מגזין סרטים (עמוד 251)

"גוף שלישי" – ביקורת #2

"גוף שלישי". ג'יימס פרנקו עם לואן שבנול.

"גוף שלישי" הוא סרט יומרני, ריקני, מטופש, מעצבן ובנוסף לכול גם משעמם. פול האגיס כתב וביים סרט עם שלל כוכבים ומורן אטיאס (לנצח "שלנו") שבבסיסו רעיון ספרותי שהיה צריך לקבל טיפול של סופר, ולהתפרסם בספר, ולחסוך מאתנו שעתיים ועשר דקות מחיינו.

פול האגיס כתב שני סרטים ברציפות שזכו באוסקר לסרט הטוב ביותר: "מיליון דולר בייבי" (2004) שביים קלינט איסטווד ו"התרסקות" (2005) שהוא עצמו ביים. הסרט הבינוני "התרסקות" עסק במתיחות בין שחורים ללבנים בלוס אנג'לס דרך סיפוריהם של מספר דמויות שונות. ב"גוף שלישי" הוא עושה ניסיון כושל להשתמש בשלושה קווי עלילה עם קו מקשר, הצטלבויות והקשרים, כדי לעסוק בנושא שמתגלה בהדרגה במהלך הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פרז הצעיר" – ביקורת

"פרז הצעיר". בראהים אסלום.

"פרז הצעיר" מביא את סיפורו האמיתי של המתאגרף התוניסאי-יהודי, ויקטור פרץ, שהפך מאלוף העולם באגרוף ויקיר פריז, ליהודי הנלחם על חייו באושוויץ. הניגוד בין המעמד המכובד שרכש פרץ בעבודה קשה וכוח רצון לבין התנאים המזוויעים בהם סיים את חייו מעצם היותו יהודי, ממחישים באופן מרגש את כוחה ומגבולותיה של הרוח האנושית ולצידה את האקראיות האכזרית הנלווית לשואה. עם זאת, הסרט מציג את מסלול חייו המלא של פרץ מבלי להצליח לתת דגש מספק על אלמנטים אלה המייחדים אותו. כך הוא הופך לסרט שואה "נוסף" בלבד ומפספס גיבור המציע הזדמנות שיש בה מן היוצא דופן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גוף שלישי" – ביקורת #1

"גוף שלישי". אדריאן ברודי עם מורן אטיאס.

בשפה העברית גוף שלישי מציין אדם שלישי נסתר; זה שאינו נוכח או שלא פונים אליו ישירות על אף שהדברים האמורים נוגעים לו. הדרמה הרומנטית "גוף שלישי" מבקשת לצייר שלושה סיפורים מקבילים שכל אחד מהם נסוב על עיקרון זה בדיוק- בכל סיפור מככבת מערכת יחסים, אחת או יותר, המנסות לשרוד, להיווצר או להתחדש כאשר כל אחת מהן מונעת או נרדפת על ידי ישות שלישית נעדרת. עם זאת, לולא שם הסרט, היה קשה להבין מהו המכנה המשותף בין שלושת הסיפורים המוצגים וזו רק אחת מהבעיות בו. סרט עם משחק טוב והתחלה מבטיחה אך מבנה עלילתי חלש והתעקשות להימרח על פני יותר משעתיים שהולכות והופכות למייגעות.

במאי הסרט, פול האגיס, הוא יוצר בעל רקורד עשיר של כתיבת תסריטים וכן בימוי של חלק מהם. ב- 2005, רק שנה לאחר שכתב את התסריט המצויין של הסרט זוכה האוסקר "מיליון דולר בייבי", כתב האגיס- והפעם גם ביים, את "התרסקות", סרט עטור פרסים, שזכה בפרס המכובד גם הוא. זכיה זו הייתה מרגשת במיוחד לא רק עקב השבחים המרובים שקיבל "התרסקות" אלא גם מאחר ובניגוד לסרטים זוכים אחרים, הן "מיליון דולר בייבי" והן "התרסקות" היו קונצנזוס לאיכות קולנועית המחזיק מעמד גם כיום, כמעט עשור לאחר מכן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסרט הישראלי "ערבים רוקדים" נדחה עקב היוודע רציחת הנערים הישראלים

"ערבים רוקדים". נורמן עיסא.

הסרט הישראלי "ערבים רוקדים" של ערן ריקליס לפי תסריט של סייד קשוע לא יצא לאקרנים בשבוע הבא, ללא תאריך יעד חדש בינתים, עקב היוודע רציחתם של הנערים הישראלים אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל. עם זאת, הסרט עדין מיועד לפתוח את פסטיבל הקולנוע ירושלים 2014 בשבוע הבא (10.7).

סרטו של ריקליס מספר על איאד (תאופיק ברהום), ילד ערבי שמקבל הזדמנות לעבור לפנימייה נחשבת בירושלים ומנסה בכל מאודו להשתלב בחברה הישראלית של סוף שנות השמונים. השנים חולפות, ישראל נכנסת למקלטים כדי להתגונן מאיום הסקאדים של סאדאם חוסיין, ואיאד הנער מתאהב בנערה יהודיה (דניאל קיציס) ומנסה לכבוש את ליבה. הם אוהבים בסתר עד שסיפור האהבה מתפוצץ…

"אפס ביחסי אנוש" – ביקורת

"אפס ביחסי אנוש". נלי תגר.

חסרות בארץ קומדיות המתעסקות במקומי. לא סתם נחרטו בזיכרון סרטים כמו "הלהקה" או "מבצע סבתא". הקהל נהנה מסרטים שרוצחים בעברית פרות קדושות; מהשימוש בעגה מקומית על מנת להגחיך מציאות ישראלית מוכרת ולרוב רצינית מדי. זו בדיוק הסיבה לציפייה העצומה המלווה את הקומדיה השחורה החדשה של טליה לביא– "אפס ביחסי אנוש".

את סרטה ממקדת לביא ברצינות המטופשת והפאתוס השחוק המלווים כבר עשרות שנים את בנות ישראל, אלה המעבירות את זמנן במטלות מגוחכות תחת אמתלה צבאית הירואית. מבחינה זו, זהו סרט נהדר שרק חיכה להיוולד. עם זאת, ב"אפס ביחסי אנוש" ביקשה לביא לספק יותר מאשר רגעים קומיים וכך יש בו סצינות לא מעטות המניחות בצד את הקומדיה אך לא בהצלחה. הסרט נע בין רגעים קומיים מתוקים, מוצלחים רובם, לבין רגעי דרמה חלשים הרבה יותר ולא אחידים. המזל ובעצם גם הבעיה הם, שבשם הצחוקים הקהל מתייחס אל אלה בסלחנות וכך נתפס הסרט בעיקר כקומדיה עממית כיפית על אף שברור שכשנוצר, הוא יועד להיות יצירה חכמה ומורכבת מזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רובוטריקים 4" – ביקורת

"רובוטריקים 4".

נדרשו שלושה סרטים אבל בסוף הצליחו במשימה: לייצר קרבות של רובוטים ענקיים כך שבכלל נוכל להבין מי נגד מי. וזה העיקר ב"רובוטריקים 4": קרבות ומרדפים, כשנדמה שהפעם הם תופסים יותר מחצי מהסרט (את הצפייה הבאה אעביר עם שעון עצר ואחשב). כל מי שבא למשהו אחר – כנראה התבלבל. ייתכן ותשמעו טענות של כל מיני שמרנים שיאמרו שאין לסרט עלילה, אבל עלילה היא הפיקציה הכי גדולה של האנושות מאז אלוהים. מי צריך עלילה כשיש רובוט מעשן סיגרים מדובב על ידי ג'ון גודמן.

כמובן שגם הפעם מייקל ביי ביים את מסע הלונה פארק הזה, והוא מוכיח שהוא פשוט בליגה משל עצמו בכל הנוגע לבימוי או שמא בעצם יש לומר מלאכת הרכבת סצנות אקשן. אפשר לא לאהוב את הקולנע שמייקל ביי מייצג, ואף לסלוד מהעשייה הזו. ניתן לנהל דיון מעמיק על אסתטיקה ומוסר והאם הקולנוע מת או שמא הוא רק רק נולד מחדש בקולנוע מסוג זה. אבל כל דיון וכל אמירה כנגד מייקל ביי חייבת לצאת מנקודת מוצא אחת: הוא הטוב ביותר בתחומו. נקודה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

השחקן אלי וולך הלך לעולמו

אלי וולך מתוך "הטוב, הרע והמכוער".

השחקן היהודי-אמריקאי הותיק אלי וולך הלך אתמול (ג') לעולמו, והוא בן 98. תפקידו הזכור ביותר היה במערבון הספגטי "הטוב, הרע והמכוער" (1966), ובשנת 2010 זכה בפרס כבוד של האקדמיה האמריקאית לאמנויות הקולנוע (האחראית לאוסקר).

וולך נולד בברוקלין, ניו יורק, ב-1916. ב-1941 התגייס לצבא ארה"ב ושירת כמנהלן בחיל הרפואה במלחמת העולם השניה. ב-1948 הוא למד משחק בסטודיו למשחק של לי שטרסברג, והחל להופיע בתיאטרון האמריקאי. הוא התבלט במחזה "השושעה המקועקעת" של טנסי וויליאמס בבימויו של אליה קאזאן, עליו זכה בפרס הטוני. בקולנוע הופיע בסרטים "שבעת המופלאים" (1960), "הטוב, הרע והמכוער" (1966), "הסנדק 3" (1990) וסרטים רבים נוספים. הוא אף הופיע בסרט הישראלי "המרגל הבלתי אפשרי" (1987) על המרגל אלי כהן. בשנת 2005 פרסם אוטוביוגרפיה בשם "הטוב, הרע ואני". ב-2010 קיבל וולך פרס אוסקר על מפעל חיים על "חיים שלמים של גילום דמויות בלתי נשכחות".

לוולך ולאשתו, אן ג'קסון, נולדו שלושה ילדים.

"אשמת הכוכבים" – ביקורת

"אשמת הכוכבים". שיילין וודלי, אנזל אלגורט.

"אשמת הכוכבים" הוא ספר של ג'ון גרין שיצא בשנת 2012 ומיד נקנה על ידי מפיקי סדרת סרטי "דמדומים" לשם יצירת גירסה קולנועית. מכאן היה ברור כי בדומה לנוסחה שהוכיחה עצמה כמוצלחת עם סדרת סרטי הערפדים, גם "אשמת הכוכבים" צועד לעבר עיבוד שכולו שני כוכבים יפים הנאבקים לנהל אהבה מרגשת ובלתי אפשרית. דגש זה מסמן את הבעייתיות הגדולה ביותר בסרט, שלוקח ספר יחסית פשוט אך מקסים והופך אותו לדרמה רומנטית סוחטת דמעות. בני נוער יאהבו את הגיבורים היפים ויבכו בגלל הטרגדיה. בכל זאת תנסו לגרום להם לקרוא את הספר; הוא קל לקריאה ומוסיף חכמה לכל הקלילות הטרגית הזו.

ג'וש בון ("כותבים, סיפור אהבה") הוא במאי יחסית צעיר, שסך הכל עושה עבודה נקיה בסרט, גם אם ללא תחכום או מורכבות. ישנה רק סצינה אחת נוראית, עליה יורחב בהמשך, בה מבקרים הגיבורים בבית אנה פרנק, ואותה לוקח בון לקחת למקום מוגזם ואף מביך. גם אם בחירתו הבמאית היא רק היענות למטרתם של יוצרי הסרט מההפקה, עדיין, המלודרמטיות סרת הטעם בה הוא נקט מציירת סביבו סימן שאלה מביך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ספייק ג'ונז יגיע לפסטיבל ירושלים 2014

ספייק ג'ונז. צילום: Sam Zhu

ביקורו הראשון של הבמאי והתסריטאי ספייק ג'ונז ("היא", "אדפטיישן", "ארץ יצורי הפרא") בישראל יהיה בפסטיבל ירושלים 2014 (ה-31 במספר). במסגרת הגעתו יקיים היוצר כיתת אמן וגם יוקרן סרטו "להיות ג'ון מלקוביץ'" שחוגג 15 שנים ליציאתו לאקרנים.

ג'ונז בן ה-44 (במקור אדם שפיגל, שהודבק לו שמו הנוכחי כשעבד בחנות אופניים כשהיה בגיל חטיבת ביניים) החל את דרכו המקצועית בתור במאי פרסומות וקליפים. סרט הביכורים שלו "להיות ג'ון מלקוביץ'" זיכה אותו במועמדות לפרס האוסקר, והוא ביים גם את הסרט "אדפטיישן" לפי תסריט נוסף של צ'ארלי קאופמן. סרטו הרביעי "היא" זיכה אותו בפרסי גלובוס הזהב והאוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר, והיה גם מועמד ל-5 פרסי אוסקר (אבל לטעמי מדובר בסרט עם רעיון חביב שנמתח הרבה יותר מדי זמן).

פסטיבל ירושלים יפתח השנה ב-10 ביולי עם הסרט "ערבים רוקדים" הישראלי, וינעל ב-20 ביולי עם "הרוח העולה".

"הזמיר" – ביקורת

"הזמיר". לו באוטיאן, יאנג שין לי.

"הזמיר" הוא דרמה סינית לכל המשפחה המספרת על סב ונכדתו היוצאים למסע אל כפר הולדתו של הסב. מערכת היחסים בין השניים היא מרכז הסרט ויש בה הזדמנות לבחון מפגש בין החדש והישן, המודרני והמסורתי והכל על רקע נופים יפהפיים של סין הכפרית. כנראה שבשפה או תרבות אחרת הסרט היה מתקבל פחות בברכה, אך האקזוטיות עושה את העבודה ומתקבל סרט חמוד ונעים, שמבוגרים וילדים יכולים להנות ממנו כאחד.

פיליפ מויאל הוא הבמאי העומד מאחורי הסרט והתסריט ולמעשה מבחינתו זו אותה גברת בשינוי אדרת, לאחר שבשנת 2002 הוציא את "פרפרים". גם במרכז הסרט הצרפתי ההוא עמדו אדם מבוגר וילדונת, היוצאים למסע משותף בעקבות בעל כנף. אז היה זה פרפר נדיר וכעת מדובר בזמיר. שני הסרטים פונים אל קהל היעד המשפחתי ובשניהם מידה רבה של קיטש. ההבדל הוא שמאחר והסרט הנוכחי ממוקם בסין, ארץ הנעה בין המודרני והמהיר לבין העתיק והאיטי, היכולת להמחיש את פערי הדורות אותנטית יותר והתרבות הזרה מוסיפה לתסריט המוכר עניין וצחוק נעימים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רחוב ג'אמפ 22" – ביקורת

"רחוב ג'אמפ 22". צ'אנינג טאטום, ג'ונה היל

"רחוב ג'אמפ 22" הוא סרט ההמשך בעל השם החביב ל"רחוב ג'אמפ 21" שהיה מבוסס על הסדרה מסוף שנות ה-80 בכיכובו של ג'וני דפ. הסרט מלפני שנתיים היה מוצלח מאוד, מצחיק יותר ממה שאנשים ציפו שיהיה והצליח מאוד. סרט המשך היה אך מתבקש, ומי שאהב את הסרט הראשון ייהנה גם מסרט ההמשך. על אף שהוא פחות טוב ממנו, הוא מבדר, מהנה ומצחיק. זהו אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בקיץ הזה המלא סרטים בינוניים.

השוטרים הסמויים שמידט וג'נקו (ג'ונה היל וצ'אנינג טייטום), שבסרט הקודם חיפשו את המקור לסם החדש שנפוץ בתיכון, יוצאים למשימה די דומה: חיפוש מקור סם חדש שנפוץ בקולג'. זהו סרט קומי שמודע לכך שהוא סרט, ומודע לכך שהוא סרט המשך. מזכירים הרבה כמה העלילה של הסרט דומה לזאת של הסרט הראשון ומשחקים הרבה עם קלישאות קולנועיות ("תגיד משהו מגניב לפני שאתה זורק את הרימון").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בסתר" – ביקורת

"בסתר". אוסקר אייזק, אליזבת' אולסן.

"בסתר" היא דרמת פשע הממוקמת בפריז של מאה ה- 19 ובמרכזה יצרים ותשוקות. תקופה היסטורית של נימוסין והתנהגות נאותה סוגרת על תרז הצעירה, שהרוח החופשית המקננת בה נחנקת לא רק על ידי הסביבה, אלא בעיקר על ידי המסגרת המשפחתית בה היא כלואה. נעדר הפתעות ומתקשה להכיל או לפרוש כראוי את המורכבות הרגשית החשובה שבו, "בסתר" אינו מצליח לשחזר את הייחודיות המאפיינת את הספר עליו הוא מבוסס. סרט שהיה נהנה הרבה יותר מיד מכוונת מתוחכמת יותר או שהיה עליו להישאר על דפי הספריה, ממנה הגיע.

תרז (אליזבת' אולסן, "מרתה מרסי מאי מרלין"), שחייה באפריקה נקטעים על ידי מות אמה והחזרתה לאנגליה למגורים אצל דודתה (ג'סיקה לאנג, "אימה אמריקאית"). כעת, יתומה ובודדה, נאלצת תרז להפוך למטפלת הצמודה של בן דודה החולני קאמיל (תום פלטון, הלא הוא דראקו מאלפוי המרושע מסדרת סרטי "הארי פוטר", בתפקיד שמרמז כי לפלטון הצעיר עשויה להתפתח קריירה מעניינת), ומאוחר יותר מאלצת אותה דודתה אף להתחתן עמו. תרז הולכת ונמקה לצד בעלה הילדותי וחייה חסרי חיות, אך הכל משתנה כאשר המשפחה עוברת לפריז וחבר ילדות של קאמיל, לורן, חוזר אל חייהם (אוסקר אייזיק, "בתוך לואין דיויס").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »