מגזין סרטים (עמוד 274)

פסטיבל קאן 2013: פולנסקי, האחים כהן, סודרברג ואחרים בתחרות הרשמית; פולמן ב"שבועיים של במאים"

"כנס העתידנים".

פסטיבל הסרטים קאן 2013 (ה-66 במספר) הצרפתי הכריז על סרטיו בתחרות הרשמית, ולמרות הציפיות כי הסרט הישראלי "כנס העתידנים" של ארי פולמן יתחרה הפעם – לבסוף נודע כי הוא יפתח את מסגרת "שבועיים של במאים". בין השמות המבוקשים שכן ניתן למצוא ברשימת המתמודדים על פרס דקל הזהב בתחרות הרשמית: ניקולס וינדינג רפן ("דרייב"), סטיבן סודרברג ("תופעות לוואי"), רומן פולנסקי ("סופר צללים"), אשגאר פרח'אדי ("פרידה"), האחים כהן ("ארץ קשוחה") ופרנסואה אוזון ("בתוך הבית").

רשימת הסרטים המתחרים במסגרת הרשמית של פסטיבל קאן 2013:

"Only God Forgives", ניקולס וינדינג רפן
"La Grande Bellezza", Paolo Sorrentino
"מאחורי המנורה" (ש.ל.ר, Behind the Candelabra), סטיבן סודרברג
"The Immigrant", James Gray
"Venus In Fur", רומן פולנסקי
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סטארבק" – ביקורת

"סטארבק: תורם סדרתי". פטריק הורא.

"סטארבק: תורם סדרתי" הוא סרט קנדי דובר צרפתית. הוא מצחיק, אך פחות קומדיה ממה שחשבתי שאני הולך לראות. יש בו גם קטעים מרגשים, רעיונות יפים ומעל לכול בסיס עלילתי טוב: דיויד ווזניאק בן ה-42 מגלה שמתרומות הזרע הרבות שלו לפני שנים נולדו 533 ילדים, וש-142 מהם רוצים ותובעים לדעת את זהות התורם האלמוני שכינה את עצמו סטארבק (כשם דמות ב"מובי דיק"). יש גם עניין של דיויד עם חברתו לשעבר, האטליז המשפחתי, חוב כספי גדול של דיויד וההד התקשורתי של הסיפור אודות סטארבק.

בהכללה גסה (כמו כל ההכללות), סרטים הוליוודים נוטים לסבול מעמידת יתר במסגרת הסיפורית עם התבנית הברורה והמוכתבת של אירוע מחולל, משבר, פתרון וכו'; וסרטים אירופיים נוטים לסבול מדשדוש באמצע ומבעיה חמורה בשליש האחרון שלהם. "סטארבק" הוא סרט טוב שמצליח איכשהו לסבול יחד מבעיות של סרטים הוליוודים ושל סרטים אירופיים (אולי זה השילוב של קנדה בצפון אמריקה והשפה הצרפתית).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסרט הישראלי "בבגה" לפסטיבל קאן 2013

סרט הגמר הישראלי "בבגה" של גן דה לנגה מבית הספר סם שפיגל התקבל לתחרות הסינפודסיון של פסטיבל קאן 2013 (ה-66 במספר). זהו הנציג השלישי של סם שפיגל בתחרות זה מחמש השנים האחרונות, אחרי "המנון" (זוכה 2008) ו"דיפלומה" (פרס שלישי ב-2009).

הסרט מתחקה אחר אישה פראית ומוזרה (דה לנגה) שחיה לבדה ביער ובשיטוטיה נתקלת בגופת עלם יפה-תואר (אורי אלוני). היא מחזירה אותו לחיים ובזמן שהיא מטפלת בו הם מתקרבים. לפני שהיא חושפת גם את עיניו העוורות, היא מנסה בדרכה להיות ראויה לאהבה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המוצא האחרון" – ביקורת #2

"המוצא האחרון". רוברט רדפורד.

אומרים שלנשים מעל גיל 40 אין תפקידים מעניינים בהוליווד. אם לשפוט לפי "המוצא האחרון" והקריירה של רוברט רדפורד בעשרים ומשהו שנים האחרונות (ושל אחרים: רוברט דה נירו ואל פאצ'ינו מישהו?) נדמה שעושים עם הנשים חסד. הסרט אותו גם ביים רדפורד, מנסה להגיד איזה משהו פוליטי – רק שלא ברור מה: משהו על צדק, משפט הוגן, אידיאלים מול פרקטיקה ועוד כמה מושגים שחשוב לדון בהם, אבל השאלה איך עושים זאת? כנראה שלרוברט רדפורד אין התשובה לשאלה זו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המוצא האחרון" – ביקורת #1

"המוצא האחרון". רוברט רדפורד.

למה? למה? למה היו צריכים להרוס? "המוצא האחרון" הוא סרט בן שעתיים; השעה וחצי הראושנה נהדרת: מותחת, סוחפת, מעניינת, דרמטית ועשויה היטב- ואז מגיעה חצי שעה שהורסת הכול: ארוכה, משתרכת וצפויה (הקטע בבקתה פשוט לא נגמר!).

זהו מסוג הסרטים שרוברט רדפורד היה מככב בהם בתפקיד העיתונאי בשנות ה-70, בסגנון "שלושת ימי הקונדור" ו"כל אנשי הנשיא". הוא מבוגר מדי לתפקיד שלו ב"המוצא האחרון", על אף שהוא מתאים לו יותר מכל התפקידים שגילם בסרטים הלא-רבים שבהם שיחק ב-14 שנים האחרונות. למרות שלא בלתי אפשרי להיות בן 76 עם ילדה בת 11 (לאם בת 48), זה עדיין מעט צורם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסדרה "קאלט" עם אלונה טל הישראלית בוטלה

"קאלט (ש.ל.ר)". אלונה טל.

הסדרה ההוליוודית "קאלט" (ש.ל.ר, Cult) הורדה מהמסך הקטן אליו שידרה רשת הטלויזיה האמריקאית TheCW, עקב נתוני רייטינג נמוכים.

בסדרה כיכבה השחקנית הישראלית אלונה טל, בתור כוכבת של סדרה-בתוך-הסדרה, אשר מעריציה הם פנאטים שמוצאים רמזים נסתרים בה כדי לתרץ פעולות מסוכנות (כגון חטיפה, רצח וכו') שהם עושים בעולם האמיתי.

לסדרה יש 6 פרקים שכבר הופקו אך טרם שודרו, וישנם מגעים בתוך רשת הטלויזיה לשדר אותם באינטרנט (ככל הנראה לאמריקאים בלבד).

"הקריאה" – ביקורת #2

"הקריאה". האלי ברי.

אוהבי סרטי המתח הטהור, יהנו מ"הקריאה", סרט המתאר בנשימה עצורה את ניסיונה של מוקדנית שירותי החירום האמריקאיים (911), לסייע לנערה במהלך חטיפתה. מאחר וכל דקה בסרט רוויית אימה ובהלה, אורכו (96 דק'), מרגיש בהחלט מדויק ומסייע לו להיות ארוז בקפידה. לצד זאת, מבחינה תסריטאית אין בו חידוש או תחכום והוא צפוי למדי. יתרונו הוא אך ורק במתח העשוי כהלכה ולכן לאוהבי הז'אנר צפויה הנאה אמיתית.

במאי הסרט הוא בראד אנדרסון, שעומד מאחורי סרטי מתח נוספים ("המכונאי", "טראנס סיביריאן"), ועסק רבות בבימוי פרקים מתוך סדרות טלוויזיה (כגון "דה קילינג", "אימפריית הפשע", "פרינג'"). היכולת של אנדרסון לספק מתח קצבי ומתמשך מחפה על תסריט בינוני, שחולשותיו צצות בסצנות הרוגע המעטות. עם זאת, אין בכך טעם לפגם. "הקריאה" מבקש להשתייך לז'אנר סרטי מתח פשוטים, בהם יש פושע, מרדף וסוף ידוע מראש. על אף הנוסחה המוכרת, הדרך מלאת האימה והמתח היא העיקר, ומבחינה זו, הסרט אינו מבריק אך מספק לחלוטין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ילדות בהסתר" – ביקורת

"ילדות בהסתר".

"ילדות בהסתר" מציג את חייו של חואן בן ה- 12 אשר משפחתו משתייכת לארגון גרילה נרדף. חואן חי תחת זהות בדויה ובכוננות מתמדת לבריחה ובמקביל הולך לבית הספר ומפתח חברויות ואהבות כמו שאר הילדים. הסרט, שמתואר מנקודת מבטו, מצליח בחלקים מסוימים להמחיש את הכפילות הטמונה בחיים אלה, אך ברובו אינו מצליח להחזיק בשתי הזוויות יחד. ההיצמדות לנקודת מבטו של חואן גובה מחיר יקר מדי והסרט מעביר תחושה של חוסר מיקוד בעלילה. על אף הסיפור בעל הפוטנציאל המרתק, בסופו של דבר נוצרת דרמה היסטורית מעניינת בפרטיה אך לא מאוד בהירה ואף מוגבלת מבחינת חוויה קולנועית מרגשת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו המתחרים על פרסי אופיר 2013: "פלאות", "שש פעמים", "מי מפחד מהזאב הרע" ועוד

"הבן של אלוהים". מכרם ח'ורי.

הוכרזו 31 מתמודדים עלילתיים על פרסי אופיר 2013 (ה-24 במספר) של האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה, בינהם פרויקטים שכבר הספיקו להתבלט: "הנוער" מפסטיבל ברלין, "כידון" בהשראת חיסולו של מחמוד אל-מבחוח,  "להישאר בחיים" ("זייתון") מפסטיבל טורונטו, "לצוד פילים" עם פטריק סטוארט במקום ג'ון קליז, "6 פעמים" מפסטיבל טרייבקה וסן סבסטיאן, והמותחנים "מי מפחד מהזאב הרע" (טרייבקה), "עולם אחר" ו"בשר תותחים" שינסו לפרוץ את האליטיסטיות של האקדמיה. הסרט היחיד שעלה עד כה לאקרנים בישראל מבין הרשימה הארוכה של הסרטים הוא "בננות" של איתן פוקס, אבל "להישאר בחיים" אוטוטו מגיע ואחריו "פלאות" של אבי נשר.

אם אף אחד מבין המתמודדים לא יפרוש השנה מהמירוץ לפרסים, תהיה זו שבירת שיא. הסיטואציה הפכה נלעגת-משהו בשנתיים הקודמות, כאשר בשלב זה הוכרזה שבירת שיא, אבל בפועל סרטים החליטו להמתין לפסטיבלים בחו"ל או פשוט לא הספיקו לייצר עותק להקרנות האקדמיה – ולכן פרשו מן התחרות (הפחיתו את כמות המתמודדים) והתמודדו בשנה העוקבת. בפועל, עדין התמודדה כמות גדולה (ושיאנית) של סרטים על פרסי אופיר, אך בעוד קברניטי האקדמיה טוענים כי הפרסים עוזרים לקידום הקולנוע הישראלי (ולכן לא חשוב שהסרטים טרם הופצו בקולנוע) – בפועל הזוכים הם הסרטים ה"מוּכרים" שהשקיעו ביחסי ציבור, ואילו הסרטים הקטנים נשכחים מאחור, אפילו לרוב ללא יצוג בחמישיות – בטח כשכמות המתמודדים רבה כל כך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הקריאה" – ביקורת #1

"הקריאה". האלי ברי.

"הקריאה" הוא מותחן טוב עם סממנים של סרט אימה, שלא יכנס לרשימת סיכום כלשהי, ולזכותו יאמר שהוא גם לא מתיימר להיות סרט מהפכני או מקורי במיוחד. הסרט הופץ בארצות הברית לפני כחודש, חודש מרץ אינו חודש שידוע בסרטים הטובים שמוקרנים בו, והצלחתו של "הקריאה" שעלה 13 מיליון דולר בלבד (בעוד תקציב סרט הוליוודי ממוצע עומד על למעלה מ-40 מיליון) הפתיעה רבים. הסרט עשוי טוב והוא מעניין וקצבי, אך אין בו משהו יוצא מגדר הרגיל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מאמה" – ביקורת

"מאמה".

מה קורה כשלוקחים סרט בן 3 דקות והופכים אותו לסרט באורך מלא? בערך אותו דבר שקורה כשלוקחים משחק קופסה והופכים אותו לסרט: מספר דימויים יפים וקו עלילה לא ברור. זה המצב ב"מאמה", סרט האימה של אנדרס מוצ'יטי עיבוד לסרט קצר שלו בעל אותו שם מ-2008.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'י.איי.ג'ו 2: סוגרים חשבון" – ביקורת

"ג'י איי ג'ו 2: סוגרים חשבון". דוויין ג'ונסון.

יש נקודה אחת באמצע "ג'י איי ג'ו 2: סוגרים חשבון" שתהיתי ביני לבין עצמי האם אני צופה בסרט המשך ל"ג'י.איי.ג'ו" או בפארודיה עליו: זה היה ברגע בו דמות שולית וקלישאתית (מאמן הנינג'ות העיוור, שהוא גם במקרה אפרו-אמריקאי ולא יפני) שמופיעה בסך הכל בשתי סצנות קצרצרות, חושפת בפנינו באופן ישיר ומגוחך את הקשר המופרך והמפתיע בין שתי דמויות מרכזיות. הוא מופרך כי הוא לא מסתדר כרונולוגית וכי הוא מעיד שכל המזימה של קוברה תוכננה עשרים שנה אחורה, זאת עוד לפני שקוברה קומנדר הפך לקוברה קומנדר. עצם העובדה שרוב הדמויות התחלפו מהסרט הקודם (ובין אלו שנותרו, לפחות אחד, ג'וזף גורדון-לויט הוחלף בלוק ברייסי האלמוני בתפקיד קוברה קומנדר; הוא הרי נמצא מאחורי מסיכה אז מי שם לב?) רק מחזקת את ההשערה שיש כאן איזושהי בדיחה. רק לא ברור על חשבון מי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »