"צורת המים" – ביקורת
"צורת המים". סאלי הוקינס.
"צורת המים" הוא סרטו העשירי של גיירמו דל טורו, במאי שנמשך לסיפורים על מפלצות ושילוב של סיפור אנושי שמעורבים בו יצורים כמו ב"המבוך של פאן" או סרטים על פי קומיקס ("בלייד 2", סרטי "הלבוי"), וסרטיו תמיד מעוצבים בהקפדה. מעט מדי קורה ב"צורת המים" (לשעתיים של הסרט), הוא אינו מרגש או מלהיב ואין שום מתח או סקרנות לגבי ההתפתחות כי הכול צפוי והנינוחות שבה הוא עשוי -שבדרך כלל מצביעה על שליטה ויד בטוחה של במאי- במקרה הזה גורמת לסיפור להרגיש משעמם ושטחי.
אלייזה האילמת (סאלי הוקינס, "יסמין הכחולה" של וודי אלן; "חופשייה ומאושרת" של מייק לי) עובדת כמנקה במכון מחקר בבולטימור ב-1962. אִתה עובדת בניקיון זלדה (אוקטביה ספנסר, "העזרה", "מאחורי המספרים") ויש לה שכן ג'יילס (ריצ'רד ג'נקינס, שמוכר לכל חובב של סרטים משלושים השנה האחרונות), ששניהם מבינים שפת סימנים. למכון המחקר מובא יצור ימי דמוי אדם ונוצר קשר בין אלייזה ליצור. ויש סיבוך שלא מוסיף הרבה עם הרוסים (זו, הרי, תקופת המלחמה הקרה).
