מגזין סרטים (עמוד 230)

"להציל את מארק וואטני" – ביקורת

"להציל את מארק וואטני". מאט דיימון.

הנה סוף סוף יש סרט קולנוע טוב, בעיקר לחובבי מדע בדיוני וסרטי מתח שבהם אדם נלחם על חייו מול כוחות הטבע. "להציל את מארק וואטני", שביים רידלי סקוט ובכיכובו של מאט דיימון, הוא סרט מדע בדיוני טוב מאוד, מרתק, מרגש, עם מעט קטעים מיותרים ב-141 דקותיו. הסרט מבוסס על הספר "לבד על מאדים" (The Martian) ותמוה שהחליטו לתת לסרט שם אחר. "להציל את מארק וואטני" נקרא כך, כמובן, על משקל "להציל את טוראי ראיין" שבו דיימון גילם את הטוראי המדובר, אבל אם כבר יצא לאור הספר בעברית, למה לא להשתמש בשם שלו? (זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה: הספר Cold Mountain נקרא בעברית "בחזרה לקולד מאוטן" בעוד הסרט נקרא "קולד מאוטן".)

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המתמחה" – ביקורת

"המתמחה". אן האת'וואי עם רוברט דה נירו.

מניסיון אישי אני יכול לומר שיש לא מעט קווים מקבילים בין חיפוש עבודה לבין חיפוש אהבה: אתרי היכרות דומים לאתרי חיפוש עבודה, עוברים מספר ראיונות/דייטים עד שמחליטים אם 'זה זה' ועוד. יש לי הרגשה שגם אם לא במודע, ההקבלה הזו נמצאת בבסיסו של "המתמחה". ספק אם זו הייתה הכוונה של הבמאית והתסריטאית ננסי מאיירס ("זה מסובך"), אבל כידוע כוונת המשורר היא חסרת חשיבות באמנות. כוונות לא חסרות לסרט, ואף נדמה שיותר מדי מהן, אבל מרוב עודפים, הטיפול בהן נותר שטחי ומשאיר טעם של עוד. האם זהו סרט על השלמה עם הפנסיה והזקנה? או אולי זה סרט על התבגרות נשית בעולם עסקי? ואולי על פמיניזם בעולם הטכנולוגי?

מאיירס, שבדרך כלל עושה משהו שלא עושים בהוליווד – מעניקה עלילות רומנטיות לנשים מבוגרות (יחסית למונחים ההוליוודיים) – ממשיכה לדון בנשיות "חריגה", אך מכיוון אחר. הפעם הדמות הנשית המרכזית היא ג'ולס (אן הת'אווי) צעירה שהקימה ומנהלת חברת סטארט אפ שמוכרת בגדים און ליין. היא פרפקציוניסטית (מזמינה חבילות הביתה כדי לראות את הקיפול), בלי זמן לכלום, שנאבקת מצד אחד במשקיעים שרוצים להצניח מעליה מנכ"ל כדי לנווט את החברה להצלחה (אגב, כל המועמדים שהיא מראיינת הם גברים, כי שתי נשים בכירות בהייטק זה כבר מד"ב) ומצד שני עם המתח ביחסים עם בעלה, שזנח את הקריירה שלו לטובת טיפול בביתם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ריאיון עם מיכל ויניק, יוצרת "ברש": "את אחת השחקניות הראשיות מצאנו ברחוב"

"ברש". ג'ייד סקורי עם סיון נועם שמעון.

פסטיבל חיפה 2015 – אחרי שני סרטים קצרים שהתקבלו לפסטיבלים נחשבים בעולם, סרט הביכורים העלילתי "ברש" של מיכל ויניק מגיע לפסטיבל חיפה כשהוא בעצמו אחרי פסטיבל סן סבסטיאן. ויניק, מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללה האקדמית בית ברל, לקחה סמסטר של חופש ויצאה לצלם את הסרט שלה. העלילה מספרת על נעמה ברש בת ה-17 (סיון נועם שמעון, הופעת ביכורים), שהתחביבים שלה הם אלכוהול, סמים וחברות משועממות. בדיוק כשאחותה הבכורה בורחת מהבית וכל המשפחה מתחילה לחפש אחריה, נעמה פוגשת נערה חדשה מהתיכון (ג'ייד סקורי, הופעת ביכורים) ומתאהבת בה עד מעל לראש.

לקראת ההקרנה של "ברש" ביום חמישי 1.10.15 בפסטיבל חיפה, תפסתי את ויניק לשיחה קצרה.

איך בחרת את השחקניות לסרט?
היו לנו עוזרות ליהוק מדהימות שראו מאות נשים צעירות, אותן איתרו ברחוב, בבתי ספר ובמקומות בילוי. פיקחה עליהן אורית אזולאי שהיה לי הכבוד והעונג לעבוד איתה. למדתי ממנה המון. ראינו כמות עצומה של שחקניות ולא שחקניות, וחיפשנו את ברש (סיון נועם שמעון) הרבה זמן. את הדמות של הרשקו (ג'ייד סקורי) מצאנו ברחוב, היא לא הבינה מי האישה המשונה שמסתובבת סביבה עם אופניים – אני קצת התביישתי לגשת אבל בסוף החלטתי שאין ברירה, פחדתי שהיא תיעלם לי.

אחרי ש"פיתיון" הקצר שלך הוקרן בפסטיבל סאנדנס ו"סרק" בפסטיבל לוקרנו, הגעת לפסטיבל סן סבסטיאן עם סרט ארוך ראשון.
בסרטים קצרים מדובר במקבצים ולכן הכל פחות ממוקד רק בך, אלא בחבורה שלמה של במאיות ובמאים שעומדים בסוף ההקרנה בשורה שמזכירה מסדר זיהוי ועונים על שאלה אחת או שתיים לכל היותר. בסרט באורך מלא תשומת הלב הולכת רק אל היוצרות והיוצרים של הסרט והשאלות והתשובות נמשכות הרבה יותר זמן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שיח לוחמים: הסלילים הגנוזים" – ביקורת

"שיח לוחמים – הסלילים הגנוזים".

"שיח לוחמים: הסלילים הגנוזים" של מור לושי מכניס את מלחמת ששת הימים הזוהרת והצודקת לתבנית הידועה והשגרתית של כל מלחמה, ויוצק לתבנית גם אג'נדה פוליטית מובהקת בגנותה. אחרי חזרות רבות כל כך על המשפטים "הפכנו לצבא כובש", "לנו לא היה אכפת מירושלים ומקדושתה" ו"במה שעשינו לערבים זיהיתי יסודות ממה שעשו לנו בשואה" (פראפראזות), קשה לא להבין מה מוסר ההשכל שמנסה לטבוע היוצרת. גם לסרט תעודה טבעי שתהיה עמדה; אבל כשהסרט מטיף את עמדתו שוב ושוב ברצף, הוא אינו מצליח להעביר אנשים על דעתם ובעיקר מעורר אנטגוניזם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פלאפל אטומי" – ביקורת

"פלאפל אטומי". שי אביבי, מלי לוי.

"פלאפל אטומי" הוא סרט קומדיה שמרוויח נקודות על רלבנטיות ורוח טובה, אבל אינו מצליח להצחיק ונשען בעיקר על וולגריות, בוטות ואינפנטיליות. ניכר בהחלט שהיוצר מבקש להדגיש את הבהמיות הישראלית על פני האירופאיות המעודנת. כתוצאה מכך, הסרט המתרחש בישראל, מתנהל כמעט כולו בצעקות, וזהו למעשה הבסיס לחלק ניכר מן הבדיחות – מה שכמובן לא מבדח אדם בוגר, ואינו ביקורת חברתית נוקבת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ההימור על "סטרייט אאוטה קומפטון" בישראל השתלם: משך 20 אלף צופים

"סטרייט אאוטה קומפטון". ניל בראון ג'וניור.

ההימור של חברת ההפצה גלובוס מקס על "סטרייט אאוטה קומפטון" התברר כמשתלם מספיק: בתוך שלושה סופי שבוע משך הסרט כ-20 אלף צופים (כ-200 אלף דולרים של הכנסות). זהו לא מספר גבוה לסרט הוליוודי באופן כללי, אפילו לא לסרט דרמה הוליוודי, אבל בהתחשב בכך שהסרט יצא ללא קמפיין פרסום ובהפצה זריזה לבתי הקולנוע כדי להנות מאדי ההצלחה בקופות בארה"ב, כן ניתן לומר שהיתה זו השקעה חיובית מצד גלובוס מקס. כפי שכתבתי בעבר, סרטים למגזר השחור לא ממש מצליחים בארץ, והיה מפתיע לראות את גלובוס מנסים.

הוכרזו הזוכים בפרסי אופיר 2015: "באבא ג'ון" הטוב ביותר

"באבא ג'ון".

הוכרזו הזוכים בפרסי אופיר 2015 (ה-26 במספר) של האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה, ובקטגוריה הראשית של הסרט העלילתי הטוב ביותר זכה "באבא ג'ון". הסרט גם זכה במירב הפרסים (5), אמנם אף אחד מהם לא בקטגוריות הבולטות: פרסי הבימוי והשחקן הראשי הלכו ל"ארץ פצועה" (סך הכל 3 פרסים), והתסריט הלך ל"היורד למעלה" (עם 3 פרסים גם כן). המוביל במספר המועמדויות, "המילים הטובות", לא זכה באף אחת מתריסר המועמדויות שלו, והוא דווקא היחיד מבין כל הסרטים העלילתיים הזוכים שהוקרן בבתי הקולנוע באופן סדיר.

הסרט העלילתי הטוב ביותר
"באבא ג'ון"

בימוי
ארז תדמור, "ארץ פצועה"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הזוכים בפרסי האמי 2015: "משחקי הכס" ו"ויפ" הטובות ביותר

"משחקי הכס". לנה הידי מתוך הפרק זוכה שני הפרסים "רחמיה של אם" (Mother's Mercy)

הוכרזו הזוכים בפרסי האמי 2015 (ה-67 במספר) בטקס הלילה (בין ראשון לשני), והעניקו הפתעות מעניינות: הסדרה "משחקי הכס" (בעונתה החמישית) קטפה את פרס סדרת הדרמה הטובה ביותר, ומעבר לכך שהיא סדרת הפנטזיה הראשונה שעושה זאת, היא גם קבעה שיא חדש של 12 זכיות בשנה אחת. בין הזכיות הנוספות של הסדרה מבית HBO, ישנן קטגוריות שחקן המשנה לפיטר דינקלייג', הבימוי והתסריט לפרק המטלטל "רחמיה של אם" (Mother's Mercy) ועוד. זכיתה של "משחקי הכס" בקטגוריה הראשית הינה הפתעה משום שרוב ההימורים הלכו לסדרה "מד מן" בעונתה האחרונה, שהיתה אמורה לקבוע שיא של חמש זכיות בפרס הראשי, וכמובן לא הצליחה בסופו של דבר. עוד מענין בדרמה הוא זכיתה של ויולה דיויס על תפקידה הראשי בסדרה "המדריך לרוצח", שהפכה אותה לאישה השחורה הראשונה שזכתה בקטגוריה. ג'ון האם שהיה מועמד 8 פעמים על 7 עונות (האחרונה מפוצלת) של "מד מן", סוף סוף זכה בפרס השחקן הראשי. ואחרונה היא אוזו אדובה שזכתה אשתקד כשחקנית אורחת בסדרה קומית והשנה זכתה כשחקנית משנה בסדרת דרמה על "כתום הוא השחור החדש" (תנאי המועמדות בקטגורית האירוח השתנו השנה, לחובה להופיע בפחות מחצי מפרקי העונה).

בתחום הקומי, "ויפ" התעלתה על "טרנספרנט" וקטפה את פרס הסדרה הקומית הטובה ביותר, כשכוכב "טרנספרנט" ג'פרי טמבור הסתפק בפרס השחקן הראשי. אליסון ג'ייני זכתה בפעם השניה על הופעת המשנה בסדרה "ממי". עונתה האחרונה של "הדיילי שואו" עם ג'ון סטוארט" זכתה בפרס על עונתה האחרונה שוב.

דרמה
סדרת הדרמה הטובה ביותר
"משחקי הכס" (עונה חמישית)

שחקן ראשי בסדרת דרמה
ג'ון האם, "מד מן"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פלאפל אטומי" נהנה מראש השנה ויום הקולנוע: פתח מול 50 אלף צופים בשבוע

"פלאפל אטומי". שי אביבי.

סרט הקומדיה הישראלי "פלאפל אטומי" של דרור שאול קטף את פירותיהם של יום הקולנוע הישראלי וראש השנה העברי, כך שפתח מול כ-50 אלף צופים במהלך השבוע הראשון שלו על המסך הגדול (רביעי עד רביעי). לא מדובר בפתיחה אימתנית (30 אלף צופים בסופ"ש אחד ורגיל בלבד נחשבת לפתיחה כזו), אך בכל זאת איתנה.

הסרט, בו מככבים מלי לוי, מיכל טרבס ושי אביבי, מביא את סיפורן שתי נערות מעיירות כור בישראל ואיראן, הקושרות קשר חברות דרך האינטרנט בימים האחרונים לפני המלחמה, ויוצאות לקרב טכנולוגי במטרה למנוע שואה גרעינית.

"ילדות פרא" – ביקורת

"ילדות פרא".

עוד לפני שהוא שימש כמפלט מן החיים, אולם הקולנוע היה מקום אליו הלכו לראות את החיים כפי שהם. הכמיהה לראות את העולם ואת האנשים החיים בו היא היסוד של הסגנון הראליסטי. כתוצאה מכך, לרוב הוא עוסק בנושאים לא פשוטים שכן אין עניין רב מדי בחיי שגרה הכוללים הצלחות וחגיגות  (המקטרגים יגידו שגם בסבל אין עניין – אבל זה כבר דיון אחר) – בשביל זה יש את פייסבוק. "ילדות פרא" הטורקי העולה כעת בישראל בנוי על היסודות הללו, אבל זוכה לטיפול מיוחד בידי הבמאית, דניז גמזה-ארגובן לה זהו סרט ביכורים. בתוך הקושי של העולם אותו היא מציגה היא עדיין מצליחה להעניק רגעים של שמחה ולא נופלת למניפולציות רגשיות זולות. לא קראתי את נימוקי השופטים, אך אני משער שאלו חלק מהסיבות בגללם זכתה בפרס סינמה אירופה בפסטיבל קאן האחרון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הביקור" – ביקורת

"הביקור". פיטר מק'רובי.

השלושים על ווס קרייבן עוד לא תמו, וכבר ניתן להכריז שאולי נמצא יורש לאמן האימה: מ. נייט שאמאלאן. נכון, הוא לא חדש בסביבה, כבר לא כל כך צעיר, ולמעשה אף סרט שלו חוץ מסרטו החדש "הביקור" לא מוגדרים כאימה קלאסית אבל למעשה חלקם היו מלאי אימה (ואני לא מדבר על האימה בעצם הצפיה בשניים הקודמים).

לא רק ש"הביקור" הוא סרט ז'אנרי לכל דבר. יותר מכך: עם סרט האימה הראשון שלו, שאמאלאן כבר חורג מהקלאסיות, ובדומה ל"צעקה", כבר נמצא בשלב הרפלקסיבי של הז'אנר. אצל שאמאלאן המודעות הקולנועית לא נעשית דרך מטא דיון בסרטי הסלשרים אלא באמצעות עשיית סרט דוקומנטרי. נכון שהוא לא מחדש כאן, וזה אחד הטרנדים החמים בקולנוע בשנים האחרונות ובסרטי אימה בפרט (אני אישית הייתי שמח לראות קומדיה בפאונד-פוטג') אבל יש לסרט שני מרכיבים שמבליטים אותו מעל השאר: הגיבורים הם ילדים וקשישים והרבה הומור.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"היורד למעלה" ו"מיתה טובה" הישראלים מתמודדים על פרסי האקדמיה האירופאית לקולנוע 2015

"היורד למעלה". אורי קלאוזנר, איתי טיראן.

הסרטים הישראלים "היורד למעלה" של אלעד קידן ו"מיתה טובה" של שרון מימון וטל גרניט מתמודדים על פרסי האקדמיה האירופאית לקולנוע 2015 (ה-28 במספר), וינסו להיכנס לחמישיות הסופיות המועמדות לפרסים. האקדמיה האירופית מאפשרת ל-20 המדינות עם מספר חברי האקדמיה הגדול ביותר לשלוח סרט אחד שיצג את המדינה, ולהם מתווספים סרטים שנבחרים על ידי ועדה מטעם האקדמיה, כך שהשנה מתמודדים על הפרסים 52 סרטים.

"היורד למעלה" מספר על גבר קשה יום ועל גבר צעיר – הראשון יוצא למסע סיזיפי במעלה הר הכרמל, בעקבות עגיל שאבד לאישתו; והשני יורד מהכרמל ברגל, כדי לעלות לאניה ולברוח מכל מה שהוא מכיר. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן ויתחרה אוטוטו בפסטיבל חיפה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »