ביקורות קולנוע (עמוד 54)

"כוכב הקופים: המלחמה" – ביקורת

"כוכב הקופים: המלחמה".

"כוכב הקופים: המלחמה" הוא הפרק השלישי בטרילוגיה מאוד סולידית ואמיצה בעידן הנוכחי בתעשיית הקולנוע. לאחר שני סרטים מצוינים ("כוכב הקופים: המרד", 2011 ו"כוכב הקופים: השחר", 2014) הצפיות גבוהות מאוד, ו"המלחמה" לא מאכזב. עם אפקטים ויזואליים אדירים והמון לב, "כוכב הקופים: המלחמה" הוא סגירה ראויה לסדרה המצוינת הזאת, אף שאינו חף מבעיות.

הבמאי מאט ריבס שוב עושה עבודה מצוינת כמו שעשה בפרק הקודם, "השחר". ברם, "כוכב הקופים: המלחמה" שונה מאוד מהסרט שקדם לו: הוא סרט (קצת בניגוד לשמו) שמתרכז הרבה יותר בדרמה מאשר בפעולה, כלומר, הוא ממש לא סרט מלחמה. הוא לוקח את הזמן ומעמיק בדמויות המצוינות וכבר-אהובות שהכרנו בסרטים הקודמים, הן הקופים. כי כל הסדרה הזאת היא על המסע שהקופים עושים דרך עיניו של סיזר (אנדי סרקיס). סיפור הכחדתה של האנושות נוכח ברקע, וכאן האומץ הגדול של היוצרים, שמצליחים לגרום לצופים להתחבר יותר לחיות מאשר לבני האדם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ספיידרמן: השיבה הביתה" – ביקורת #1

"ספיידרמן: השיבה הביתה".

"ספיידרמן: השיבה הביתה" הוא סרט מוצלח בלא מעט מובנים. קודם כל, כמו שאנחנו כבר רגילים ממארוול, הסרט מאוד מצחיק, והחיבור ליקום של מארוול עשוי בצורה פנומנלית. העלילה מעניינת, וכבר בסצנה השנייה, לא רק שאנחנו מבינים איך הדברים נראים מנקודת המבט של פיטר פארקר (טום הולנד), אלא שגם אותה סצינה מבססת את התנהגותו לאורך כל הסרט. אפילו הנבל בסרט (וזה לא קורה בהרבה סרטי מארוול) מובן, ברור ותלת מימדי. מבינים מה המניע שלו, מבינים את ההתנהגות שלו ואפילו מתחברים אליו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בייבי דרייבר" – ביקורת #3

"בייבי דרייבר". ג'ון האם, אייזה גונזלס, ג'יימי פוקס, אנזל אלגורט.

"בייבי דרייבר" הוא פיצוץ של סטייל יחודי ומוסיקה. סרט שודים מרענן, המצליח להביא סצנות אקשן מסחררות בלי צורך בטנקים על הכביש או צוללות שיורות על רכבים. אך חרף הפסקול המגניב, הסטייל והשונות הבולטת שלו מסרטי אקשן טיפוסיים, הוא לא חף מבעיות. הסרט סובל מקצב לא יציב שלא הצליח להחזיק אותי במתח לכל אורכו וסוף שנמרח על יותר מדי סצינות.

זהו הסרט החמישי של אדגר רייט ("מת על המתים", "סקוט פילגרים נגד העולם") שחוזר לכיסא הבמאי לאחר סיומה של טרילוגיית ה"קורנטו" לפני כארבע שנים. כמו הסרטים האחרים שלו, "בייבי דרייבר" נשען באופן כבד על תרבות הפופ ומעברים חדים בין סצנות שמגבירות את הקצב, אלא שכאן רייט פשוט לא מצליח להחזיק את המתח וברגע שהסרט מוריד הילוך, הוא כבר לא מצליח לחזור לקצב. הסצינה שפותחת את הסרט השאירה בי התרגשות רבה שליוותה אותי לאורך כל הסרט, ובאופן כללי, אדגר רייט הוא במאי מבריק ושונה בנוף ההוליוודי ולכן גם אם בסרט יש בעיות, הסך של הכל מתעלה עליהן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בייבי דרייבר" – ביקורת #2

"בייבי דרייבר". ג'ון האם, אנזל אלגורט.

אני די בטוח שלבמאי-תסריטאי אדגר רייט היה רעיון מגניב ל"בייבי דרייבר", וסביב הרעיון הזה הוא תפר סרט. הרעיון הוא של נהג שודים שמנסה לפרוש מעולם הפשע, ובגלל פגיעה באוזניים חייב כל הזמן לשמוע מוסיקה. כך, כל הסרט יבנה על בסיס המוסיקה. זה בהחלט נשמע מגניב, ואדגר רייט הוא אולי האדם לביים את זה, שכן כמעט ואין סצנה שאינה נוטפת גרוב ומקפיצה. הבעיה שבין סצינה לסצינה יש גם עלילה, והיא מרגישה מחוברת בכוח ולא זורמת. יותר מדי צירופי מקרים ומהלכים לא הגיוניים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בייבי דרייבר" – ביקורת #1

"בייבי דרייבר". ג'ון האם, אייזה גונזלס, ג'יימי פוקס, אנזל אלגורט.

"בייבי דרייבר" מצליח לקחת ז'אנר מוכר ולבצע את היטב את כל החלקים המרכיבים אותו תוך הוספת סטייל מיוחד משלו, לפחות לאורך מרבית הסרט. הסרט טוב מאד בזכות ביצוע איכותי של הקאסט ועריכה טובה המשלבת את המוסיקה עם הצילום בצורה נהדרת, ברם חסר בו משהו שיהפוך אותו לבלתי נשכח.

הסצינות הפשוטות שבהן המוסיקה מתחברת עם המתרחש על המסך בריקוד מהנה שמאפשר לצופים להשתחרר ולזרום עם העלילה, לרוב בצורה קומית, הן טביעות הסגנון היחודיות של הבמאי אדגר רייט ("סקוט פילגרים", טרילוגיית הקורנטו – "מת על המתים", "שוטרים לוהטים" ו"סוף העולם"). גם כתסריטאי, רייט עושה עבודה טובה ביצירת העולם ויחסי הכוחות בין הדמויות בו, אולם כאשר הוא צריך ליצר את הצעד המכריע שיעורר שינוי בסטטוס קוו, המהלך מרגיש מלאכותי ולא ברור.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קולוסאל" – ביקורת

"קולוסאל". אן האת'וואי, ג'ייסון סודייקיס.

בין סרטים לבין סטארט-אפים ניתן למצוא דמיון מסוים: בשני התחומים יש מין תפיסה שאם יש לך רעיון חדשני ומגניב – הדרך שלך להצלחה סלולה. אלא שבשני המקרים הרעיון עצמו הוא לא מספיק, וצריך לדעת איך להרוויח ממנו כסף ואיך להוציא אותו לפועל. לכן לפעמים ביצוע משוכלל יותר של משהו קיים עם שינוי קל הוא יותר מוצלח משובר המוסכמות. כמובן שההבדל המשמעותי בין השניים הוא שקולנוע היא אמנות וכסף הוא לא בהכרח המטרה. אבל עדיין, גם אם כסף הוא לא המטרה הראשונית שלך, לקחת רעיון ולפתח אותו לכדי סרט טוב הוא לא דבר של מה בכך. "קולוסאל" הוא מסוג הסרטים שפיץ' המעלית שלו (מושג מעולם הסטארט-אפים, בו יזם אמור להיות מסוגל להסביר את הרעיון שלו בנסיעת מעלית אחת) שובה לב: בחורה מגלה שיש לה קשר לא מוסבר עם מפלצת שהורסת את סיאול. הסרט עצמו נבנה היטב, ברם לקראת האמצע קצת מאבד כיוון ולא ברור לאן הוא הולך, ובכל זאת הסוף שלו מספק וסוגר את כל הקצוות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לילה קשוח" – ביקורת #2

"לילה קשוח".

"לילה קשוח" מעלה קושייה לא פשוטה: האם הוא יותר מצחיק או יותר דרמטי? זאת שאלה שאולי הרבה סרטים מעלים, בוודאי קומדיות שתמיד יש בהן ממד דרמטי (משהו שיניע את העלילה וימנע מהסרט להיות אסופת מערכונים) אבל במקרה הזה הדבר בולט ובמובן מסוים יש כאן שני סרטים: קומדיית טעויות שמתבססת על כך שהדמויות לא מבריקות תחת לחץ ובנוסף סרט פשע-מתח. לעיתים הסרטים נפגשים אבל חלקים גדולים יש הרגשה של מעבר מסגנון לסגנון. יותר אחידות היה הופך את הסרט לאחד הטובים בז'אנר.

ייתכן והסיבה להבדלה הברורה בין שני הסרטים נעוצה בבוסריות של הבמאית לוסיה אנייל שביימה וכתבה (יחד עם בן זוגה פול דאונס שגם מופיע בסרט). אנייל מצליחה לנווט היטב בין שני הסגנונות ולשמור על אחידות בבימוי בשניהם – הישג לא רע עבור סרט ביכורים – אבל לא מצליחה לגרום להם להתחבר. אנייל ודאונס מסמנים מגמה מעניינת בקולנוע: השניים כותבים ומביימים ב"ברוד סיטי" (אחת מיוצרות הסדרה אילנה גלזר אף מופיעה בסרט) שהחלה ברשת ועברה לטלוויזיה. בתקופה בה עולם הקולנוע חושש מעולם הסטרימינג הצמד מציג אופציה  לגישור בין העולמות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לילה קשוח" – ביקורת #1

"לילה קשוח".

"לילה קשוח" מתיימר להיות קומדיה קלילה, טיפשית ומהנה. הסרט הזה ממשיך מגמה הוליווד כבר לא מתביישת ומוציאה קומדיות קלילות על נשים בשביל נשים, כמו "מסיבת רווקות" ו"המדריך לסינגלס". עם זאת, על אף שאני מעריך את הפמיניזם החבוי בסרט אני מרגיש כי הוא מכוון להקרנות המכילות נשים בלבד, ובין הבדיחות על טמפונים ושעווה ברגליים אני, כגבר, מצאתי את עצמי נדחק מנטלית אל מחוץ לאולם.

את הסרט ביימה לוסיה אניאלו לאחר שכתבה אותו יחד עם בן זוגה השחקן פול דאונס. הבמאית, שעד כה ביימה רק פרקים לסדרות טלויזיה (ידועה בעיקר מ"ברוד סיטי", בה שיחק דאונס) מנסה לעשות את המעבר לקולנוע ללא הצלחה רבה. זאת משום שברמת הסצינה הבודדת העבודה נעשית טוב, אך הכתיבה הכוללת לא באותה רמה. עם דמויות סטריאוטיפיות שמספרות בדיחות לא מתוחכמות, התוצאה היא קומדיה שרק מי שהחליט לזנוח כל היגיון מראש יוכל להנות ממנה. במילים אחרות נוצר מצב שכדי להנות מהסרט אסור לחשוב עליו יותר מדי, פשוט צריך פשוט לזרום, וזה לא הלך רוח שיתאים בהכרח לכל אחד ואחת מהצופים בקהל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"טופאק: כל העיניים עליי" – ביקורת

"טופאק: אול אייז און מי". דמטריוס שיפ ג'וניור.

"טופאק: כל העיניים עליי" מתיימר להיות סרט ביוגרפי אודות חייו של טופאק שאקור, אך בפועל הוא נראה יותר כמו מאמר דעה אוהד לחייו ופעילותו של הראפר. אני לא מכיר את טופאק מעבר לשמו, ולכן הגעתי לסרט מתוך רצון להבין מי הוא היה. למרבה הצער הבימוי והעריכה של הסרט הקשו עלי להבין מה יצג הראפר ומדוע הוא מפורסם כל כך. הסרט מציג אפיזודות מחייו, כאשר בכל אחת מהן מקבלים הסבר מדוע הוא היה בסדר וכל העולם סביבו לא.

את הסרט ביים בני בום, במאי לא מוכר שעיקר עבודתו עד כה היא בימוי קליפים לשיריה של ניקי מינאז'. חוסר ניסיונו של בום בקולנוע בולט מאוד באי-הצלחתו לבנות סיפור מתוך הביוגרפיה של גיבור הסרט. לא פעם נדמה שהניסיון לדחוס את כל חייו הסוערים של טופאק לתוך שעתיים ו-20, יוצר בעיקר בלאגן ולא מצליח לייצר אף נקודה מרכזית שתהווה את חוט השני שסביבו יטווה הסרט. בחלקים רבים "כל העיניים עליי" בעיקר מתיש את הצופה ורק לעיתים אנחנו חווים רענון בדמות להיט ראפ משוחזר, בו בום יכול להביא מכישוריו אל המסך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המומיה" – ביקורת

"המומיה". טום קרוז, אנאבלה ווליס.

באופן מפתיע יש משהו פילוסופי ב"המומיה" גרסת 2017. עובדה, הצפייה בסרט גרמה לי האם זה מוסרי לחזור בזמן ולחסל את האיש שהמציא את הקונספט של יקום קולנועי. האם זו אשמתו שלצד היקום הקולנועי של מארוול יש יצורים כמו העולם האפל של יוניברסל אותו הסרט מבשר. מצד אחד, העולמות הראשונים הצדיקו את היצירה שלהם שכן הם נוצרו בצורה אורגנית (פחות או יותר). אלא שכמו הספינר, מפלגות מרכז ורעיונות טובים נוספים, קמו גל חקיינים שראו כי טוב והחליטו לרתום את העגלה לפני הסוסים ואלו היו עגלות מקרטעות של אלטע-זאכן. לדי.סי קומיקס לקח ארבעה סרטים עד שהוציאו סרט ראוי.

ניתן רק לשער שמחלקת השיווק ביוניברסל ראו את כמות היצירות שיש להם זכויות עליהן וחשבו לעצמם שאם הן תהינה תחת אותה קורת גג אנשים ירוצו לראות. על שני דברים הם לא חשבו: הראשון הוא שצריך סרטים טובים ולא רק חיבור בינהם. ושנית, החיבור עצמו צריך להיות הדרגתי או הגיוני ולא כפוי. "המומיה" חסר את שניהם: עלילה חסרת תחכום, ללא עומק ועם חלק נרחב המוקדש להצגת החוליה המקשרת בין סרטי היקום פרודיג'יום – ארגון הנלחם במפלצות. חבל רק שהסרט היה אותו דבר עלילתית, איתו או בלעדיו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"וונדר וומן" – ביקורת #2

"וונדר וומן". גל גדות.

למרות התשבחות להן זכה "וונדר וומן" בהקרנות המוקדמות, אני הגעתי סקפטי. נכון, הביקורות בחו"ל היללו, אבל הן הגיעו עם כוכבית: הוא סרט מצוין, ביחס לסרטי הקומיקס האחרים בעולם הקולנועי של די.סי. זה קצת כמו להגיד שגמר הליגה היורוליג בכדורסל בין פנרבחצ'ה לבין אולימפיאקוס היה משחק הכדורסל הטוב ביותר של השנה. באירופה. אלה ששוכחים שיש במקביל את האן.בי.איי או בכלל מקצועות ספורט אחרים. ואכן, לאחר הצפייה אני יכול לומר שגם הביקורות המוקדמות וגם אני צדקנו: הסרט הכי טוב מבין סרטי די.סי, אבל באופן כללי, סרט סביר פלוס.

הוא היה יכול להיות הרבה יותר מזה אם החלק האחרון לא היה כל כך מחופף, שכן הסרט נפתח בהצגת דמות ובנייתה דרך מסע גילוי עצמי נטול קלישאות וחורים עלילתיים. הדברים מתפרקים כשצריך לסגור את הכול ולהתמודד עם הרע הגדול. בנוסף, בשלב הזה וונדר-וומן עוברת שינויים מהירים באופן מעט מגוחך. נכון, זה נבנה לאורך הסרט וזה לא כולל שמות של אימהות (אם כי אבות כן מוזכרים) אבל יש נקודה מאד ברורה בסרט בה נראה כאילו נגמר הכסף לשכתובים וצילומים מחדש ופשוט רצו לגמור עם הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"וונדר וומן" – ביקורת #1

"וונדר וומן". גל גדות.

השעה וחצי הראשונה של "וונדר וומן" עובדת ממש טוב. הקצב כמו שצריך, יש איזון נכון בין החלקים השונים של העלילה. היה יכול להיות נהדר אם לאחר מכן היה קרב הסיום ההכרחי בסרטים שכאלה והיה נגמר העניין, אך יש עוד 50 דקות ארוכות של סרט. התסריט קורס מנקודה מסוימת מאוד בסרט (כשהם יושבים בכיכר עיירה ואנשים רוקדים לידם) וצריך היה לוותר על חלקים שלמים.

עוד לא היה סרט מצליח על גיבורת-על, לא "אלקטרה" (בכיכובה של ג'ניפר גרנר, שגילמה את התפקיד לפני כן בסרט "דרדוויל") ולא הכישלון "אשה חתול" עם האלי ברי כקאטוומן. "וונדר וומן" הוא הסרט הראשון על גיבורת העל הראשונה, וונדר וומן, וכמו שיודעים כולם: גל גדות הישראלית נבחרה לגלם אותה. היא מצוינת בתפקיד הראשי ומובילה צוות שחקנים שלוהק כהלכה. הסרט הולך להיות הצלחה קופתית גדולה בארץ (בזכות גל) ובכל העולם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »