"שליחות קטלנית: ג'נסיס" – ביקורת
"שליחות קטלנית: ג'נסיס". ארנולד שוורצנגר.
לא ברור לי איך ארנולד שוורצנגר הצליח לזכות בשתי מערכות בחירות לתפקיד מושל קליפורניה. בניגוד לרוב הפוליטיקאים, שוורצנגר הוא אחד האנשים האמינים ביותר הקיימים, בכל זאת, הוא ביסס קריירה שלמה על כך שהוא מבטיח שהוא יחזור – והוא גם מקיים. ובגדול. אחרי היעדרות מהסרט הרביעי בסדרה, ארני חוזר לסרט החמישי "שליחות קטלנית: ג'נסיס" כדי לגלם את התפקיד שהוא הכי מזוהה אתו, "המחסל" – וכמו ואן דאם בימיו הטובים, הוא אפילו נלחם נגד עצמו.
בשלושים שנים שעברו מאז הסרט הראשון בסדרה, הזכויות על המותג עברו תחת הרבה אולפנים לפני שהפרויקט הנוכחי (שאף קיבל את אישורו האמנותי של ג'יימס קמרון) יצא לדרך. קמרון, שעסוק בעיקר ביצירת ההמשכים (כן, ברבים) ל"אוואטר" לא היה מעורב בעשיה, אבל בסך הכול יכול להיות מרוצה מהעבודה שעשה אלן טיילור ("תור: העולם האפל" ופרקים במיטב סדרות הטלוויזיה ב-20 שנה האחרונות). אמנם הסרט לא מחדש ולא פורץ דרך כמו שני הראשונים בכל הנוגע לטכנולוגיה ואפקטים, אבל הוא כן משכלל את העולם שקמרון בנה ובעיקר לא מנסה להרשים את הצופים לשם ההרשמה רק כי הסרט הקודם עשה כבר משהו גדול לפני. לא תראו כאן דברים מופרכים (מדי) כמו רובוט קטן שנזרק מרובוט ענק בזמן נסיעה. המקסימום זה ארני קופץ ממסוק מעופף למסוק מעופף ומפוצץ אותו. אל"ף-בי"ת של סרטי אקשן.
