ביקורות קולנוע (עמוד 74)

"רכבת הקרח" – ביקורת

"רכבת הקרח". כריס אוואנס, קו א-סונג.

"רכבת הקרח". כריס אוואנס, קו א-סונג.

"רכבת הקרח", שילוב מעניין בין במאי דרום קוריאני מוערך, אולפנים אמריקאיים ועלילה המבוססת על רומן צרפתי, יוצר סרט מדע בדיוני שקשה לפסוק על איכותו ללא הוספת סייגים והערות. המפגש בין שלושת העולמות אינו עובר בצורה חלקה וכך נוצר הכרח לדבוק רק באחד מהם על מנת להעריך את הסרט. מאחר ומבט דרך מסורת הקולנוע האמריקאי מגלה כי לפנינו סרט נדוש עם משחק מגוחך, עדיף לצופה לנסות ולהבין את "רכבת הקרח" מתוך המסורת הקוריאנית. כך מתגלה עולם זר ושונה, עם איכויות מסקרנות ואסתטיקה נהדרת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פילומנה" – ביקורת

"פילומנה". ג'ודי דנץ', סטיב קוגן.

"פילומנה". ג'ודי דנץ', סטיב קוגן.

"פילומנה" – תעתיק של השם באנגלית שמבוטא "פילומִינה" – הוא סרט בריטי מעניין, מצחיק ומרגש, כלומר: כל מה שצריך בסרט טוב.

הסרט, שביים סטיבן פרירז ("יחסים מסוכנים", "המלכה"), מבוסס על ספר שמתאר סיפור אמיתי, והוא בנוי כסיפור בלשי עם תפניות וגילויים (והמוסיקה בהתאם). בבסיס מדובר בדרמה קומית קלסית של שתי דמויות מעולמות שונים בסרט "מסע". הם נידונו לבלות זמן יחד, לא לגמרי בניגוד לרצונם, אך בכל פעם שיש אפשרות שמסעם ייגמר, עולות סיבות ונסיבות שגורמות להם להמשיך במסעם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פומפיי" – ביקורת

"פומפיי". קית הרינגטון.

"פומפיי". קית הרינגטון.

לא רבות הפעמים בהן אני מסיימת צפייה בסרט עם רצון עז לקבל חזרה את השעתיים מחיי שבזבזתי עליו. "פומפיי", למרבה הצער, עונה בדיוק על ההגדרה הזו. "פומפיי" הוא למעשה 102 דקות של כלום גמור, שממון והרבה טפשות בתקציב שעולה על 100 מיליון דולר. את הציפיות רצוי שתנמיכו מראש, ככל האפשר, ואולי עדיף אפילו להמנע לחלוטין מהסרט הכה מיותר הזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מלון גרנד בודפשט" – ביקורת

"מלון גרנד בודפשט". רייף פיינס.

"מלון גרנד בודפשט". רייף פיינס.

"מלון גרנד בודפשט" הוא סרט מתוק, מילה שאני לא מרבה להשתמש בה כדי לתאר סרט. הוא מעשה מרקחת עטוף בוורדרדות, קליל, קצבי, משעשע, מעשה ידיו המיומנות והייחודיות של הבמאי-תסריטאי וס אנדרסון ("ממלכת אור הירח" החביב, "משפחת טננבאום" האיום). זהו, כנראה, הסרט המסוגנן ביותר שתראו השנה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נון סטופ" – ביקורת

"נון-סטופ". ליאם ניסן.

"נון-סטופ". ליאם ניסן.

"נון סטופ" הוא אחלה מותחן. הוא לא ארוך מדי, הדמויות בסדר, הוא עשוי טוב ורוב הזמן הוא שומר על רמה גבוהה של מתח. הוא לא ייכנס לרשימת סיכום שנה כאחד הסרטים הטובים של השנה, אך מי שלא מצפה ליותר מ-106 דקות מבדרות יקבל את מה שהוא רוצה, גם אם -לצערי הרב עד מאוד- המניע לכל התקרית בסרט אינו מהמוצלחים שהגו תסריטאים מאז ימי הראינוע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חדשות בהפרעה" – ביקורת

"חדשות בהפרעה". סטיב קארל, וויל פרל.

"חדשות בהפרעה". סטיב קארל, וויל פרל.

"חדשות בהפרעה", סרט ההמשך של "והרי החדשות", מתעתע בנו הצופים: מצד אחד יש לו עלילה ברורה שבה פועלות דמויות הגיוניות שהיינו מצפים לראות בעולמנו, כאלו שמשקפות את עולם החדשות. אבל מצד שני, הגיבור, רון בורגונדי (וויל פרל) הוא דמות אינפנטילית במובן המילולי של המילה: דמות ילדותית שלא מבינה מה קורה בעולם סביבה, שנדמה שכל התוצאות של הפעולות שלה הן מקריות לחלוטין ומבוססות על מזל או יותר נכון על הצלה של התסריטאים. הפער בין הגיבור הלא מציאותי לבין העולם המציאותי הוא המקור לקומדיה אבל בו בזמן גם מונע מהסרט להפוך לסרט שלם ונדמה יותר כאוסף של גגים או מערכונים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גן עדן לאוהבים" – ביקורת

"גן עדן לאוהבים".

"גן עדן לאוהבים".

"גן עדן לאוהבים" יכול היה להיות מסמך אנושי ורגיש על הצורך באהבה וקבלה. עם זאת, מאחר ואת התחושות הללו מנסה גיבורת הסרט האוסטרית לקבל מגברים קנייתים צעירים, הסרט הופך לכזה המציג את יחסי הכוחות הלא שיוויוניים בין מדינות המערב למדינות העולם השלישי, כפי שאלה מתבטאים על ידי תעשיית המין. סרט עוצמתי וקשה לצפייה, בעל סצינות ארוכות ועירום בוטה, שיוצר תחושת חוסר נוחות אך במקביל מבהיר בצורה מדויקת את האופן בו האקזוטי הפך למטבע והריקנות מנצחת את כל המעורבים בעסקה.

את "גן עדן לאוהבים" ביים אולרייך זיידל האוסטרי, והוא הראשון בטרילוגיית סרטים שיצר הבמאי אודות שלוש נשים מאותה המשפחה. הסרט השתתף במספר תחרויות רשמיות ברחבי העולם וגרף שלושה מפרסי הקולנוע האוסטרי החשובים – הסרט, הבמאי והשחקנית הטובים ביותר. שיטת העבודה של זיידל ייחודית ומעניינת מאחר ובעוד הוא כותב באופן מדויק את הסיפור העלילתי הרצוי, הסצנות מצולמות באופן חופשי וללא תסריט. באופן זה נוצרות סצינות המאופיינות באותנטיות גבוהה, ובמקרה של "גן עדן לאוהבים", אותנטיות זו הופכת לנושכת ומעמתת עם עובדות שהצופה וודאי מעדיף שלא להתמודד איתן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דרכון לאלג'יר" – ביקורת

"דרכון לאלג'יר". ג'מיל דבוז, פטשה בוימד.

"דרכון לאלג'יר". ג'מיל דבוז (משמאל) עם פטשה בוימד.

פאריד הוא צעיר צרפתי הנאלץ לטוס לארץ מוצאם של הוריו, אלג'יר, על מנת לטפל בנכס משפחתי. המפגש בין פאריד הצרפתי מלידה לבין המציאות האלג'יראית הוא שעומד בבסיס "דרכון לאלג'יר". בעוד עשרות אלפי מהגרים מתדפקים על דלתותיהן של מדינות המערב, הסרט בוחן את השלכות ההגירה על הדור החדש וכן מספק הזדמנות להכיר את אותם מקומיים הכמהים לחיים טובים יותר במדינות המודרניות. נעדר משחק מצטיין או תסריט ייחודי, בכל זאת "דרכון לאלג'יר" הוא סרט קטן ופשוט, נחמד לצפייה ובעל תום נוגע ללב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האקדמיה לערפדים" – ביקורת #2

"האקדמיה לערפדים". זואי דאץ'.

"האקדמיה לערפדים". זואי דאץ'.

מארק ווטרס, המאסטר של סרטי הנעורים, שאחראי בין השאר על להיטים כמו "שישי הפוך" ו"ילדות רעות" אמון על מלאכת הבימוי של "האקדמיה לערפדים", וניצוצות ההומור האופיינים לו אכן משתלבים וניכרים במהלכו. עם זאת, הקצב המהיר שמאפיין את סרטיו של ווטרס עולה כאן מדרגה. התוצאה היא מארק ווטרס על ספידים: תוך שעה וחצי נדחסים דיאלוגים במהירות גבוהה כל כך עד שהצופה מוצא עצמו מבולבל ומדדה באיטיות, בניסיון לעקוב אחר המתרחש. הקצב המהיר מתבקש כשמדובר בעיבוד לספרות נוער בפרט ובסרט נעורים בכלל, אבל ההיי-ספיד של "האקדמיה לערפדים" הוא פשוט בלתי אפשרי ולא ניתן לעיכול.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מקום בגן עדן" – ביקורת

"מקום בגן עדן". אלון אבוטבול.

"מקום בגן עדן". אלון אבוטבול.

"מקום בגן עדן", הסרט הישראלי החדש של יוסי מדמוני, שם במרכזו רעיונות חכמים ומעניינים וכביכול עוסק בהם בכל הדרכים הנכונות- מושגי גבריות ורוח הקמים לתחייה דרך מושגי צבאיות ויהדות, אך הפעם אלה משמשים רק כדרך ביטוי ואינם מוצגים כמונחים ישראליים אבסולוטיים. באופן זה הסרט חומק מהמשבצת הישראלית השחוקה והופך לרלוונטי ומעניין יותר. עם זאת, הסרט אינו מצליח לחמוק מרעה ישראלית אחרת והיא הנטיה להפיק סרט שהוא יותר הגות אינטלקטואלית בשיח סינימטק ופחות חומר לצפייה המונית. במובן זה, הטריילר של הסרט חושף את המצויינות הגרעינית שלו אך כשצופים בו כסרט שלם, הוא מאתגר הרבה יותר, ולא במובן החיובי.

יוסי מדמוני הוא יוצר ישראלי מוערך עם רקורד מרשים בטלוויזיה ("בת ים – ניו יורק", "30 ש"ח לשעה"), בעיקר כתסריטאי ועורך תסריטים. סרטו "המנגליסטים" לא זכה להצלחה גדולה אך בעקבות "בוקר טוב אדון פידלמן" עטור השבחים (בין היתר, התסריט הזוכה של פסטיבל סאנדנס 2011), הוא זכה להכרה גם בתחום הקולנוע. "מקום בגן עדן" הוא סרטו החדש אותו כתב וביים ובמובנים רבים, בהחלט מדובר בסרט המתבלט בנוף הישראלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בתוך לואין דיוויס" – ביקורת

"בתוך לואין דיויס". ג'סטין טימברלייק, אוסקר אייזק.

"בתוך לואין דיויס". ג'סטין טימברלייק, אוסקר אייזק.

חורף ניו-יורקי, 1961, שבוע אחד בחייו של זמר פולק הנאבק להצליח. זו עלילתו של "בתוך לואין דיוויס", סרטם החדש של האחים כהן המוכשרים. בדומה לסרטים אחרים של הצמד, גם הפעם מתמקדת העלילה במאבק היצירתי והקיומי של דמות הלוזר, כאשר היא מתובלת בהומור שחור ומפוקח. מבחינת עשייה קולנועית, "בתוך לואין דיוויס" מרשים וכמעט מושלם אך מבחינה עלילתית, כאשר השרירותיות וחוסר היציבות המאפיינים את חיי הגיבור הופכים למאפייניה של העלילה עצמה, הצפייה הופכת לברורה פחות. סרט שחתימתם של האחים כהן ניכרת בו, לטוב ולמרשים, למוזר ולמורכב.

זהו סרטם ה- 16 של האחים כהן ("ארץ קשוחה", "לקרוא ולשרוף" ו"אומץ אמיתי" הם רק קומץ מהקריירה הענפה של השניים), שכבר הוכתר על ידי החברה הלאומית של מבקרי הקולנוע האמריקאים כסרט הטוב ביותר לשנת 2013 וכן גרף את פרס ה"גרנד פרי" בפסטיבל קאן האחרון. הניסיון לאפיין את סרטיהם אינו פשוט מאחר ועבור צמד היוצרים, יותר מאשר הצורך להעניק לצופה חוויה שתהיה מוגדרת על ידו כמוצלחת, ניכר כי הם נאמנים לפיתוח האינטואיטיבי של היצירה עצמה. מבחינה זו, פעמים רבות סרטיהם מונעים על ידי זרם תודעתן ועולמן הפנימי של הדמויות ו"בתוך לואין דיוויס" עשוי כך גם הוא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האקדמיה לערפדים" – ביקורת #1

"האקדמיה לערפדים". זואי דאץ'.

"האקדמיה לערפדים". זואי דאץ'.

"האקדמיה לערפדים" מספרת את סיפורה של רוז האת'וואי, מתבגרת חצי אנושית, חצי ערפדית, שתפקידה לשמור על ליסה, הנצר האחרון למשפחת המלוכה הערפדית. הסרט מכוון למתבגרים מינוס ומציע הומור והרפתקאות המזכירים סדרות מערוץ ניקולודיאון. מאחר ומדובר בערוץ מאוד פופולרי, עובדה זו לא בהכרח בעייתית אך היא בהחלט מורידה את גיל הצופה שעשוי להנות מהסרט. בשונה מ"משחקי הרעב" או "דמדומים", הפונים גם למבוגרים, "האקדמיה לערפדים" מתאים לצופים שגילם נע סביב חטיבת הביניים. מאחר וזה קהל יעד שלרוב לא מקבל סרטי קולנוע באורך מלא, ייתכן וצפויה לו הצלחה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »