מגזין סרטים (עמוד 232)

השחקנית רמה מסינגר הלכה לעולמה

רמה מסינגר. צילום: אביטל פלג ודניאל קמינסקי

השחקנית הישראלית רמה מסינגר הלכה לעולמה עקב מחלה קשה, והיא בת 46 בלבד. בעוד כשבועיים היתה אמורה לחגוג יום הולדת 47.

מסינגר נולדה ברמת אפעל, ונקראה על שם דודה רמי, טייס חיל האוויר שנפל כשנה לפני שנולדה. היא למדה בבית הספר התיכון תלמה ילין ובצבא שירתה בלהקת פיקוד דרום. לאחר הצבא, סיימה את בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי.

מסינגר הרבתה להופיע על הבמות, בין היתר בהצגות "עקר בית" ו"פיאף" של בית ליסין, "מכתבי אהבה", "כנר על הגג" ו"מפתח לשניים" של הקאמרי, ו"אמדיאוס", "הקוקוריקו" של הבימה. זכתה בפרס שחקנית השנה 1999 עבור תפקידה בהצגה "קול קטן" של בית ליסין, ובפרס התיאטרון הישראלי 2012 על "סוביניר" של תיאטרון באר שבע.

בקולנוע שימשה בעיקר כמדבבת מצליחה לסרטי ילדים, בינהם "אלאדין" ו"צעצוע של סיפור". על המסך הקטן הופיעה ב"פרפר נחמד", "ספי", "שתוק שואו", "צה"ל 1", "זהו זה" והנחתה את התוכנית "שובו של השריף".

שלושה פרסים לסרט הישראלי "תיקון" בפסטיבל לוקרנו 2015

אבישי סיון עם פסלון הזכיה בפסטיבל לוקרנו 2015 על סרטו "תיקון".

הסרט הישראלי "תיקון" של אבישי סיון זכה בפרס השופטים לסרט הטוב ביותר (Premio Special della Giuria) בתחרות הרשמית של פסטיבל לוקרנו 2015 (ה-68 במספר) בשוויץ. זהו הפרס השני בתחרות, ולצידו זכה הסרט גם בפרס דון קיחוטה של הפדרציה הבינלאומית של אגודת הקולנוע IFFS, וזיכה את צלם הסרט שי גולדמן בפרס על פועלו.

"תיקון" מספר על אברך שמאבד את הכרתו בתאונה ביתית, ובעוד פרמדיקים לא מצליחים להחיותו, אביו מסרב לוותר ואכן מצליח להחיותו. הבן מתעורר עם יצר חיים שאינו מאפשר לו להמשיך בשגרת חייו כרגיל.

פסטיבל לוקרנו שננעל אמש קיים את הקרנת הבכורה הבינלאומית של הסרט, אחרי שהוקרן כאן בפסטיבל ירושלים וזכה בפרס הסרט הטוב. בתחרות הרשמית של לוקרנו שפט בין היתר הבמאי הישראלי נדב לפיד.

הושק יס פלאנט ירושלים

יס פלאנט ירושלים מבפנים. צילום: ערן לם

הושק יס פלאנט ירושלים עם 16 אולמות קולנוע בהם אולם IMAX ואולם 4DX, בשטח כולל של 28,500 מ"ר (מתוכם 2,000 מ"ר למסעדות ובתי קפה ורק 350 מקומות חניה). שמו המלא של המתחם הוא מרכז שרובר לתרבות וקולנוע יס פלאנט (על שם קרן שרובר שהיתה שותפה בהקמתו), והושקעו כ-200 מיליון ש"ח בהקמתו. גולת הכותרת האמיתית של השקת יס פלאנט ירושלים היא פתיחתו בשבת, בניגוד למתחרה סינמה סיטי שנאסר עליו.

יס פלאנט ירושלים, שנמצא בהרצה תקופה ארוכה יחסית, משתלב בחלקים רבים של העיר, משער יפו, דרך בריכת הסולטן, הסינמטק, החאן, מתחם הרכבת החדש ועד איזור המלונאות וטיילת ארמון הנציב. בחברת סינוורלד PLC (לשעבר תיאטראות ישראל) שהקימה ומפעילה את המתחם, ניסו לצרף ערכים מוספים למתחם הבילוי, בינהם תערוכות אמנות ופוסטרים של סרטים (הראשונים הם הפוסטרים של ג'יימס בונד על 24 סרטיו).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסרטים הישראלים "ההר", "רבין: היום האחרון", "פרינסס שואו" ו"פה ולא שם" לפסטיבל טורונטו 2015

"רבין: היום האחרון".

ארבעה סרטים ישראלים יוקרנו בפסטיבל טורונטו 2015 (ה-40 במספר) שבקנדה: "ההר" של יעל קיים, "רבין: היום האחרון" של עמוס גיתאי, "פרינסס שואו" של עידו הר ו"פה ולא שם" של דנאי אילון. "ההר" יוקרן במסגרת התגליות (Discovery), "רבין: היום האחרון" יוקרן במסגרת המאסטרים, ואילו שני האחרים יוקרנו במסגרת התיעודית של הפסטיבל. עוד, יוקרן הסרט הפולני בכיכובו של איתי טיראן, "הדיבוק" של מרסין ורונה, במסגרת החלוצית (Vanguard).

"ההר" מספר על אישה נשואה (שני) המתגוררת בבית הקברות היהודי בהר הזיתים, ומתוך שעמומה ובדידותה, מטיילת לה על ההר בלילות, שם היא נחשפת לסצינה שגורמת לעולמה להתערער. "רבין: היום האחרון" מביא את סיפוריהן של הדמויות השונות ביומו האחרון של יצחק רבין, משעות הבוקר המוקדמות ועד לרגע הירצחו – מסוכני האבטחה, היועצים הפוליטיים, הפנאטים הדתיים, ועד הרוצח וקרבנו. "פרינסס שואו" מתעד את המוסיקאי הישראלי קותימאן שהשתמש בחומרים מקוריים של זמרת מתחילה ואנונימית מניו אורלינס בת 38 שעובדת לפרנסתה כמטפלת סיעודית וגרה בשכונת עוני קשה. "פה ולא שם" מתעד את יוצרת הסרט בחיפושיה אחר בית במקום בו היא נולדה וגדלה – בירושלים. במשך 3 שנים תיעדה דנאי אילון את בן זוגה ואת שלושת ילדיהם בתוך הסיפור הזה, כשהיא מפרה את צו אביה המנוח, הסופר והעיתונאי עמוס אילון, שאסר עליה לשוב לירושלים.

פסטיבל טורונטו יתקיים השנה בין ה-10 ועד ה-20 בספטמבר. עבור "ההר", "רבין: היום האחרון" ו"פרינסס שואו" תהיה זו הבכורה הצפון-אמריקאית. לפני כשבועיים הוכרז כי שני הראשונים יוקרנו בפסטיבל ונציה.

הוכרזו המועמדים לפרסי אופיר 2015: "המילים הטובות" מוביל במועמדויות והאקדמיה מתבכיינת שאין לה כסף

"המילים הטובות". נגד כיוון השעון משמאל: רותם זיסמן-כהן, אסף בן שמעון, רועי אסף. צילום: רולנד פלאנט

הוכרזו המועמדים לפרסי אופיר 2015 (ה-26 במספר) של האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה, ובינהם מוביל הסרט "המילים הטובות" עם 12 מועמדויות. "המילים הטובות" הוא גם הסרט היחיד מלבד "10% ילדה שלי" שהגיע לאקרנים באופן סדיר. על כן עולה הספק הרגיל, האם רבים ממאות חברי האקדמיה צפו ב-27 הסרטים העלילתיים (מתוכם 6 במסלול הפרינג') שהתמודדו השנה על מקום בחמישיות שהוכרזו היום, לצד 37 הסרטים העלילתיים הקצרים ועוד 37 סרטים תיעודיים שגם כן התמודדו. החמישיות, גם השנה, מורכבות בעיקר מהסרטים המדוברים – אלה שהתקבלו לפסטיבלים וכדומה. כך יצא ש"ארץ פצועה" (פסטיבל ירושלים) הוא השני במספר המועמדויות (11), ואחריו "ציפורי חול" (מונטריאול) עם 10 מועמדויות, "חתונה מנייר" (ירושלים) עם 9 ו"באבא ג'ון" עם 8. מבין הסרטים שלא מועמדים לפרס הסרט הטוב, אחרי "ציפורי חול" מוביל "ירח בבית 12" עם 6 מועמדויות, ואחריו "נדיה – שם זמני" עם 5.

כשטקס הענקת פרסי אופיר לא מענין את איש מהציבור הרחב בארץ והוא מתקיים אך ורק כדי להדביק לסרטים איזו תוית של 'מועמד לפרס כלשהו' כדי לגרור ענין בחו"ל, אזי מרתיח לקרוא את ההודעה של האקדמיה לעיתונות בה היא קובלת "בד בבד עם הצלחות הקולנוע הישראלי בחו"ל, מדלדלים מקורות התמיכה הכספיים באקדמיה בארץ. מדי שנה הולך וגדל הקושי לגייס מימון לקיום טקס מכובד וראוי לקולנוע הישראלי." למה שיהיה לכם קל לקבל תמיכה כספית עבור דבר שאינו מענין איש? האם צריך לתמוך כספית במי שמוכר קרח לאסקימוסים? התחילו לענין את הקהל, צברו מוניטין אמיתי בקרב יותר מהאלפים הבודדים שמתעניינים בתעשיה מבחוץ, ואולי יהיה משתלם לבעלי ממון לתמוך בכם כספית. גם לאוסקר קשה לקבל תקציבים יותר מאשר פעם, אז הוא מנסה להשתנות ולענין אנשים. ואגב, להם יש את הסלפי של אלן דג'נרס. מתי המנחים שלכם היו יצירתיים ועניניים כל כך?

טקס הענקת פרסי אופיר יתקיים ב-21 בספטמבר במשכן לאמנויות הבמה שבאשדוד, יופק שוב בידי 'הפקות תוצרת הארץ' ויועבר בשידור מאוחר בערוץ 10. פרס מפעל חיים ינתן לאלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב הפורש.

הסרט העלילתי הטוב ביותר
"ארץ פצועה" – מפיקים: שמי שינפלד, עמיתן מנלזון, משה אדרי, לאון אדרי
"באבא ג'ון" – מפיקים: דוד זילבר, משה אדרי, לאון אדרי
"היורד למעלה" – מפיקים: איתן מנצורי, אלי מאירוביץ', יונתן דובק, דני גולדברג
"המילים הטובות" – מפיקים: טליה קלינהנדלר, אסנת הנדלסמן קרן, משה אדרי, לאון אדרי
"חתונה מנייר" – מפיק: ניצן גלעדי
"10% ילדה שלי" (מסלול פרינג') – מפיקים: עדן צולי, קובי צאיג, שלום גודמן, נאוה לוין, אורי בר-און

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פרסים לשני ישראלים "סופת חול" ו"לב שקט" בפסטיבל לוקרנו 2015

"סופת חול".

הסרטים הישראלים "סופת חול" של עילית זקצר ו"לב שקט" של איתן ענר, זכו במענקים כספיים מפסטיבל לוקרנו 2015 (ה-68 במספר) השוויצרי. "סופת חול" זכה בפרס הראשון של חבילת שירותי פוסט-פרודקשן בשווי 60 אלף אירו, ו"לב שקט" זכה בפרס השני של חבילת פרסום בשווי 5,500 אירו.

"סופת חול" מספר על משפחה בדואית, שהאמא ובנותיה נקרעות בין המסורת וחוקיה, לבין נאמנותן לעצמן כשהאב מחליט לשאת אישה נוספת וצעירה יותר. "לב שקט" מספר על פנסתרנית חילונית שעוברת לגור בשכונה חרדית, ובזכות הפסנתר מצליחה לשבור את הקרח עם שכניה. אלא שמפגש עם נגן עוגב מהכנסיה המקומית מאיים להרוס את הכל.

פסטיבל לוקרנו, שנפתח ב-5 באוגוסט, ינעל ב-15 באוגוסט.

"הנסיך הקטן" – ביקורת #1

"הנסיך הקטן".

"הנסיך הקטן" הוא סרט אנימציה צרפתי שמשתמש בספר באותו השם מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי, והוא השני לעשות כן אחרי שהספר עובד לסרט מוסיקלי כושל בבימוי סטנלי דונן ב-1974. ספר האגדות המודרני הוא ספר דק שחייבים להוסיף לו משהו כדי להפוך אותו לסרט באורך מלא, ובמקרה של סרט האנימציה החדש מדובר בסיפור על אם ובתה שעוברות לגור בשכנות לטייס זקן שכותב את הסיפור שיהפוך לספר "הנסיך הקטן".

השעה הראשונה עובדת מצוין, ואני מעריך את הרעיון מאחורי החלק השלישי של הסרט, הניסיון להעביר את רוח הספר, אך מרגע שהמטוס ממריא (בקטע מקסים ומרהיב) הסרט עובר לגמרי לפנטזיה ועובר למחוזות שעובדים פחות טוב. החלק הזה במיוחד אינו מתאים לילדים, ואף יכול להפחיד חלק מהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

השחקנית אורנה פורת הלכה לעולמה

אורנה פורת (מימין) עם רות פרחי, מתוך הסרט "רות, סוף".

השחקנית כלת פרס ישראל אורנה פורת הלכה לעולמה, והיא בת 91. פורת, מייסדת 'תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער', זכתה בעשרות פרסים נחשבים, בינהם שלושה פרסי כינור דוד ופרס ישראל לתיאטרון (1979). היא דוקטור של כבוד מטעם מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בר אילן.

על המסך הגדול, הופיעה פורת בסרטים "עיר האוהלים" (1951), "אבן על כל מיל" (1954), "אהבה גנובה" (1986) ו"התפרצות איקס" (2010).

"חופשה בהפרעה" – ביקורת

"חופשה בהפרעה". כריסטינה אפלגייט, אד הלמס והילדים.

"חופשה בהפרעה" הוא דוגמה קלאסית של סרט בעידן הפוסטמודרניזם, שכן הוא בו בזמן רימייק וריבוט של הסרט "חופשה מטורפת" מ-1983, אבל גם המשך של הסרט האחרון בסדרה. איך הדבר בכלל אפשרי? הוא המשך (סיקוול) שכן הוא ממשיך את קורותיהם של משפחת גריזוולד, ומתמקד הפעם בבן הצעיר ראסטי (אד הלמס, שלא גילם אותו בסרטים קודמים). אבל זהו גם רימייק לסרט המקורי, שכן כמו אבא שלו, גם ראסטי חושב שמה שיאחד את המשפחה הוא מסע חוף לחוף אל הפארק הנפלא "עולמו של וולי". מצד שלישי, זהו ריבוט, כי התקווה של המפיקים (אני משער) היא להמשיך ולהפיק סרטים עם המשפחה של ראסטי: אירופה, וגאס, מי יודע, אולי יגיעו למזרח התיכון אפילו. ואם זה לא מספיק, אז במיטב המסורת הפוסטמודרנית, הסרט ספוג במודעות עצמית להיותה חיקוי – אך טוב יותר – של החופשה המקורית. ברם אפילו זה כבר לא מקורי, ו"רחוב ג'אמפ 21" עשו את זה טוב יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

19 סיבות לאהוב את הסרטים של וודי אלן

"הרומן שלי עם אנני". וודי אלן עם דיאן קיטון.

עם יציאתו של "איש ללא הגיון", הסרט ה-44 שוודי אלן כתב וביים (הביקורת שלי), חשבתי על כל הסיבות שסרטיו האחרים טובים כל כך. אפשר לכתוב בלי סוף על החלקים המצוינים בסרטיו הטובים. לאורך הקריירה שלו הוא היה אחראי לאין סוף שורות מוצלחות, קטעים מצחיקים, רעיונות גאוניים ומקוריים ומשחק מושלם. הגבלתי את עצמי לדבר אחד (פחות או יותר) מ-19 מסרטיו. אלו הזכורים לי ביותר, שאני מחייך מהמחשבה עליהם, שבולטים במיוחד בין שלל אבני החן המשובצים בסרטיו.
בהתחלה חמש יצירות המופת שלו המושלמות שלו ואז שאר הסרטים הטובים שלו לפי שנת יציאתם.

"קח את הכסף וברח" (1969)
נגן הצ'לו במקהלה הצועדת? ההורים המחופשים שלו? הכתב הבלתי קריא בפתק של שודד הבנק? לסרט הראשון שאלן כתב וביים (במבנה של סרט תעודה על פושע) יש סוף נהדר. וירג'ל (אלן) נידון ל-800 שנה בכלא אך הוא אומר לעורך דין שלו שהוא מאמין שעם התנהגות טובה הוא יכול לקצר את העונש בחצי.

"הרומן שלי עם אנני" (1977)
קטע אחד מסרט מושלם?! שורה בודדה בים של משפטים מוצלחים? יספיק אם אומר דיאן קיטון ככה?
אני לא יכול לראות סרט שבו מישהי נהגת גרועה בלי לחשוב על אנני. בקטע האדיר מיד אחרי שהשניים מכירים לראשונה, אנני (קיטון) מסיעה בחיפושית הפתוחה שלה את אלווי (אלן) המבוהל. היא נוהגת בחוסר זהירות, בפראות, מציעה לו כריך תוך כדי עקיפה של משאית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש ללא הגיון" – ביקורת

"איש ללא היגיון". חואקין פיניקס, אמה סטון.

אני לא יכול לא ללכת לראות סרט חדש של וודי אלן על אף שמרבית מ-18 הסרטים האחרונים שלו היו לא טובים. את סרטיו מ-1969 עד 1997 ראיתי המון פעמים. את "איש ללא הגיון" לא אראה שוב. כשצופים בסרט הדרמה "איש ללא הגיון" יש הרגשה שצופים בלקט סרטים של אלן, ולמרבה הצער הוא לא בחר את הקטעים הטובים.

נקודת הפתיחה כבר מעוררת הרגשה שמדובר בפרודיה עצמית: אייב (חואקין פיניקס) הוא פרופסור לפילוסופיה ומגיע (מלווה בקריינות) לקמפוס חדש כששמו הולך לפניו כגבר שקשה לעמוד בפניו. עד מהרה מרצה נשואה (פרקר פוסי) ותלמידה (אמה סטון, שהופיעה גם בסרטו הנשכח הקודם של אלן, "קסם לאור ירח"), שיש לה חבר, נשבות בקסמו. האהבה/אהבות החדשות האלה משפיעות על חייו של אייב. ואז אלמנט הפשע משתלט על הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים" – ביקורת

"משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים". טום קרוז.

"משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים" אינו סרט משימה בלתי אפשרית. אחרי הסרט הרביעי, שהיה הטוב בסדרה, קיוויתי להמשך מוצלח גם אם לא טוב כמו הקודם. בסרט הנוכחי יש קטעי פעולה ומרדפים מרתקים (אלה של המכות פחות מוצלחים בגלל העריכה בהם), אך סיפור העלילה שחוק והחלק האחרון צפוי מדי. מזל שיש את סיימון פג וחוץ מזה, הנעימה המפורסמת והמושלמת של לאלו שיפרין פשוט נפלאה, לא חשוב כמה פעמים שומעים אותה ועל רקע מה משמיעים אותה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »