ביקורות קולנוע (עמוד 114)

3 בדצמבר 2008 בשעה 12:38, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת: ההחלפה / Changeling

החלטנו להיות נועזים ולצאת בהצהרות, ולפיהן "ההחלפה" סרטו החדש של קלינט איסטווד (כבמאי) ראוי לקבל את פרס האוסקר הקרוב! כן כן, ידוע לנו כי מדובר בהצהרה מאוד מחייבת, אולם אנו משוכנעים שגם החבר'ה שם באקדמיה שמחלקים את הפרס יסכימו איתנו – ללא כל היסוס ובלי שמץ של מבוכה – ויכריזו על "ההחלפה" כסרט הטוב ביותר, בנוסף לעוד כמה פרסים אותם נחלק בהמשך דברינו.

"ההחלפה", דרמה אמיתית וכנה, פוגענית וקשה, מתארת סיפור אמיתי (ולא רק "מבוססת" על פיו) בלתי יאמן! כזה שעוד לא ראיתם או דמיינתם ולמרות זאת, הפשטות שבו פשוט נוגעת בך עמוק בבטן ולא מותירה חלל של ספקות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

2 בדצמבר 2008 בשעה 14:11, מאת

ביקורת: אהוב אותי / Quiéreme

להכיר את בידה דוקמפו פייז'ו דרך סרטו "אהוב אותי" אינו רעיון טוב. הבמאי ותסריטאי פתח בנקודת התחלה טובה מאד כשהסרט הראשון שכתב היה מועמד לאוסקר בקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר. זה קרה לפני 24 שנים, אבל ספק אם פייז'ו השתבח עם השנים.

קשה לי לשפוט את פייז'ו כנגד עצמו, משום שסרטיו הקודמים לא הופצו בארץ בהפצה מסודרת. "אהוב אותי" החדש, מתהלך לו בתלם צפוי ביותר, אך בכל זאת מצליח להגניב הפתעות נעימות יותר ופחות, שמצליחות להשאיר חותם טוב. כבר מהרגע הראשון בסרט, אנו עדים לחייו הטובים של פאנצ'ו (אותו מגלם דאריו גרנדינטי המצוין). האישה שלו אוהבת ומעריצה אותו, ואיתה הוא גם פותח מסעדה חדשה בה יהיה השף הראשי. לאן ילך הסרט מכאן, אם לא להסתבכות הראשית, ואיזו הסתבכות תהיה ראויה יותר לקשר רומנטי אם לא משפחה שניה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

20 בנובמבר 2008 בשעה 0:45, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת #2: גוף השקרים / Body of Lies

למרות שלא כל כך הבנו את משמעות השם או הקשרו לסרט, גילינו שהסרט "גוף השקרים" הוא כמעט מעולה – רק חבל שראסל קרואו הגיע והרס את הכל. מדובר במותחן-אקשן קצבי ומהנה אשר מנציח את הסטיגמה לגבי ישראלים בתעשית הקולנוע, וחורץ כי ישראלים יכולים לשחק רק אחד משלושה תפקידים: גופות (נועה תישבי, "זירת הפשע"), מחבלים (אקי אבני ב-"24") או גופות של מחבלים (מה שקרה לאקי אבני בהמשך הפרק… אופס, ספוילר). חוץ מהופעתו של אלון אבוטבול בסוג התפקיד השני, איתו הוא מביא הרבה כבוד לבית, "גוף השקרים" מספק הנאה רצופה של אקשן ומתח קצבי – ואפילו קצת משכנע. ולפי כמות הפיצוצים וההרג אשר מוצגת בסרט, נותר לנו רק להעריך כי הסרט יהיה הצלחה רצינית בקופות, או לפחות רצינית יותר מ"ממלכת גן-העדן".

הבמאי רידלי סקוט הצליח ב"גוף השקרים" היכן שסטיבן גגן נכשל באופן נוראי ב"סוריאנה", שכן עלילות שני הסרטים מזכירות מאד האחת את השניה וקשה שלא לערוך את ההשוואה. לזכותו של סקוט יאמר, שהוא פשוט עשה את מה שהוא טוב בו, קרי, אקשן בסגנון נפלאם, דם ותמרות עשן – אכן תענוג! מלבד זאת, לרעתו יצוין הליהוק ההזוי של ראסל קרואו, עליו עוד נשוב לדון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

19 בנובמבר 2008 בשעה 13:37, מאת

ביקורת #1: גוף השקרים / Body of Lies

ליאונרדו די'קפריו. ראסל קרואו. רידלי סקוט. השמות הללו גדולים גם בעיני מי שאינו חובב סרטים מושבע, וכל אדם בעצם צפוי לצפות שסרטם המשותף, "גוף השקרים", יהיה משהו מיוחד. קשה לומר אמנם, שרידלי סקוט עשה משהו טוב באמת בשנים האחרונות (לרבות "אמריקן גנגסטר" למרות שהוא יחסית טוב בעיני), ואכן "גוף השקרים" מצטרף לאותו רצף סרטים מפוקפק מבית הבמאי המוצלח.

"גוף השקרים" מסמן את הסיבוב הרביעי של קרואו וסקוט יחד, ואפשר שהפכו לחברים במרוצת הזמן, מה שעיוור אותם כלפי קולנוע הפעם. זה כנראה הדבר ההגיוני היחיד שיסביר את הופעתו ב"גוף" של ראסל קרואו, בתור הסוכן אד הופמן. תפקידה של הדמות נחשב בכיר מאד בצמרת הסי-אי-איי, ובכל זאת מציירים אותה קרואו וסקוט בתור קריקטורה חאפרית ישראלית ומלוקקת, עם דפוס התנהגות המזכיר את זה שהנהיג קרואו ב"נפלאות התבונה", לא פחות. הענין המצער הזה דוחה החוצה כל ניסיון להתחבר עם הדמות או לפחות לגלות כלפיה אמפתיה, וניסיונות אלה עולים בתוהו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

עמוד הבא »
« עמוד קודם