מגזין סרטים (עמוד 3)

מה שמחבר בינינו – ביקורת: דמויות מעניינות ולא תבניתיות

"מה שמחבר בינינו". ולריה ברוני-טדסקי, סזאר בוטי.

"מה שמחבר בינינו" הוא סרט דרמה צרפתי שהיה מועמד השנה ל-8 פרסי סזאר, כולל לשחקנית ראשית ולשחקן ראשי, וזכה על הסרט הטוב ביותר(!), תסריט מעובד ושחקנית משנה (וימלה פונס, שמגלמת את רופאת הילדים).

סרטים צרפתיים נוהגים להתרחש בפריז או בכפר קטנטן, אז נחמד לראות עיר אחרת לשם שינוי, רֶן במקרה הזה.
בקטע הראשון ססיליה ובעלה אלכס דופקים על דלת הדירה של סנדרה, השכנה שלהם, כדי להשאיר אצלה את בנם אליוט בדרכם לבית החולים כי סיסיליה עומדת ללכת את בתם לוסיל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

המכוון – ביקורת: דמות ראשית מעניינת וליאור רז מדבר עברית

"המכוון". ליאו וודול.

"המכוון" הוא סרט דרמה עם דמות ראשית מעניינת וטובה, אבל גם חלקים רבים שאינם משתלבים בהרמוניה מושלמת, וסיבוך אחד יותר מדי לקראת הסוף.

ניקי (ליאו וודל, מהעונה השנייה של "הלוטוס הלבן" וסרט בריג'יט ג'ונס הרביעי ונקווה שהאחרון אך יש סיכוי שנראה את סבתא בריג'יט ג'ונס מתאהבת בשנות ה-70 לחייה) סובל מהיפראקוזיס, רגישות יתר לרעש, אז באופן טבעי הוא מתגורר בעיר ניו יורק, אחת הערים הרועשות בעולם (וידאתי, האינטרנט מסכים). ניקי עובד עם הארי הורוביץ (דסטין הופמן בתפקיד משנה קטן) כמכוון פסנתרים

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

צעצוע של סיפור 5 – ביקורת: הומור ופיתוח דמויות טובים, אך גם מעט חזרתיות

"צעצוע של סיפור 5".

"צעצוע של סיפור 5" מגיע לבתי הקולנוע 31 שנה לאחר ש"צעצוע של סיפור" (1995) היה לסרט הראשון באורך מלא שנוצר כולו במחשב. מאז הפכו וודי ובאז שנות-אור לדמויות מוכרות ואהובות וכיף לראות אותם ואת שלל דמויות הצעצועים האחרות בהרפתקה נוספת, גם אם היא פחות מוצלחת מאלו בשלושת הסרטים הראשונים. הסרט טיפונת מתיש אך צפוי להיות הצלחה ענקית וסרט נוסף בסדרה הוא רק עניין של זמן.

בסרט השני (הטוב ביותר בסדרה) הוצגה דמותה של ג'סי הבוקרת (ג'ואן קיוזאק), והפעם היא תופסת את מרכז הבמה. היא ושאר הצעצועים, מלבד וודי וחברתו בו-פיפ, שייכים לילדה בוני, שמתקשה לתקשר עם בנות גילה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

אמנות הקולנוע משתנה

האם אמנות הקולנוע משתנה בעקבות הבינה המלאכותית, AI? צילום שנוצר ב-ChatGPT.

האם אמנות הקולנוע מתה בעקבות הבינה המלאכותית, AI? בתחילת הסרט The Proud and Profane מ-1956 (עם דברה קר וויליאם הולדן), שראיתי לראשונה לאחרונה, רואים שתי דמויות הולכות ומדברות בנמל שבו עוגנת ספינה, וברקע חיילים יורדים מהספינה בזמן שפורקים חלק מהמטען שלה (כולל טנדר), וברקע יש ים ושמים (בשחור-לבן אמנם), בקיצור: המון תיאום וניצבים בתלבושות, וחשבתי: היום היו עושים את זה אחרת, וזה כנראה היה פחות מרשים אותי. (הסרט בינוני ואין סיבה אמיתית לצפות בו.)

לפני 99 שנה הוכנס הסאונד לסרטים בתיאום מושלם והסרט האילם מת, הראינוע מת ונולד הקולנוע. אמנות הקולנוע השתנתה, באופן טבעי, במשך השנים בשלל דרכים, כולל עם כניסת צילום הצבע, המעבר לשימוש במצלמות דיגיטליות, ובעיקר כניסת המחשב גם לתחום הזה בחיינו. המחשב קיצר את תהליך העריכה ומאפשר לעשות דברים שלא ניתן היה לעשות קודם או לפחות לא באותה קלות. את הפילם של "זליג" לכלכו, גררו, דרכו עליו כדי שייראה כמו חומר גלם של סרט תיעודי ישן. היום עושים זאת בקלות בתוכנת עריכה. אפשר להשיג את אותה תוצאה בפחות זמן ועם יותר שליטה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"התגלית" – ביקורת: עשיה מצוינת שמאחוריה תסריט לא מספיק טוב

"התגלית". אמילי בלאנט.

"התגלית", סרטו החדש של סטיבן ספילברג, עשוי מצוין. ספילברג בן 79 ועדיין יש לו כישרון ויכולות לביים, אך זה כמו זמר מעולה שמבצע שיר לא טוב.

אחד החלקים החשובים בקריירה של שחקן הוא לדעת לבחור תסריטים. זו חולשתו הגדולה של ספילברג בעשרים השנים האחרונות. התסריטים אינם מספיק טובים, או שיש בהם פגמים רבים מדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אובססיה" – ביקורת: נכשל בכל פרמטר, מגוחך ומשעמם

"אובססיה". מייקל ג'ונסטון.

במהלך חמש השנים שאני כותב ביקורות לאתר, היו הרבה סרטים שאהבתי והרבה סרטים שלא אהבתי, אבל טרם יצא לי לכתוב על סרט שנכשל בכל פרמטר ובכל קטגוריה כמו "אובססיה": שחקנים נטולי יכולת וכריזמה; תסריט לא מקורי ובוודאי שלא אמין, אפילו ברמה בסיסית מינימלית; סאונד מיקס גנרי לסרטי אימה הוליוודים, כולל כל הג'אמפ-סקרז הטיפוסיים לסרטים, שאינם מספיק אפקטיביים בפני עצמם – וכל אלה הופכים את הסרט למגוחך ומשעמם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"צבעי הזמן" – ביקורת: נועם וקלילות לאוהבי אמנות ופריז

"צבעי הזמן". סוזן לינדון.

"צבעי הזמן" הוא סרט דרמה צרפתי שאפתני ששוזר יפה שתי עלילות בהפרש שנים גדול. בזכות העלילה שמתרחשת במאה ה-19 הסרט היה מועמד לסזאר לעיצוב אמנותי ועוד יותר בצדק לתלבושות. הסרט מתאים לקהל מבוגר (או למבוגרים בנשמתם), אוהבי סרטים צרפתיים, אמנות ופריז.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנדריי הוא אידיוט" – ביקורת פסטיבל דוקאביב: אדם מיוחד, מעניין ומצחיק

"אנדריי הוא אידיוט".

"אנדריי הוא אידיוט" הוא סרט תיעודי אמריקאי מצחיק ועצוב, אשר יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב 2026. סרטים תיעודיים אחרים ידועים בכך שהם עוסקים בנושאים רציניים -שלא לומר מדכאים- וגם הנושא של "אנדריי הוא אידיוט" לא נשמע מעורר חיוך, אולם בזכות האדם שבו עוסק הסרט, יש גם רגעים קלילים ומצחיקים.

אנדריי הוא אנדריי ריקרדי, איש פרסום מסן פרנסיסקו, שבגיל 52 אובחן עם סרטן סופני. הסרט מתעד את חייו לאחר האבחון, וחלק חשוב שלו הוא תשדיר עידוד לבדיקות קולונסקופיה, אך הוא לא היה מעניין ומוצלח לולא היה אנדריי אדם מיוחד ומעניין, שמתמודד עם הכול עם חוש הומור טוב.
וכן, אפשר וצריך היה לקצר את הסרט. הקטע סביב הפרטיות של אביו של אנדריי, למשל, הוא חביב אך יותר רעיון נחמד מאשר הכרחי לסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

המלצות צפיה לפסטיבל דוקאביב 2026

"מלחמת הנרטיבים".

פסטיבל דוקאביב 2026 (ה-28 במספר) לסרטי תעודה יפתח ב-28 במאי וימשך עד ל-6 ביוני. גם הפעם יתקיימו מסגרות תחרותיות לקולנוע תיעודי ישראלי ובינלאומי, וכאן אסקור כמה מן הסרטים והאירועים המעניינים.

התחרות הבינלאומית

"מיילין" – סרטה של מריה סילביה אסטבה הארגנטינית שעוסק בכומר הקהילה שניצל אותה כאשר הייתה ילדה. הסרט מערב מגוון טכניקות כמו אנימציה וסרטוני וידאו ביתיים.
"שיר ללא בית" – סיפורה של אדלינה הטרנסית שברחה לוינה לאחר שהייתה כלואה 11 שנה בידי הוריה בגאורגיה. שם היא מנסה לבנות לעצמה חיים חדשים, אבל מבינה שגם במערב הליברלי זה לא יהיה קל.
"דיוויה" – עוד דוקו העוסק במלחמה באוקראינה, אבל הפעם מתמקד בטבע האילם ומנסה לבדוק את השפעת המלחמה עליו.
"הולופיקשן" – קולאז' המורכב מכ-3000 קטעי סרטים וסדרות טלוויזיה, העוסקים בעליית הנאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה, הבוחן ומנתח את האיקונוגרפיה המשותפת להם.

התחרות הישראלית

"שלושה צלמים בביצה" – סרטם של יעל רוסינק ואיל בן משה חוזר בזמן לשנת 1956 למבצע יבוש החולה. הסרט משתמש בצילומים שצולמו אז על ידי שלושה צלמים אשר תיעדו את האגם במשך שנתו האחרונה, במה שהיה אמור להיות סרט הטבע הישראלי הראשון בצבע, אבל מעולם לא יצא לאור.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: בכורה הולמת ל"מלחמת הכוכבים: המנדלוריאן וגרוגו" אבל הסיפור האמיתי הוא "אובססיה"

"מלחמת הכוכבים: המנדלוריאן וגרוגו".

הסרט שממשיך את סדרת הטלויזיה "מלחמת הכוכבים: המנדלוריאן וגרוגו" הכניס בבכורה בצפון אמריקה 82 מיליון דולרים בקרב 4,300 בתי קולנוע, על פי הערכות. על בסיס זאת, מעריכים כי ביום שני, הוא יום הזיכרון האמריקאי (יום חופש ובילוי), הוא יגיע לכ-102 מיליון דולרים. אמנם זה לא מרשים במונחי "מלחמת הכוכבים" ולמעשה זו הבכורה הנמוכה ביותר לסרט מהמותג הזה מאז שאולפני דיסני קנו אותם, תואר שהוא לקח מ"סולו: סיפור מלחמת הכוכבים", אשר בבכורה שלו בשנת 2018 גרף 84 מיליון דולרים (ו-103 מ"ד בתוספת יום שני של יום הזיכרון), אבל הפער בין עלויות ההפקה הוא עצום: "סולו" עלה 300 מ"ד וגרף רק 392 מ"ד בסיבוב שלו מסביב לעולם (כלומר בפועל הפסד באקרנים), ואילו "המנדלוריאן וגרוגו" עלה רק כ-165 מ"ד, מה שצפוי להחזיר את ההשקעה בקלות. בשאר העולם מלבד צפון אמריקה, "המנדלוריאן וגרוגו" גרף עוד 64 מ"ד, כלומר 145 מ"ד בצירוף צפון אמריקה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שטח אפור" – ביקורת: כמו טעימה לא מספקת מבידור

"שטח אפור". ג'ייק ג'ילנהול, הנרי קאוויל.

סרט פעולה שטחי ויעיל יכול להיות בידור נהדר, צריך גם כאלה, אך "שטח אפור", סרט הפעולה שכתב וביים גאי ריצ'י, הוא כמו שקית מיני של חטיף מלוח (35 גרם). הוא חולף מהר ועשוי טוב אבל כבידור הוא לא מספיק מבדר; הוא ממלא לרגע חור, מקבלים טעם של משהו ואין הרגשה של שובע, ואחרי כשעה לא זוכרים בכלל אם אכלתם או לא.

אייזה גונסלס מובילה את הסרט ומתחילה את הסרט עם קריינות ("קוראים לי …", כאילו זה חשוב שתגיד את זה או שלא היינו מגלים את שמה אחרי זה), ומספקת הסברים אין-סופיים למה שקורה. וזה נשמע יותר מסובך ומורכב ממה שזה, והפרטים ממש לא חשובים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משמרת מאוחרת" – ביקורת: רק תעריכו את אחיות בתי החולים

"משמרת מאוחרת". לאוני בנש.

"משמרת מאוחרת" הוא סרט דובר גרמנית שהיה נציג שוויץ לאוסקר האחרון, ונועד כנראה רק לגרום לצופים להעריך אחיות בתי חולים, במקרה ומעולם לא הייתם מאושפזים, ביקרתם מטופל או ראיתם פרק של סדרה רפואית כלשהי.

שם הסרט במקור הוא "גיבורה" וזוהי פלוריה (לאוני בנש, "חדר מורים" הגרמני; איפה היא תעבוד בסרטה הבא?), שמופיעה בכל קטע וקטע בסרט, פרט לדקה לקראת הסוף.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »