10 באוקטובר 2015 בשעה 9:00, מאת רותם יפעת

"אגדת האחים קריי". טום הארדי, פעמיים.
ברוכים הבאים לתקופת האוסקרים. זוהי התקופה בשנה בה נרשמת עלייה תלולה במספר הסרטים המבוססים על מקרים אמתיים המוקרנים בבתי הקולנוע. לראיה, רק השבוע עלו שלושה כאלו בישראל: "התוכנית" על לארס ארמסטרונג, "על חבל דק" על לוליין שהילך בין מגדלי התאומים ז"ל ו"אגדת האחים קריי" על גנגסטרים לונדוניים בשנות השישים. שלושה סרטים, שלוש ארצות ועל פני 50 שנה. לרוב, סרטים מסוג זה מנסים לשאוב השראה מההישגים העל אנושיים של הדמויות (לרמות את מארגני הטור דה פארנס, לפרוץ ולהלך על הבניינים הגבוהים בעולם ולשלוט בעולם הפשע הלונדוני בהתאמה) אבל שוכחים להעמיק ולהתעסק בדרמה האנושית. לרוב אחרי צפייה בסרטים מסוג זה אני נותר עם תחושה שהיוצרים הסתפקו בהצגתו של סיפור קורע לב או מעורר השראה, ומאמינים שהקסם הקולנועי יעשה את שלו משם.
המקרה של "אגדת האחים קריי" אינו שונה. זהו סרט הביוגרפי השני ברציפות אותו בריאן הלגלנד כותב מביים אחרי "42", סרט על כוכב הבייסבול ג'קי רובינסון. הלגלנד שזכה באוסקר על הכתיבה של "סודות אל.איי" והיה מועמד על "מיסטיק ריבר" לא מצליח לייצר סרט שיותיר חותם כמו שני אלו. יש הרגשה שאנו צופים מהצד בהתרחשות ואף אחד לא מנסה להכניס אותנו לתוך "האקשן".
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »