים לכתוב עליו. מצד אחד, במקום לכתוב עליו אפשר ישירות להגיש תלונה למשטרה על כך שסרט אינדי עם פוטנציאל נעים וקאסט נהדר, נרצח באכזריות כחצי שעה מעת תחילת ההקרנה שלו; מה שמתחיל טוב ומפתה מתחלף במהרה למפוספס וצולע. מצד שני, מדובר פה בכל זאת בסרט שזכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל טרייבקה האחרון, כך שנראה שהחביבות והפשטות, שאופפות בנדיבות את התסריט הלא אפוי, בכל זאת מצליחות למנוע ממנו להיות ממש נוראי ואף מעניקות לו את הזכות להיות פסק זמן קולנועי סביר. אולי אף נחמד.

אז מה הדין? מאסטר פיס קולנועי זה ממש לא – פספוס גדול זה ממש כן ובאמצע יש צופה שייצא מהסרט רעב (food porn תמיד עובד), מחויך (כי בכל זאת ברובנו חבוי אמריקאי רומנטיקן) ועם הרבה יותר מידע על אופן השימוש בטוויטר (פרסומת סמויה מישהו?). מכאן, לשיקולכם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קצה המחר" – ביקורת #2

"קצה המחר". טום קרוז.

"קצה המחר" הוא סרט לא רע בכלל, ובהשוואה לשני הסרטים האחרונים בכיכובו של טום קרוז, הוא אפילו נראה טוב יותר. יש הרבה סרטים שנתפרים למידותיו של שחקן מסוים, בדרך כלל כדי להעצים תדמית חיובית כלפיו (חתיך מאד, אמיץ מאד וכדומה). "קצה המחר" נתפר לחיוך המתנשא של טום קרוז (אותו אחד שכיכב עוד ב"אהבה בשחקים"), והפעם שולח אותו בניגוד לרצונו לשדה הקרב עם חייזרים. שילוב הומור מצוין ותסריט לא-אידיוטי לחלוטין (נדיר לעונה) בהחלט מעניקים לסרט את הבידול מסרטי קיץ אחרים, אך בשלב מסוים כבר קולטים את 'הקטע' והוא מתחיל קצת לעייף.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנסיך הירוק" – ביקורת

"הנסיך הירוק".

נדב שירמן שם את ידיו על הסיפור האמיתי והמרתק של "הנסיך הירוק", בנו של בכיר חמאס בגדה שהפך להיות משת"פ ישראלי חשוב. הוא גם יצר סרט שאינו מסתפק בתיאורם של שני הצירים החשובים בסיפור המרתק, אלא משודרג בפסקול מותח שבהחלט מעצים את החוויה. אבל שירמן לא חתך מספיק בבשר ואורך הסרט מקלקל אותו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גרייס ממונאקו" – ביקורת #3

"גרייס ממונקו". ניקול קידמן.

סינדרלה פוגשת את המפקח קלוזו; רומן לעקרות בית בכריכה רכה; המדריך להצלת העולם מאת מרתה סטיוארט (או כיצד תערכי מסיבה שתשנה את פני האומה) – כל אחד מאלה יתאר נאמנה את סרט הדרמה המביך "גרייס ממונאקו". סיפורה של מי שהזינה את דמיונם של רבים כאשר הגשימה את חלום הנסיכות האולטימטיבי, זוכה כעת לגירסה קולנועית המביעה ניסיון לאמירה משמעותית אך עיקרה פיתוי ילדותי לפנטזיה מיושנת והקטנת ביוגרפיה עם פוטנציאל מקסים לכדי סרט זול ומגוחך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גרייס ממונקו" – ביקורת #2

"גרייס ממונקו". ניקול קידמן.

בפסטיבל קאן, לרוב, נמצא הדגש דווקא על סרט הנעילה. סרט הפתיחה נועד בעיקר להיות הסחת דעת מסחרית, מעין ספתח נעים למערבולות הקולנוע המתקרבת. כנראה שמסיבה זו נבחר "גרייס ממונקו" לפתוח השנה את הפסטיבל. הסרט מביא פיסה קצרה מסיפור חייה הנרחב של אחת הכוכבות הגדולות ביותר שידעה הוליווד, אולם בניגוד לסיפור חייה האמיתי והמרתק של גרייס קלי, הסרט הוא מיותר ומשעמם.

הסרט הוא תוצר של שיתוף הפעולה בין התסריטאי אראש אמל, שכתב סרטי פעולה בעבר ("אקס-פטריוט"), לבין אוליבייה דהאן, שביים גם את "אדית פיאף – החיים בוורוד". בעוד "החיים בורוד" הביא למריון קוטיאר את האוסקר על גילום דמותה של אדית פיאף, אין סיכוי ממשי ש"גרייס ממונקו" יעשה חסד דומה עם הקריירה של הכוכבת הראשית בו, ניקול קידמן. "גרייס ממונקו" מגיע מספר חודשים לאחר סרט ביוגרפי אחר על נסיכה, "דיאנה", שגם בו גילמה שחקנית אוסטרלית בהירת שיער את הדמות הראשית. המשותף לשני הסרטים הוא שהם מתמקדים באפיזודות משמימות יחסית בחייהן של בנות המלוכה, ונעים על קו התפר שבין מלודרמה מוקצנת לערבוב היסטורי. כאמור, התוצאה לא ממש נעימה לעין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קצה המחר" – ביקורת #1

"קצה המחר". טום קרוז.

"קצה המחר" הוא סרט פעולה הממוקם בעולם עתידני בו חייזרים בלתי מנוצחים מאיימים על שלום כדור הארץ. כאשר ביל קייג' מגלה כי הרג של אחד החייזרים העניק לו את היכולת לחיות את יום הקרב שוב ושוב, עליו לגלות כיצד לנצל זאת על מנת להביס את הפולשים. על ידי שימוש בהגיון הבסיסי של משחקי וידאו, מתקבלת עלילה המתכתבת בצורה יפה עם האתגר המוצב בפני כל גיימר מתחיל- פסילה משמעה חזרה אחורה לתחילת המשחק ועבודה קשה על מנת לשוב לרמה המושגת והלאה. מותח במידה ומשעשע, "קצה המחר" מצליח ליצור סרט קצבי אך מרוסן, הירואי אך בעיקר צנוע- לא איכות מבוטלת כאשר הגיבור המככב הוא טום קרוז.

דאג לימן הוא במאי הסרט ("זהות כפולה", "מר וגברת סמית'"), אשר למעשה מבוסס על All You Need is Kill – רומן מדע בדיוני יפני שזכה להצלחה רבה ואף יצא בגירסה אנגלית. העיבוד לתסריט נעשה בצורה טובה ויש בו הדגשה של הרעיון הבסיסי והמייחד של העלילה, זה הלקוח מתחום משחקי הוידאו- בכל פעם שהגיבור נכשל, כלומר נהרג, הוא חוזר לנקודת ההתחלה ועליו לעבור את כל תלאות הדרך מחדש עד לנקודה בה נכשל, בתקווה שהפעם יצליח ויתקדם. כאשר הוא עושה את דרכו שוב ושוב, מאחר וברבות מהסכנות וההפתעות הממתינות לו הוא כבר פגש בסיבוב הקודם, כעת הוא מגיע לקראתן מוכן וכל שנותר לו הוא ללמוד כיצד להילחם טוב יותר או לחשוב על פיתרון חלופי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גרייס ממונקו" – ביקורת #1

"גרייס ממונקו". ניקול קידמן.

"גרייס ממונקו", שהיה סרט הפתיחה של פסטיבל קאן השנה, הוא סרט רע. השיקולים שהביאו לבחירתו ברורים: הוא עוסק בזוהר, תהילה, כוכבי קולנוע, הוא של במאי צרפתי, בתפקיד הראשי כוכבת קולנוע אמריקאית שמגלמת שחקנית מפורסמת, הסרט מתרחש במונקו (נסיכות בדרום צרפת, לא רחוק מהעיר קאן) ועוסק ביחסים בין מונקו וצרפת. אך הסיבה שהוא אכן נבחר לא ברורה; מדובר בסרט גרוע, לעתים מגוחך, וחסר סגנון אחיד באופן מעורר תמיהה.

הבמאי אוליביה דהן הוכיח את יכולתו לספר בצורה מקורית וטובה ביוגרפיה של זמרת צרפתייה מפורסמת ב"אדית פיאף – החיים בוורוד". הפעם הדרמה האנושית קטנה יותר ומתמקדים בפרק זמן קצר יותר, אך מעבר לסיפור העלילה המצומצם יחסית, משתלטת על הסרט העשייה שלו: בימוי השחקנים האיום ושלל אמצעים קולנועיים מיושנים שלא משרתים את הסיפור, כולל תקריבים שסיבתם לא ברורה, דיאלוגים שחוקים, מוסיקה איומה (של כריסטופר גאנינג), שורות דיאלוג שחוזרים בקטע הבא כמהדהדים בתודעה של הדמות ורגעים של הילוך אטי שבמקום להוסיף לדרמה מוסיפים שעמום. איך יכול להיות שב-2014 עדיין מראים בהילוך אטי צלחת נשברת על הרצפה כשמישהו כועס?! בסוף הסרט -שלא מגיע- זה הופך להיות סרט "אמנותי" במובן הכי רע של המילה ולא ממש מצליח לספר דבר בדימויים במונטז' חסר הדיאלוגים שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסרט הישראלי "את לי לילה" נמכר להפצה באנגליה, בצרפת ובאוסטרליה

"את לי לילה". דאנה איבגי (לפנים) עם לירון בן שלוש.

הסרט הישראלי "את לי לילה" של אסף קורמן נמכר להפצה באנגליה, בצרפת ובאוסטרליה, והספיק לעשות זאת בטרם הקרנתו במסגרת 'שבועים של במאים' של פסטיבל קאן 2014. חברת פילמס בוטיק (Films Boutique) טיפלה בהפצתו לחו"ל של הסרט, ובאנגליה ובאירלנד הוא יופץ על ידי חברת 'פקדילו פיקצ'רס' (Pecadillo Pictures); בצרפת תפיץ אותו 'פוטמקין' (Potemkine); ובאוסטרליה תפיץ אותו 'פאלאס פילמס' (Pallace Films).

את "את את לילה" כתבה בת זוגו של קורמן, לירון בן שלוש, שגם מככבת (ומבוסס בחופשיות על חייה) בתור צעירה שמטפלת באחותה הקטנה בעלת הפיגור השכלי (דאנה איבגי) עד שהיא נדרשת לוותר על הטיפול ומתפנה מקום לגבר בחייה.

"אנו מאוד נרגשים מהתגובות שהסרט מקבל ממפיצים ונציגי פסטיבלים שצפו בו בהקרנות שוק מוקדמות", מסר קורמן. "העובדה שהסרט מצליח לדבר אל אנשים, להפתיע ואפילו לבדר אותם אומרת שכנראה עשינו משהו טוב."

"אקס-מן: העתיד שהיה" – ביקורת

"אקס-מן: העתיד שהיה". ג'יימס מק'אבוי, פטריק סטוארט.

"אקס-מן: העתיד שהיה" הוא סרט שאפילו התיאור 'בינוני' גדול עליו: אין בו מספיק אקשן, אין בו מספיק מתח, אין בו מספיק תחכום (או בכלל), אין בו מספיק הומור ואין בו מספיק דרמה. מה שכן יש בו הוא מפגן אדיר של בזבוז כשרונות משחק והרבה מאד אנימצית מחשב. שזה לא כל כך שונה משאר הסרטים בסדרה, כך שהמעריצים יכולים לקנות את הכרטיס שלהם לקולנוע בבטחה – רק לא לתלת מימד, כי אין שום שימוש בו על המסך.

לאחר שהסכים לתת את המושכות באופן חד פעמי לבמאי אחר והצטער על כך עד ימינו אנו, בריאן סינגר חזר לביים את סדרת ה"אקס מן" האהובה שלו. ומה יותר טוב מאשר לשלב את גיבורי הסדרה שלו עם גיבורי האתחול שביים מתיו ווהן ב"אקס-מן: ההתחלה"? את חגיגות האיחוד הגדול של סינגר השמיד גבר שהתלונן רגע לפני הפצת הסרט, כי סינגר אנס אותו בילדותו. כל איזכור לסינגר בסמוך לאיזכור הסרט "אקס-מן: העתיד שהיה" מאותו הרגע נמוג. היות שעיתוי הפרסום התקשורתי של המקרה מרגיש צהוב במיוחד, אתעלם גם אני מהענין ואתיחס לעשיה הקולנועית בלבד. וכשכך הדבר, אינני יכול להצביע על סרט אחר מ"החשוד המיידי" שאהבתי ברזומה של סינגר ("סופרמן חוזר", "מבצע ואלקירי"), וסרטו החדש אינו שונה מהשאר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קשרי דם" – ביקורת

"קשרי דם". קלייב אוון.

את "קשרי דם" החדש אפשר לתאר בגסות כמו מפגש לא מוצלח בין שני הסרטים "חלום אמריקאי" ו"הלילה הוא שלנו". קחו מהראשון את הדגש החזק על שנות ה-70' (מינוס האפיל הסקסי), ומהשני את הרעיון של שני אחים הנמצאים משני צדי החוק, וחסכתם לכם טיול לקולנוע. למרות הניסיון לשחזר את הקסם המיוחד של התקופה ולהציע עלילה בגובה העיניים, הסרט נכשל כבר מרגע הליהוק. ארוך מדי, חסר מיקוד ובעיקר פשוט קלוש, "קשרי דם" אינו מצליח לעורר ענין.

העובדה שבמאי הסרט הוא השחקן הצרפתי גיום קאנה ("אתמול בלילה", "להתראות"), מסבירה משהו על תהליך הולדתו של "קשרי דם". למעשה מדובר ברימייק לסרט צרפתי בעל אותו השם (בצרפתית- Les Liens du san), אשר יצא ב- 2008 ובו כיכב גיום עצמו. כעת בתפקיד הבמאי, עולה השאלה האם הסיבה לשחזור היא רק הסיבה השכיחה של הנגשת יצירה, שהוכחה כמוצלחת, לקהל רחב יותר (AKA קהל אמריקאי שלא אוהב את המסך שלו באירופאית)? מאחר והסרט המקורי לא היה שובר קופות מיוחד וכמו כן, עברו כבר כמה שנים מאז שיצא לקולנוע, נראה שאכן הסיבה לתרגום טמונה במקום אחר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שכנים" – ביקורת #2

"שכנים". זאק אפרון, סת' רוגן.

המסר שעולה מ"שכנים" הוא מעט מטריד: עד שלא תגור מול בית אחווה של תלמידי קולג' שירעישו כל כך עד שביתך התינוקת לא תרדם, לא תדע מה המשמעות של להיות הורה. מאחר ואני בגיל של גיבורי הסרט, אני צריך להתחיל לחשוב על מקום מגורים חדש בקרוב. ואם המסר הזה היה נארז בסרט מצחיק, אז הבעייתיות של המסר היו מורגשות פחות. אך כשרוב הבדיחות הטובות נמצאות בטריילר – הדבר הופך למעיק.

את הסרט ביים ניקולאס סטולר שמגיע עם רקורד מרשים של קומדיות עם גוון רומנטי ("קח את זה כמו גבר", "עד החתונה זה יעבור") בהם הדרמה הייתה שקול לקומידה, במקרה זה מערכות היחסים שטחיות ולא רציניות, ומנגד הבדיחות לרוב ילדותיות. ייתכן וזה מתאים לסרט העוסק בנערים וגברים שלומדים להתבגר, אבל גם את זה ניתן לעשות בחן, ולא חסרות דוגמאות. אולי סטולר הוא לא האחראי היחיד והעובדה שזוהי עבודת ביכורים של התסריטאים לא תרמה לכך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »