מגזין סרטים (עמוד 264)

הוכרזו המועמדים לפרסי גלובוס הזהב 2014: "12 שנים של עבדות" ו"חלום אמריקאי" עם 7 מועמדויות

"12 שנים של עבדות". צ'יווטל אג'יופור.

"12 שנים של עבדות". צ'יווטל אג'יופור במרכז.

הוכרזו המועמדים לפרסי גלובוס הזהב 2014 (ה-71 במספר), ומובילים במספר המועמדויות הסרטים: "12 שנים של עבדות" בדרמה (עם 7 מועמדויות) ו"חלום אמריקאי" בקומדיה (עם 7 מועמדויות). את הפרס המיוחד על שם ססיל בי. דה-מיל יקבל השנה הבמאי-תסריטאי וודי אלן.

כבכל שנה, הפרסים מחולקים לסרטי קולנוע, לסדרות טלוויזיה ולסרטי טלוויזיה. בתחומי הקולנוע וסדרות הטלוויזיה ישנה הפרדה בין דרמה לקומדיה/מוסיקלי. מפיקי "חלום אמריקאי" ביקשו לשייך את הסרט לקטגוריה הפחות-תחרותית (השנה) של הדרמה, אך ועדה של הכתבים שמחלקים את הפרסים החליטה לשייך אותו לקומדיות. סביר להניח שהמועמדים לאוסקר יורכבו מהמועמדים לגלובוס הזהב והמועמדים לפרסי איגוד השחקנים (SAG) שהוכרזו אתמול.

את הטקס ינחו ב-15.1.14 טינה פיי ואיימי פוהלר, שהנחו את הטקס בשנה שעברה (וחתומות כבר על הנחיית הטקס בשנה הבאה).

רשימת המועמדים המלאה של פרסי גלובוס הזהב 2014:

סרט דרמה
"כוח משיכה"
"12 שנים של עבדות"
"קפטן פיליפס"
"פילומנה"
"Rush"

שחקן ראשי
צ'וויטל אג'יופור , "12 שנים של עבדות"
אידריס אלבה, "מנדלה: ארוכה הדרך לחופש"
טום הנקס, "קפטן פיליפס"
מת'יו מקונהי, "מועדון הלקוחות של דאלאס"
רוברט רדפורד, "הכול אבוד"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פרנסס הא" – ביקורת

"פרנסס הא". גרטה גרוויג.

"פרנסס הא". גרטה גרוויג.

חמש עשרה שנה אחרי שירדה מהמסך, נדמה שנמצאה יורשת ל"סיינפלד". או לפחות לדמותה של איליין בניס: פרנסס האלדיי גיבורת הסרט "פרנסס הא" (בגילומה של גרטה גרוויג שגם השתתפה בכתיבה). פרנסס היא צעירה נירוטית בסוף שנות העשרים שלה שנדמה שלא עוצרת לרגע. היא משנה את דעתה כל שנייה, לא חושבת לרגע על הצעד הבא שלה, וחרדתית לגבי התוצאה הסופית של מעשיה. אין לה מערכת יחסים יציבה, שאיפות  לחיים, ופטפוט למוות עם חברים בדירות ניו יורקיות – קל לראות את הדמיון לחבורה שדיברה על כלום.

ישנה תחושה שהסרט מנסה להיות חסר תכלית, על אנשים ללא תכלית. לכשעצמו זה אינו דבר רע לסרט – ההפך. יצירות מופת רבות היו עם עלילה רזה והתמקדו בדמויות ובחיי היומיום שלהם. אך ל"פרנסס הא" יש בסופו של דבר תכלית ברורה. בעוד לרוב אורכו של הסרט הקלילות עבדה ותאמה לסרט ואף היוותה את המניע העלילתי (אם ניתן לקרוא לחוסר החלטיות מניע) של הסרט, אבל הסרט שמסתיים כשהגיבורה פרנסס  הגיעה להשלמה עם חייה כל האופי החמקני של הסרט מרגיש לא אותנטי ומשאיר את הצופה עם תחושת החמצה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הזוכים בפרסי פורום מבקרי הקולנוע בישראל: "מי מפחד מהזאב הרע" הטוב ביותר

"מי מפחד מהזאב הרע".

"מי מפחד מהזאב הרע".

ביום שישי נפגשנו מבקרי הקולנוע בישראל -ואני ביניהם- כדי לבחור את הסרטים, היוצרים והשחקנים הטובים ביותר של השנה מתוך כ-30 סרטים ישראלים שהוקרנו בשנה האחרונה בבתי הקולנוע בארץ. זו הפעם הראשונה שפורום מבקרי הקולנוע בישראל מתכנס ובוחר את ההישגים הגדולים של השנה, והסרט הטוב ביותר שנבחר הוא "מי מפחד מהזאב הרע" של אהרון קשלס ונבות פפושדו. יחד עם "בית לחם" של יובל אדלר זכה הסרט בפרס הבימוי. אחד הדברים שבלטו השנה הוא היעדר כמעט מוחלט של תפקידים לנשים בסרטים ישראלים. סיון לוי זכתה בפרס השחקנית על תפקידה בסרט "שש פעמים", הקטגוריה היחידה שבה נערך סיבוב הצבעה יחיד.

פורום מבקרי הקולנוע הוקם השנה וחברים בו מבקרים מהעיתונות המודפסת, מהרדיו ומהאינטרנט. בדומה לתאי מבקרים דומים בחו"ל, הוחלט להכריז בכל שנה בדצמבר על הסרטים הנבחרים שלנו. אין טופס של מתמודדים והתהליך אינו כזה שבו כל מבקר בוחר את הטובים ביותר בעיניו ובעלי מספר הקולות הרב ביותר מוכרזים כזוכים. גם תהליך הבחירה דומה למה שנהוג בחלק מהמקומות בחו"ל, ובו בוחרים זוכה בכל קטגוריה אחת אחרי השנייה, ולא מצביעים לכולן יחד (צורה זו מעודדת, בין השאר, פיזור של פרסים ליותר סרטים).

מלבד הקטגוריה האחרונה (הסרט הלא-ישראלי), בכל קטגוריה מועמדים כל הסרטים הישראלים שהוקרנו השנה באופן מסחרי בבתי הקולנוע בארץ. בסיבוב הראשון בוחר כל מצביע את הבחירה שלו בקטגוריה. אם שום סרט/אדם לא זוכה במעל 50% מהקולות, נערך סבב הצבעה שני. בסבב הזה מועמדים רק שמות שהוזכרו בסבב הראשון. כל מצביע יכול לרשום עד שלוש בחירות מדורגות, וכל בחירה מקבלת ניקוד על פי הדירוג. גם במקרה זה הזוכה צריך להיות במעל 50% מפתקי ההצבעה.

22 חברי הפורום הם: אבנר שביט (וואלה), אוהד לנדסמן (כלכליסט), אורון שמיר (עכבר העיר וסריטה), ארז דבורה (YNET), בנימין טוביאס (ידיעות אחרונות), דורון פישלר (עין הדג ווואלה), חיים קינן (קול ישראל), יאיר רוה (פנאי פלוס וסינמסקופ),  יונתן דורון (אידיבי), יעל שוב (טיים אאוט), ישי קיצ'לס (ישראל היום), מתן שירם (גלובס), נחום מוכיח (מעריב), נטע אלכסנדר (הארץ), עדן גוריון (בידור ובמה), עידו רוזן (ד'קמפוס), פבלו אוטין (סריטה), רון פוגל (ערוץ 1), ריטה קורן (קול ישראל), שי שגב (מגפון), שחר עמית (סרט), שמוליק דובדבני (YNET).

הסרט הטוב ביותר
"מי מפחד מהזאב הרע"

בימוי
אהרון קשלס ונבות פפושדו, "מי מפחד מהזאב הרע"
יובל אדלר, "בית לחם"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כנס העתידנים" הישראלי זכה בפרסי האקדמיה האירופאית 2013

"כנס העתידנים".

"כנס העתידנים".

הסרט הישראלי "כנס העתידנים" של ארי פולמן מצטרף לזכייתו של הצלם הישראלי אסף סודרי ("למלא את החלל") בפרסי האקדמיה האירופאית לקולנוע 2013 (ה-26 במספר). "כנס העתידנים" קטף את פרס סרט האנימציה הטוב ביותר של השנה, לצד עבודתו של סודרי שהוכרזה כבר באוקטובר כצילום הטוב ביותר על "למלא את החלל".

את פרס הסרט הטוב ביותר גרף "היופי הגדול" (ש.ל.ר, The Great Beauty) של פאולו סורנטינו, שאף זיכה את הבמאי בפרס הבימוי. את פרס התסריט קטף "בתוך הבית" של פרנסואה אוזון.

ראיון עם אגנישקה הולנד, במאית "הסנה הבוער", "באפילה" ו"אירופה אירופה"

"באפילה". אגניישקה הולנד.

אגניישקה הולנד.

הפרויקט החדש של הבמאית הפולנית אגנישקה הולנד, מיני סדרה צ'כית בשם "הסנה הבוער", יוקרן מחר (שבת ה-7.12) בסינמטק תל אביב ולמחרת בסינמטק ירושלים. מדובר בשלושה פרקים בני 80 דקות כל אחד, ואין שום קשר למשה רבנו. הסיפור מתרחש בימים הסוערים של 1969. בהפגנות נגד הכיבוש הסובייטי הצית את עצמו למוות סטודנט לאמנות בשם יאן פלאך, והסנגורית דגמר בורסובה מגנה על משפחתו של פלאך במשפט נגד השלטון.

בתקופה שבה מתרחשת המיני סדרה, שהפיקה HBO-אירופה, הולנד למדה קולנוע בצ'כוסלובקיה. היא גדלה בפולין ודוברת פולנית, גרמנית, צ'כית ואנגלית. היא היתה מועמדת לאוסקר בשנה שעברה כבמאית הסרט הזר הפולני באפילה", שעסק בקבוצה של יהודים שהתחבאו במשך למעלה משנה במערכת הביוב של העיר לבוב בזמן השואה; בשנת 1985 היתה מועמדת לאוסקר כבמאית סרט אחר שעסק בשואה, "קציר הזעם" הגרמני; וב-1991 ביימה את הסרט "אירופה אירופה" הגרמני, שעליו היתה מועמדת לאוסקר על התסריט שעובד על פי ספר של שלמה פרל, תושב מעגן מיכאל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שבעה צעדים" (2013) – ביקורת

"שבעה צעדים". ג'וש ברולין.

"שבעה צעדים". ג'וש ברולין.

פעם מזמן קבעתי כמה כללים לכתיבת ביקורת קולנוע, אחד מהם היה: "אסור להשוות". לא בין הספר לסרט ולא בין הגרסה המקורית של הסרט לבין הגרסה החדשה (או בין הסרט למשחק לוח עליו הוא מבוסס, חבילת הצ'יפס וכו'). במקרה של "שבעה צעדים" סרטו החדש של ספייק לי, ההשוואה למקור הדרום קוריאני של פארק צ'אן ווק מ-2003 היא לא כדי לדבר על הסרט עצמו – כי קל לראות את הפגמים בסרט לכשעצמו בלי קשר למקור – אלא כדי להגיד משהו על ההבדל בין קולנוע אמריקאי לקולנוע אסייאתי. זה הראשון הוא בעל נטייה להיות בוטה ומוגזם כמו דברים רבים בתרבות האמריקאית. נדמה שהיוצרים לא סומכים על הצופים להבין דברים ולכן הכל מוסבר, המוזיקה תכוון אותך שתבין את מה שצריך, המניעים של הדמויות הם  קיצוניים כמו בתוכנית ריאליטי – עידון מהם והלאה.

מאפיינים אלו אינם קשורים כנראה לזהות הבמאי אלא להפקה ומטרות שלה. כי גם כשבמאי עתיר כישרון וקבלות כמו ספייק לי נכנס להפקה שיש לה שאיפות מסוימות – התוצאה הסופית יכולה להיות מאכזבת. לי, שמאז "האיש שבפנים" ב-2006 לא עשה סרט עלילתי מוצלח או מעניין, נכנס כאן לכיסא הבמאי להשכרה, כשלפניו עבדו על הסרט ג'סטין לין וסטיבן שפילברג. שפילברג תכנן ללהק את וויל סמית' בתור הגיבור ובכלל להתבסס על המנגה המקורית. ענייני זכויות יוצרים הפילו את הגרסה הזו, וכך הגיע הפרוייקט לידיו של ספייק לי שליהק את ג'וש ברולין לתפקיד הראשי.

קשה לראות איזשהו קשר בין הסרט הזה לסרטים אחרים של לי: החל מכמות השחקנים האפרו-אמריקאים בסרט (היחיד בעל תפקיד של ממש הוא סמואל ל. ג'קסון, שחזר להופיע בסרט של לי יותר מעשרים שנה אחרי "קדחת הג'ונגל" – אחת ההופעות המשמעותיות הראשונות שלו) ועד לנושא המרכזי שלו. אם בכל סרטיו יש לפחות נגיעה בנושאים חברתיים (אפילו בסרט מתח כמו "האיש שבפנים") ב"שבעה צעדים" זה מסתכם באיזכור של הנזקים של סופת קתרינה וטקס ההשבעה של אובמה – חוץ מזה הכל זה נקמה, נקמה, נקמה.

"שבעה צעדים". ג'וש ברולין.

"שבעה צעדים". ג'וש ברולין.

הסרט מתחיל ב-1993. ג'וש ברלין מגלם את ג'ו דוסט, דוש טיפוסי: איש מכירות, מפלרטט עם אישתו של לקוח חשוב, אלכוהליסט, מזניח את הבת שלו שחיה עם גרושתו. בקיצור, אדם שאף אחד לא היה מתרגש אם הוא היה נעלם. וכך, כשהוא נחטף ונכלא בחדר מלון אף אחד לא מחפש אותו, עד שהוא מואשם ברצח גרושתו זמן מה אחרי זה. כשהוא נחשף לתוכנית טלויזיה בה הבת שלו מתראיינת על הטרגדיה שהיא עברה בחייה, הוא מחליט להשקיע את כל כולו לצאת מהכלא ולהוכיח לה את אהבתו: הוא נגמל מאלכוהול, מתאמן באמנויות לחימה ומתכנן את נתיב הבריחה שלו.

עשרים שנה אחרי שנכלא, ולפני שהוא מספיק לממש את התוכנית שלו, הוא משוחרר באופן מסתורי בדיוק כפי שנחטף: הוא מתעורר בתוך מזוודה בשדה ירוק, חמוש בחליפה, משקפי שמש ואייפון (ולא מגולם על ידי טומי לי ג'ונס). הוא יוצא להוציא לפועל את התוכניות שרקם בזמן הכליאה. כדי להסתגל לעולם הטכנולוגי שסביבו, הוא נעזר בצעירה עם חיבה למוכי גורל (אליזבת' אולסן) שחשה אמפתיה למצבו ומאמינה לחפותו. היא מטפלת בפצעיו וחושפת אותו למאה העשרים ואחת וליכולות של 'גוגל' ו'שזאם'.

בהיותו שמוק לא קטן, ג'ו, מכין רשימה של מועמדים אפשריים, מאתר אותם בגוגל ומפספס בגדול. למזלו, השובה המסתורי שלו חושף את עצמו די מהר (שרלטו קופליי) ומציב לו אתגר: אם הוא יגלה מי הוא ומה המניע שלו הוא יחוס על בתו של ג'ו אותה הוא חטף, ידאג לטיהור שמו וייקח את האשמה עליו, יתאבד ואף ישלם לו מליוני דולרים. עסקה משתלמת לכל הדעות. הבעיה העיקרית שהאמת והדרך אליה יכולות לכאוב יותר מלהיות כלוא בחדר מלון במשך עשרים שנה.

בדומה לסרט המקורי, ובהתאם לז'אנר, הסרט רווי אלימות (כולל סצינת הפטיש הידועה לשמצה) ומסתורין אודות סיבת הכליאה. אך האלימות היא לא החלק הקשה בסרט, וכשהעבר של ג'ו והשובה שלו נחשף, אנחנו רואים דברים באור אחר לגמרי, וכל חווית הצפייה שלנו נצבעת בצבעים אפלים. למי שראה את הסרט המקורי, הגרסה הזו היא מעודנת במובנים מסוימים, כי דווקא הבוטות האמריקאית פחות מזעזעת, אבל למי שלא מכיר את הסרט המקורי – צפויה חוויה מטלטלת (או כך לפחות היה לצופים אחרים באולם שלא ראו אותו ולא הבינו איך אני כל כך אדיש למתרחש).

הודות לשינויים קלים בתסריט, הסרט מותח גם את אלו שמכירים את הסרט המקורי, אבל המוגזמות שלו שבאה לידי ביטוי בעיקר במוזיקה וכן במשחקו של שרלטו קופליי שממשיך בקו של האדם מן היישוב שאיבד בורג או שניים, וצעקנותו הופכת את העניין לפארסה. במקום להציג ריבאונד, לי נופל שוב עם עוד סרט בינוני וחסר מעוף, ובעיקר מאכזב. שכן לראות יוצר גדול מוציא יצירה (או שמא מוצר) בינוני, ללא שום יומרות או חזון היא אחת מהחוויות מכמירות-הלב שיש באמנות.

למזלי אני לא לבד בדיעה על הסרט, ולי עצמו מאוכזב מהסרט ששונה מהגרסה המקורית שלו שארוכה בעשרים דקות. את חוסר הרצון שלו הוא הביע באופן הצגת הסרט: לראשונה בקריירה שלו סרט שהוא ביים לא כולל את הכותרת "A Spike Lee Joint" אלא קיבל את הכותרת הפשוטה "סרטו של ספייק לי". כל שנותר לנו הוא לחכות לגרסת הבמאי אם וכשתצא כזו.

"שבעה צעדים". שרלטו קופלי.

"שבעה צעדים". שרלטו קופלי.

ייתכן שלי, אשר הצליח כל השנים הללו לתחזק קריירת אינדי משגשגת ומעניינת, נהיה חלוד עם השנים. אם בעבר עוד הצליח להתפרנס מסרטיו או מבימוי קליפים ופרסומות, הוא נתקל בקשיים בימים אלו להתפרנס ולמצוא מקורות לסרטיו ה"אישיים" יותר. כמי שמעיד על עצמו שעשה הד סטארטר עוד לפני שהייתה חיה כזו באינטרנט, אולי הבעיה בסרטיו האחרונים היא לא המימון, אלא היוצר. ייתכן שזה הזמן של לי לקחת הפסקה מעשייה עלילתית ולהתמקד רק בסרטים דוקומנטריים שהפכו להיות עיקר עשייתו בשנים האחרונות.

בנוגע לשם הסרט, אם מישהו מחפש הסבר יצירתי לשמו של הסרט, חבל על המאמץ. ההסבר הוא מאד פשוט. בדומה לבעייתיות שהייתה למפיצים הישראלים עם סרטי ההמשך של "בדרך לחתונה עוצרים בלאס וגאס", כך גם התרגום של הסרט המקורי היינו חסר משמעות בגרסה האמריקאית: בסרט המקורי שבעה צעדים היה כמות הצעדים שהיה על הגיבור לעבור כדי לשכוח את שעבר. בגרסה הנוכחית אין לכך זכר, חוץ מבשם.

דירוג: ★★★☆☆

שבעה צעדים (ארה"ב, 2013)
בימוי: ספייק לי | תסריט: מארק פרוטוסביץ', גרון צוצייה, נובואקי מינגישי | משחק: ג'וש ברולין, סמואל ל. ג'קסון, שרלטו קופלי, אליזבת' אולסן | מוסיקה מקורית: ברוס הורנסבי | צילום: שון בוביט
הפצה: החל מה-05.12.2013 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

הרשות השניה מנסה לחזק את הסוגה העילית: איזון בפרומואים ובשעות הפריים-טיים

הרשות השניה לטלויזיה ולרדיוהרשות השניה לטלויזיה ולרדיו מנסה להגביל את תוכניות הריאליטי (מציאות) בערוצי הטלויזיה 2 ו-10, ולחזק את הסוגה העילית. מנכ"ל הרשות שי באב"ד, דורש מהערוצים לאזן את כמות הפרומואים (קדימונים) המשודרים עבור סוגה עילית כנגד תוכניות הריאליטי, ולאזן את כמויות הפריים-טיים בהן משודרות סוגה עילית כנגד תוכניות הריאליטי באופן של שעה תמורת שעה. העניינים עולים כעת לשלב שימוע בהן תוכלנה הזכייניות של הערוצים להביע את עמדתן.

מה נחשב בעיני הרשות השניה לסוגה עילית? גם על תיקונים באפיק זה עובדים ברשות השניה, בניסיון למצות כללים עדכניים יותר שיגדירו מה באמת איכותי ומה פחות.

אגב, הרעיון לאזן את כמויות הפרומואים נבע מסטטוס בפייסבוק של סמנכ"ל התוכן של yes, יונה ויזנטל, שאף התנצל בסוף הסטטוס הזה בפני חבריו מהערוצים המסחריים.

גל גדות היא "וונדר וומן" בסרט ההמשך של "סופרמן: איש הפלדה"; מה זה אומר על הסרט?

"מהיר ועצבני 5". גל גדות.

"מהיר ועצבני 5". גל גדות.

השחקנית והדוגמנית הישראלית גל גדות נבחרה לגלם את "וונדר וומן" ("אשת חיל", לחובבי הנוסטלגיה המתורגמת), נסיכה לוחמת מהאמזונס, בסרט ההמשך "איש הפלדה 2: סופרמן נגד באטמן" (ש.ל.ר, Man of Steel 2: Superman vs Batman). את הסרט יביים זאק סניידר, ויככבו בו הנרי קביל שוב בתור סופרמן, ובן אפלק לראשונה בתור באטמן; כך שעד כה התיחסו לסרט בתור "סופרמן נגד באטמן". עם זאת, כניסתה של גדות לנעליה של "וונדר וומן" מחזקת את השמועות שצצו בעבר, כי מדובר בסרט על "ליגת הצדק" (JLA – Justice League of America). אם אכן הפרויקט יבשיל לכדי סרט מקיף על "ליגת הצדק", כנגד "הנוקמים" הסופר-מצליח של חברת הקומיקס המתחרה, יהיה גם מענין לדעת אם ריאן ריינולדס ישוב לגלם את "גרין לנטרן" אחרי הכישלון החרוץ של הסרט בכיכובו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

השחקן והבדרן ספי ריבלין הלך לעולמו

ספי ריבליןהשחקן והבדרן יוסף "ספי" ריבלין הלך לעולמו, והוא בן 66. ריבלין אושפז במצב קשה בשבועיים האחרונים בבית החולים שיבא תל השומר, ושם נפטר. הוא נאבק שנים ארוכות במחלת הסרטן שגם גבתה את קולו.

ריבלין נולד בראשון לציון ב-1947, למד משחק בבית צבי והחל את דרכו המקצועית בתיאטרון החאן, בהצגה "משרתם של שני אדונים". הוא פרץ לתודעה בתוכנית הטלויזיה "ניקוי ראש", ובהמשך גם הופיע בתוכניות מיתולוגיות נוספות כגון "רגע עם דודלי" (1977) ו"הבית של פיסטוק", "זהו זה", ו"הופה היי". בקולנוע, הופיע ריבלין בסרטים "רק היום" (1976), "השועל בלול התרנגולות" (1978), "חסמבה ושודדי הסוסים" (1985), "השגעון הגדול" (1986) ואחרים. בשלהי שנות השמונים הופיע בתוכנית האירוח "מוצ"ש" (1989), ובעשור הבא הופיע כבר בסדרות הסיטקום המקומיות "איצ'ה" ו"ספי" (1999).

בנוסף לקריירה בתחומי הבידור, היה ריבלין פעיל פוליטית וציבורית: הוא הופיע בתשדירי הבחירות של הליכוד ב-1981 וב-1984, ולימים גם חבר מועצה בעיריית ראשון לציון. הוא אף התמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת, אך שובץ במקום הלא ריאלי 51. בשנת 2013 זכה לאות יקיר העיר ראשון לציון.

כוכב "מהיר ועצבני" פול ווקר, נהרג בתאונת דרכים

"נסיעה ממולכדת". פול ווקר.

"נסיעה ממולכדת". פול ווקר.

השחקן וכוכב סרטי "מהיר ועצבני", פול ווקר, נהרג בתאונת דרכים במחוז סנטה קלריטה שבקליפורניה, ארה"ב, והוא בן 40. התאונה אירעה בשעה 15:30, בדרך ריי קניון שבולנסיה, וקטפה את חייהם של ווקר ואדם נוסף. על פי הדיווחים, בעקבות התאונה שסיבותיה נחקרות כעת, רכבם עלה באש.

ווקר החל להיות מוכר בזכות הסרט "פלזנטוויל" ב-1998, אך הפריצה הגדולה שלו היתה בסרט "מהיר ועצבני" (2001), אחריו כיכב בחמישה (מתוך שישה) סרטי המשך. הפרק החדש ביותר "מהיר ועצבני 7" עתיד היה לצאת ביולי 2014, אבל הצילומים טרם הסתיימו ולא ברור מה תהיה ההשפעה על העלילה. דיווחים מהאולפנים גורסים כי ההפקה כרגע מוקפאת, אך הסרט לא יגנז. הסרט הקרוב בו נוכל לראות את ווקר הוא "נסיעה ממולכדת".

"לשבור את הקרח" – ביקורת

"לשבור את הקרח".

"לשבור את הקרח".

"לשבור את הקרח" הוא הסרט המצויר השנתי של דיסני. עם "הנסיכה והצפרדע" (2009) ו"פלונטר" (2010) הם חזרו לסרטים משובצים בשירים, ואחרי הפסקה של שנתיים, ב"לשבור את הקרח" הם שבים לכך בניסיון (חוזר) לשחזר את ההצלחה שהחלה עם "בת הים הקטנה" (1989) ונמשך עם "היפה והחיה", "אלאדין", "מלך האריות", "פוקהונטס" וכו'.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הטעות הגדולה" – ביקורת

"הטעות הגדולה". וינס ווהן.

"הטעות הגדולה". וינס ווהן.

"הטעות הגדולה" הוא גרסה אמריקאית לסרט הקנדי דובר הצרפתית "סטארבק" שהוקרן השנה בארץ. הסרט מרגיש כמו מאפה שחומם במיקרוגל: הוא היה יותר טעים במקור, גם אם לקה בטעמו כשהיה טרי. כפי שכתבתי בביקורת על הסרט המקורי, היתה פה הזדמנות לקחת סרט בינוני מבדר, ולעשות סרט ממש טוב (לא רק "טוב יותר"). למרות שלא מדובר בהעתק אחד לאחד, כנראה שלא היה ניתן לצפות לשינויים ולשיפורים גדולים כשאותו במאי-תסריטאי (קן סקוט) של הסרט המקורי אחראי לגרסה החדשה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »