מגזין סרטים (עמוד 252)

הוכרזו הסרטים הישראלים בפסטיבל ירושלים 2014: "בורג", "גו-גו בויז" ו"גט" בינהם

"בורג". צילום: זיו ברקוביץ'

הוכרזו הסרטים הישראלים שיוקרנו בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ירושלים 2014 (ה-31 במספר), בינהם כמה מהבולטים שהוקרנו כבר בפסטיבלים בעולם. על אלו ניתן למנות את "גט – המשפט של ויויאן אמסלם" של האחים אלקבץ, "בורג" של שירה גפן ו"הרחק מהיעדרו" של קרן ידעיה. אלו ואחרים, יתמודדו על פרס שגובהו עלה ל-125 אלף ש"ח לסרט הטוב ביותר – קבלת פנים נאה למנהלת החדשה של הפסטיבל, נעה רגב. פסטיבל ירושלים מציג השנה יבול סרטים עלילתיים בעייתי, כשאת 4 מתוך 6 המועמדים לפרסי חג'ג' מקרינים בשבוע זה בפסטיבל דרום ("בורג" ו"פרינסס" הם החריגים). האם זה משליך על התחרות בין שני הפסטיבלים יותר מאשר זה אומר משהו על איכות הסרטים השנה? על כל פנים, בחזית התיעודית יש את "גו-גו בויז" של הילה מדליה, שזכה להרבה פרסום סביב הקרנתו בפסטיבל קאן.

הפסטיבל יפתח השנה ב-10 ביולי עם הסרט "ערבים רוקדים" של ערן ריקליס, וינעל עם הסרט "הרוח עולה" של היאו מיאזקי ב-17 ביולי. מכירת הכרטיסים תחל ב-22 ביוני.

הסרטים הישראלים בפסטיבל ירושלים 2014:

תחרות חג'ג' לקולנוע ישראלי עלילתי:
"גט – המשפט של ויויאן אמסלם", שלומי ורונית אלקבץ
"עלים אדומים", בזי גטה
"בורג", שירה גפן
"הרחק מהיעדרו", קרן ידעיה
"בן זקן", אפרת כורם
"פרינסס", טלי שלום עזר
"הגננת", נדב לפיד (הצטרף באיחור)

מחוץ לתחרות:
"התאבדות", בני פרדמן
"זינוק בעליה", אורן שטרן

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו זוכי פסטיבל הסטודנטים 2014: "גרינלנד" הטוב ביותר

"גרינלנד".

הוכרזו זוכי פסטיבל סרטי הסטודנטים 2014 (ה-16 במספר) בתל אביב, בינהם קטף "גרינלנד" של אורן גרנר ממנשר את פרס הסרט הטוב ביותר, ו"השפסעלך" של יובל נובלמן, גם כן ממנשר, את פרס חביב הקהל.

רשימת הזוכים בפסטיבל הסטודנטים 2014:

התחרות הישראלית:

הסרט הטוב ביותר
"גרינלנד", אורן גרנר, מנשר

חביב הקהל
"השפסעלך", יובל נובלמן, מנשר

עריכה
רני אבידן, "מישהו ראה את אייל נוריך" , אוניברסיטת תל אביב

צילום
סער מזרחי, "בכורה", סם שפיגל לקולנוע

תסריט
רוני ריינהרץ, "רעל", ספיר

ההפצה
"מישהו ראה את אייל נוריך", שירה פורת, אוניברסיטת תל אביב

התחרות הבינלאומית:

הסרט הטוב ביותר
"דרך כל בשר", דבן ואן דאם, ריטס, בלגיה

עריכה
ברנז'ה טואה, "גיום הנואש, האקדמיה הלאומית לקולנוע וצילום על שם לואי לומייר

צילום
אירקלי אקהלקטסי, "צומת דרכים", אוניברסיטת גיאורגיה

תסריט
מרים בליס, "על סף הדלת", האקדמיה הגרמנית לקולנוע וטלויזיה ברלין

סרט האנימציה
"סימני חיים", בית הספר לקולנוע וטלוויזיה באקדמיה לאמנויות הבמה בפראג

סרט אקספרימנטאלי
"רקוויאם לרובוט", מאוניברסיטת קולומביה, ארה"ב

ציון לשבח
"לשמור על הר", מבית הספר הנורווגי לקולנוע
"אחרית דבר", בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה, ישראל

תחרות ים תיכונית
"בתים עם חלונות קטנים", בולנט אוצורק, בלגיה/טורקיה

תחרות ים תיכונית – ציון לשבח
"אנשי ההר" דן ברונפלד, בצלאל, ישראל

פורום מבקרי הקולנוע

פרס הפורום
"רעל", רוני רייהרץ

ציון לשבח
"אחד באפריל", יונתן דקל, סם שפיגל
"גברת מספר 4", טל הדר, בצלאל
"לתמונת אמא", גיא נמש, מנשר
"מישהו ראה את איל נוריך?", שירה פורת, אוניברסיטת תל אביב

התחרות הדוקומנטרית:

דוקומנטרי
"נער חוף"

דוקומנטרי – ציון לשבח
"קול קורא"

"פריז על המים" הישראלי זכה במדלית כסף בתחרות הסטודנטים של האקדמיה האמריקאית 2014

"פריז על המים". אילן דר, מרים זוהר.

סרט הסטודנטים הישראלי "פריז על המים" של הדס איילון קטף את מדלית הכסף (פרס שני) לסרט הסטודנטים הזר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות הקולנוע 2014 (ה-41 במספר), האחראית גם על האוסקר. את הפרס הראשון מזהב קטף "Nocebo" מגרמניה.

סרטה של איילון מספר על בתיה (מרים זוהר), שחקנית עבר מפורסמת, אשר לאחר שנים של תסכול מקצועי מקבלת הזדמנות לחזור למסך. אולם התרחשות בלתי צפויה ביום האודישן מאלצת אותה להתמודד עם בעלה (אילן דר) ועם סדר העדיפויות של חייה.

הסרט הוקרן בפסטיבל הסטודנטים הבינלאומי תל אביב שננעל אמש (שבת).

"שף" – ביקורת

"שף". ג'ון פאבריו, סופיה ורגרה.

סרט האינדי המצליח "שף", שבימים אלה זוכה להצלחה בקופות, מציב דילמה לא פשוטה כאשר רוצים לכתוב עליו. מצד אחד, במקום לכתוב עליו אפשר ישירות להגיש תלונה למשטרה על כך שסרט אינדי עם פוטנציאל נעים וקאסט נהדר, נרצח באכזריות כחצי שעה מעת תחילת ההקרנה שלו; מה שמתחיל טוב ומפתה מתחלף במהרה למפוספס וצולע. מצד שני, מדובר פה בכל זאת בסרט שזכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל טרייבקה האחרון, כך שנראה שהחביבות והפשטות, שאופפות בנדיבות את התסריט הלא אפוי, בכל זאת מצליחות למנוע ממנו להיות ממש נוראי ואף מעניקות לו את הזכות להיות פסק זמן קולנועי סביר. אולי אף נחמד.

אז מה הדין? מאסטר פיס קולנועי זה ממש לא – פספוס גדול זה ממש כן ובאמצע יש צופה שייצא מהסרט רעב (food porn תמיד עובד), מחויך (כי בכל זאת ברובנו חבוי אמריקאי רומנטיקן) ועם הרבה יותר מידע על אופן השימוש בטוויטר (פרסומת סמויה מישהו?). מכאן, לשיקולכם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קצה המחר" – ביקורת #2

"קצה המחר". טום קרוז.

"קצה המחר" הוא סרט לא רע בכלל, ובהשוואה לשני הסרטים האחרונים בכיכובו של טום קרוז, הוא אפילו נראה טוב יותר. יש הרבה סרטים שנתפרים למידותיו של שחקן מסוים, בדרך כלל כדי להעצים תדמית חיובית כלפיו (חתיך מאד, אמיץ מאד וכדומה). "קצה המחר" נתפר לחיוך המתנשא של טום קרוז (אותו אחד שכיכב עוד ב"אהבה בשחקים"), והפעם שולח אותו בניגוד לרצונו לשדה הקרב עם חייזרים. שילוב הומור מצוין ותסריט לא-אידיוטי לחלוטין (נדיר לעונה) בהחלט מעניקים לסרט את הבידול מסרטי קיץ אחרים, אך בשלב מסוים כבר קולטים את 'הקטע' והוא מתחיל קצת לעייף.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנסיך הירוק" – ביקורת

"הנסיך הירוק".

נדב שירמן שם את ידיו על הסיפור האמיתי והמרתק של "הנסיך הירוק", בנו של בכיר חמאס בגדה שהפך להיות משת"פ ישראלי חשוב. הוא גם יצר סרט שאינו מסתפק בתיאורם של שני הצירים החשובים בסיפור המרתק, אלא משודרג בפסקול מותח שבהחלט מעצים את החוויה. אבל שירמן לא חתך מספיק בבשר ואורך הסרט מקלקל אותו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גרייס ממונאקו" – ביקורת #3

"גרייס ממונקו". ניקול קידמן.

סינדרלה פוגשת את המפקח קלוזו; רומן לעקרות בית בכריכה רכה; המדריך להצלת העולם מאת מרתה סטיוארט (או כיצד תערכי מסיבה שתשנה את פני האומה) – כל אחד מאלה יתאר נאמנה את סרט הדרמה המביך "גרייס ממונאקו". סיפורה של מי שהזינה את דמיונם של רבים כאשר הגשימה את חלום הנסיכות האולטימטיבי, זוכה כעת לגירסה קולנועית המביעה ניסיון לאמירה משמעותית אך עיקרה פיתוי ילדותי לפנטזיה מיושנת והקטנת ביוגרפיה עם פוטנציאל מקסים לכדי סרט זול ומגוחך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מיזם הקולנוע בירושלים תוקצב ב-33 מיליון ש"ח להפקות בינלאומיות

תמונה מתוך "הרודן" שהצטלמה בכפר סבא, וההפקה התרגזה שלא זכתה לאותה תמיכה כמו "חפירה" הירושלמית.

הממשלה אישרה תקציב של 33 מיליון ש"ח לעידוד ותמיכה בהפקות בינלאומיות שיצטלמו בירושלים, באמצעות המיזם לקולנוע וטלויזיה ברשות לפיתוח ירושלים. על היוזמה חתום המשרד לירושלים והתפוצות ברשות השר נפתלי בנט, משרד האוצר, משרד הכלכלה ועירית ירושלים.

עידוד ההשקעה במיזמי קולנוע ירושלמים מחזיר את ההשקעה דרך הוצאות ההפקה שיועברו לעובדים המקומיים. כבר בקיץ הקרוב יוציא המיזם קול קורא ל-4 הפקות זרות עתירות תקציב שיעלו את ירושלים על המסך הבינלאומי. אולם הסכום שבו תוקצב הרעיון מתגמד לעומת 22 מיליון הש"ח להם זכתה הפקה אחת בלבד – הסדרה "חפירה" (ש.ל.ר, Dig) של גידי רף הישראלי ("הומלנד") שמופקת עבור רשת NBC האמריקאית. מנהל המיזם לקולנוע יורם הוניג דווקא טוען כי החזר ההשקעה על "חפירה" יעמוד על 50 מיליון ש"ח לפחות. "גם 'סיפור על אהבה וחושך', סרטה הראשון של נטלי פורטמן כבמאית, שהצטלם בחודש שעבר בירושלים, השאיר בעיר לא מעט כסף, כמו גם סרטים נוספים. מעבר לכך, ההפקות הזרות יעלו את ירושלים על המסך הבינלאומי וימשכו לעיר תיירים, כפי שקרה עם הסרט 'שר הטבעות' למשל, שהכפיל את מספר התיירים לניו זילנד, או עם האי של ג'יימס בונד בתאילנד, שהפך לאטרקציה לתיירים מכל העולם." (ההדגשות שלי, א.ש.)

ב-6 שנות פעילותו (מ-2008) השקיע המיזם לקולנוע ולטלוויזיה ברשות לפיתוח ירושלים מעל 50 מליון שקלים בהפקות של למעלה מ-40 סרטי קולנוע ו-13 סדרות טלויזיה, ובפיתוח של מעל 60 סרטי קולנוע וסדרות – יותר מאשר צולם בעיר ב-60 שנות המדינה.

"גרייס ממונקו" – ביקורת #2

"גרייס ממונקו". ניקול קידמן.

בפסטיבל קאן, לרוב, נמצא הדגש דווקא על סרט הנעילה. סרט הפתיחה נועד בעיקר להיות הסחת דעת מסחרית, מעין ספתח נעים למערבולות הקולנוע המתקרבת. כנראה שמסיבה זו נבחר "גרייס ממונקו" לפתוח השנה את הפסטיבל. הסרט מביא פיסה קצרה מסיפור חייה הנרחב של אחת הכוכבות הגדולות ביותר שידעה הוליווד, אולם בניגוד לסיפור חייה האמיתי והמרתק של גרייס קלי, הסרט הוא מיותר ומשעמם.

הסרט הוא תוצר של שיתוף הפעולה בין התסריטאי אראש אמל, שכתב סרטי פעולה בעבר ("אקס-פטריוט"), לבין אוליבייה דהאן, שביים גם את "אדית פיאף – החיים בוורוד". בעוד "החיים בורוד" הביא למריון קוטיאר את האוסקר על גילום דמותה של אדית פיאף, אין סיכוי ממשי ש"גרייס ממונקו" יעשה חסד דומה עם הקריירה של הכוכבת הראשית בו, ניקול קידמן. "גרייס ממונקו" מגיע מספר חודשים לאחר סרט ביוגרפי אחר על נסיכה, "דיאנה", שגם בו גילמה שחקנית אוסטרלית בהירת שיער את הדמות הראשית. המשותף לשני הסרטים הוא שהם מתמקדים באפיזודות משמימות יחסית בחייהן של בנות המלוכה, ונעים על קו התפר שבין מלודרמה מוקצנת לערבוב היסטורי. כאמור, התוצאה לא ממש נעימה לעין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קצה המחר" – ביקורת #1

"קצה המחר". טום קרוז.

"קצה המחר" הוא סרט פעולה הממוקם בעולם עתידני בו חייזרים בלתי מנוצחים מאיימים על שלום כדור הארץ. כאשר ביל קייג' מגלה כי הרג של אחד החייזרים העניק לו את היכולת לחיות את יום הקרב שוב ושוב, עליו לגלות כיצד לנצל זאת על מנת להביס את הפולשים. על ידי שימוש בהגיון הבסיסי של משחקי וידאו, מתקבלת עלילה המתכתבת בצורה יפה עם האתגר המוצב בפני כל גיימר מתחיל- פסילה משמעה חזרה אחורה לתחילת המשחק ועבודה קשה על מנת לשוב לרמה המושגת והלאה. מותח במידה ומשעשע, "קצה המחר" מצליח ליצור סרט קצבי אך מרוסן, הירואי אך בעיקר צנוע- לא איכות מבוטלת כאשר הגיבור המככב הוא טום קרוז.

דאג לימן הוא במאי הסרט ("זהות כפולה", "מר וגברת סמית'"), אשר למעשה מבוסס על All You Need is Kill – רומן מדע בדיוני יפני שזכה להצלחה רבה ואף יצא בגירסה אנגלית. העיבוד לתסריט נעשה בצורה טובה ויש בו הדגשה של הרעיון הבסיסי והמייחד של העלילה, זה הלקוח מתחום משחקי הוידאו- בכל פעם שהגיבור נכשל, כלומר נהרג, הוא חוזר לנקודת ההתחלה ועליו לעבור את כל תלאות הדרך מחדש עד לנקודה בה נכשל, בתקווה שהפעם יצליח ויתקדם. כאשר הוא עושה את דרכו שוב ושוב, מאחר וברבות מהסכנות וההפתעות הממתינות לו הוא כבר פגש בסיבוב הקודם, כעת הוא מגיע לקראתן מוכן וכל שנותר לו הוא ללמוד כיצד להילחם טוב יותר או לחשוב על פיתרון חלופי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גרייס ממונקו" – ביקורת #1

"גרייס ממונקו". ניקול קידמן.

"גרייס ממונקו", שהיה סרט הפתיחה של פסטיבל קאן השנה, הוא סרט רע. השיקולים שהביאו לבחירתו ברורים: הוא עוסק בזוהר, תהילה, כוכבי קולנוע, הוא של במאי צרפתי, בתפקיד הראשי כוכבת קולנוע אמריקאית שמגלמת שחקנית מפורסמת, הסרט מתרחש במונקו (נסיכות בדרום צרפת, לא רחוק מהעיר קאן) ועוסק ביחסים בין מונקו וצרפת. אך הסיבה שהוא אכן נבחר לא ברורה; מדובר בסרט גרוע, לעתים מגוחך, וחסר סגנון אחיד באופן מעורר תמיהה.

הבמאי אוליביה דהן הוכיח את יכולתו לספר בצורה מקורית וטובה ביוגרפיה של זמרת צרפתייה מפורסמת ב"אדית פיאף – החיים בוורוד". הפעם הדרמה האנושית קטנה יותר ומתמקדים בפרק זמן קצר יותר, אך מעבר לסיפור העלילה המצומצם יחסית, משתלטת על הסרט העשייה שלו: בימוי השחקנים האיום ושלל אמצעים קולנועיים מיושנים שלא משרתים את הסיפור, כולל תקריבים שסיבתם לא ברורה, דיאלוגים שחוקים, מוסיקה איומה (של כריסטופר גאנינג), שורות דיאלוג שחוזרים בקטע הבא כמהדהדים בתודעה של הדמות ורגעים של הילוך אטי שבמקום להוסיף לדרמה מוסיפים שעמום. איך יכול להיות שב-2014 עדיין מראים בהילוך אטי צלחת נשברת על הרצפה כשמישהו כועס?! בסוף הסרט -שלא מגיע- זה הופך להיות סרט "אמנותי" במובן הכי רע של המילה ולא ממש מצליח לספר דבר בדימויים במונטז' חסר הדיאלוגים שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

השחקנית חנה מרון הלכה לעולמה

חנה מרון בסדרה "קרובים קרובים". צילום באדיבות הטלויזיה החינוכית.

השחקנית כלת פרס ישראל חנה מרון הלכה אמש (ו') לעולמה, והיא בת 90. גם לאחר 86 שנות משחק, התפקיד הזכור ביותר שלה בישראל נשאר בסדרה "קרובים קרובים" עם המשפט "פ-ת-ו-ח".

מרון נולדה בנובמבר 1923 בשם חנה מאירצ'ק. בגיל ארבע (1928) הופיעה לראשונה על הבמה, וב-1931 הופיעה בסרט "M – רוצחים בקרבנו" של פריץ לאנג. בשנת 1933 עלתה עם משפחתה לישראל, והופיעה בתפקידים קטנים כגון בתיאטרון האוהל. בגיל 17 החלה ללמוד משחק, ובהמשך הצטרפה לסטודיו הבימה. במלחמת העולם השניה הצטרפה ללהקה צבאית בצבא הבריטי, שם הכירה את מי שיהיה לימים בעלה הראשון, השחקן יוסי ידין. ב-1945 עם תום המלחמה, השתתפה ביסוד התיאטרון הקאמרי, והיתה מחליפה בהצגה "משרתם של שני אדומים", ובתפקיד משמעותי יותר בהצגה "העולם בו אנו חיים". לצד הקאמרי, הופיעה בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון הספריה, בין היתר בהצגות "הוא הלך בשדות", "פיגמליון", "כולם היו בני", "מדיאה", "כטוב בעיניכם", "פונדק הרוחות", "מהומה רבה על לא דבר" ו"הלילה השנים עשר".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »