מגזין סרטים (עמוד 4)

הקולנוען המשפיע דיויד לינץ' ("טווין פיקס", "מלהולנד דרייב") הלך לעולמו

"מה ג'ק עשה?". דיויד לינץ'.

הבמאי, התסריטאי והמפיק המשפיע דיויד לינץ' הלך לעולמו בגיל 78. לינץ' היה זוכה פרס האוסקר לשם כבוד ופרס אריה הזהב של פסטיבל ונציה למפעל חיים, ובין יצירותיו המשפיעות סדרת הטלויזיה "טווין פיקס" והסרטים "קטיפה כחולה", "איש הפיל" ו"מלהולנד דרייב". בחודש אוגוסט האחרון חשף בריאיון למגזין 'סייט אנד סאונד' כי הוא חולה במחלת נפחת הריאות ומרותק לביתו.

דיויד לינץ' נולד במונטנה שבארה"ב, בשנת 1946. הוא למד באקדמיה לאמנויות בפילדלפיה ושם יצר סרטי אנימציה קצרים. סרט הביכורים שלו "ראש מחק" (1977) פרץ את דרכו לתודעה, ושלוש שנים מאוחר יותר סרטו "איש הפיל" גרף 8 מועמדויות לפרסי האוסקר. ב-1984 ביים את העיבוד הקולנועי הראשון לספר "חולית", ובהמשך את הסרטים "קטיפה כחולה" (1986) שהיה מועמד לאוסקר ו"לב פראי" (1990) שזכה בפרס דקל הזהב של פסטיבל קאן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סחורה יקרה מכל" – ביקורת פסטיבל חיפה ינואר 2025: סרט שואה מצוין שאינו בדיוק סרט שואה

"סחורה יקרה מכל".

פסטיבל חיפה – "סחורה יקרה מכל", סרט האנימציה המצוין של הבמאי הצרפתי ממוצא ליטאי עם שורשים יהודיים, מישל חזנוויצ'יוס, שנכלל בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן האחרון, הוא סרט שואה שאיננו בדיוק סרט שואה. מבוססת על ספרו של ז'אן קלוד גרומברג, ומאויירת גם על ידי הבמאי עצמו, אין ביצירה אזכורים היסטוריים מפורשים למעט התייחסות כללית ל"מלחמת עולם" ופעם אחת, לקראת הסוף גם איקונוגרפיה של מגן דוד וזאת על מנת לשוות לסרט הילה של אגדה על זמנית בעלת מטען הומני אוניברסלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"5 בספטמבר" – ביקורת פסטיבל חיפה ינואר 2025: פרו-ישראלי ומאשים ללא סייג את הגרמנים

"5 בספטמבר".

פסטיבל חיפה – סרטו הגרמני המוצלח של טים פלבאום "5 בספטמבר", הוא יצור כלאיים מוזר. הבמאי נולד בשוויץ, הסרט עצמו הוא קו פרודוקציה גרמנית-אמריקנית (שון פן הוא אחד המפיקים), מתרחש בגרמניה אבל דובר 90 אחוז אנגלית – מכיוון שהוא עוסק בצוות השידור של רשת ABC האמריקנית באותו יום שבו התחוללה דרמת י"א בני ערובה הישראלים באולימפיאדת מינכן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כאב אמיתי" – ביקורת #1: סתמי ויכל לעסוק בכל נושא אחר במקום השואה

"כאב אמיתי". ג'סי אייזנברג, קירן קולקין.

"כאב אמיתי", סרטו השני של ג'סי אייזנברג ככותב וכיוצר – קופרודוקציה אמריקאית-פולנית בתקציב צנוע מאוד של 3 מיליון דולר, מנסה להיות סרט "חשוב" ו"איכותי", ואיזה נושא יכול להיות "חשוב" יותר מאשר סרט של זכרון השואה? וכשאתה יהודי אז בכלל יש לך ליגיטימציה אוטומטית לעסוק בכך, כביכול. הבעיה היא שהסרט היה יכול לעסוק בכל נושא בעולם, נניח במסע לירח, ולכלול כמעט בדיוק את אותן שורות דיאלוג בתסריט – והתוצאה הייתה זהה וסתמית בדיוק באותה המידה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הזוכים בגלובוס הזהב 2025: "הברוטליסט" זכה ב-3 פרסים, "אמיליה פרז" ב-4, "שוגון" שלט בטלוויזיה

"הברוטליסט". אדריאן ברודי.

את טקס הענקת פרסי גלובוס הזהב 2025 הנחתה ניקי גלייזר, שהבדיחה הטובה ביותר שלה היתה: "זנדאיה, היית מדהימה ב"חולית", התעוררתי כדי לראות את כל הקטעים שלך."

"הברוטליסט" זכה ב-3 פרסים: סרט, בימוי ואדריאן ברודי לשחקן ראשי. ברודי רק היה מועמד לגלובוס הזהב על "הפסנתרן", שעליו זכה באוסקר; גל גדות הגישה לו את הפרס יחד עם אדגר רמירז. הפתעה ענקית היתה בזכייה של פרננדה טורז בפרס השחקנית הראשית בסרט הדרמה I'm Still Here, סרט ברזילאי שהיה מועמד בקטגוריית הסרט שלא בשפה האנגלית, והפסיד כצפוי ל"אמיליה פרז" שזכה בשלושה פרסים נוספים: סרט קומדיה/מוזיקלי הטוב ביותר, שחקנית משנה ושיר מקורי.

בקטגוריות הטלוויזיה התמקדו ב"שוגון" שזכתה ב-4 פרסים: סדרת דרמה, שחקן ושחקנית ראשיים ושחקן משנה; Hacks זכתה בסדרת קומדיה ובשחקנית ראשית; "אייל קטן" זכתה במיני סדרה הטובה ביותר ובפרס שחקנית המשנה. ג'רמי אלן וייט, שלא היה נוכח בטקס (הוא מצלם סרט שבו הוא מגלם את ברוס ספרינגסטין), זכה בפעם השלישית ברציפות על תפקידו בסדרה הלא-קומית "הדוב", הישג יוצא דופן בגלובוס הזהב.

הפתעה (שלא תחזור באוסקר) נרשמה בקטגוריית סרט האנימציה, שבו זכה הסרט "עם הזרם" הלטבי, שאין בו דיאלוגים.
לראשונה, בשישי נערך טקס מקדים שבו חולקו שני הפרסים המיוחדים למפעל חיים (בדומה שמה שעושים מזה שנים באוסקר, למרבה הצער), לקולנוע פרס ססיל בי. דה-מיל לוויולה דיויס, ולטלוויזיה פרס קרול ברנט לטד דנסון שגם היה מועמד לפרס השנה.
(השמטתי שתי קטגוריות מיותרות כי הן פופוליסטיות: סרט שובר קופות וסטנדאפיסט במופע סטנדאפ.)

סרט דרמה
1. הברוטליסט
2. עד שיצא עשן לבן
3. אנונימי לגמרי
4. ה-5 בספטמבר
5. Nickel Boys
6. חולית חלק 2

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

המלצות לפסטיבל חיפה של ינואר 2025: ניצול שואה שמהגר לארה"ב, רצח הי"א במינכן ועוד

"הברוטליסט". אדריאן ברודי.

פסטיבל חיפה ה-40 היה מיועד להתקיים, כמדי כל שנה, בחופשת חג הסוכות, אבל עקב המלחמה בצפון, הארוע נדחה לינואר 2025 (והקרנות מוקדמות החל מה-31 בדצמבר 2024). בזכות עובדה זאת, יש לנו את הפריבילגיה החד-פעמית להתוודע לסרטים הכי גדולים של השנה, מבלי לחכות עד שיגיעו לבתי הקולנוע בפברואר או מרץ, כבדרך כלל.
הנה ההמלצות הבולטות בעיני לפסטיבל:

1. "הברוטליסט"- סרטו של בריידי קורבט, שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה ובעוד 66 פרסים בינלאומיים נוספים, עוסק באדריכל ההונגרי הידוע, לסלאו טוט (אדריאן ברודי), ניצול שואה שמעדיף להגר לארה"ב עם סיום מלחמת העולם השניה על פני עליה למדינת ישראל הצעירה, רק כדי ללמוד על בשרו את חסרונה של הערבות ההדדית ואת אכזריותה של השיטה הקפיטליסטית.
הסרט ארוך מאוד, 215 דקות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום 2024 בקולנוע

סיכום שנת 2024 בקולנוע.

סיכום השנה שעברה שלי נעשה בצל המלחמה. מי האמין שבמשך כל 2024 עדיין נהיה במצב מלחמה. השנה הקולנועית הנוכחית סבלה משתי השביתות הארוכות בהוליווד בשנה שעברה, כשחודשים שבתו איגודי השחקנים ואיגודי התסריטאים. סרטים ממדינות אחרות לא סיפקו כיסוי מספק על המחסור בתוצרת אמריקאית.

לגלן פאוול לקח זמן לפרוץ (שחקניות אמריקאיות נוטות להיעלם אחרי גיל 36) וזה קרה. השנה הופיע בשלושה סרטים: הקומדיה הרומנטית "רק לא את" האיומה, קומדיית הפעולה "היט מן" של ריצ'רד לינקלייטר, ו"טוויסטרס" הבינוני. הוא חתיך, שילוב של טום קרוז ומת'יו מקונוהי, ויש לו קסם שזה מספיק בימינו עם מעט מאוד כוכבי קולנוע חדשים.
לשחקנית הגרמנייה סנדרה הולר היתה שנה מוצלחת עם שני סרטים עם פרופיל גבוה: "אזור העניין" בגרמנית שזיכה את בריטניה באוסקר הראשון בקטגוריית הסרט הזר ו"אנטומיה של נפילה" הצרפתי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"החדר הסמוך" – ביקורת: שחקניות מעניינות והאדום האופייני של אלמודובר

"החדר הסמוך". טילדה סווינטון.

"החדר הסמוך", סרטו הראשון באנגלית (באורך מלא) של פדרו אלמודובר, הוא דרמה נוגה שבמרכזו שתי שחקניות נהדרות, טילדה סווינטון וג'וליאן מור. בזכות השמות של שלושתם הסרט הבינוני זוכה לתשומת לב ולצופים.

פחות או יותר מאז סוף שנות ה-80 ובעקבות המועמדות לאוסקר של "נשים נשים" בקטגוריית הסרט הזר, דובר על כך שפדרו אלמודובר יביים סרט באנגלית. עלתה אפשרות ואף התקדמות בעניין לפני שהוא נסוג ממנה שיביים את "חולייטה" באנגלית בכיכובה של מריל סטריפ.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטים זרים שמתמודדים לאוסקר 2025- חלק ה' ואחרון

"מגע". איגיל אולפסון.

85 סרטים מ-85 מדינות מתמודדים על חמש מקומות בקטגוריית הסרט הזר (הבין-לאומי) באוסקר, כשרק 15 מהם יעברו את הניפוי הראשוני, ביניהם עוד סרט תיעודי וכמה וכמה סרטים שאין להם שום סיכוי לעבור לשלב הבא.

בוסניה: My Late Summer, סרטו של דניס טאנוביץ' (שזכה באוסקר על סרטו "שטח הפקר" מ-2001), אישה מגיעה לאי מבודד (לא בודד) בענייני ירושה משפחתית, ומוצאת את עצמה נשארת שם יותר זמן ממה שתכננה.

ארמניה: "יאשה וליאוניד ברז'נייב" ליאשה יש פנסיה מזערית, והוא מתחיל להתחכך בצמרת הפוליטית, ביניהם היו"ר ליאוניד ברז'נייב.

בוליביה: "בידיים שלנו" (Own Hand) התובע מריו וגה מנסה לעצור הוצאת להרוג של חמישה צעירים שהואשמו בגניבת כלי רכב ומתמקד באחד הצעירים ובאביו. מתרחש ב-2013.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנורה" – ביקורת #2: פורטרט מרשים של אישה "עובדת"

"אנורה".

זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון "אנורה" הוא אכן הסרט הטוב והראוי ביותר מבין סרטי הפסטיבל שכבר הופצו בארץ, ולמרות שאורכו כשעתיים וחצי, הוא לא משעמם לרגע אחד וגדוש בסצנות משעשעות ומצחיקות מאוד, תודות לכתיבה האיכותית והמשחק המשובח של כלל השחקנים.

אנורה מיכייבה (מייקי מדיסון) היא חשפנית שעובדת במועדון חשפנות בברייטון ביץ' בברוקלין, מעוז הקהילה הרוסית בניו יורק, ויום אחד היא מעניקה שירות לבחור רוסי בשם איוון זכרוב (מרק אדלשטיין), בנו של אוליגרך רוסי שנמצא בארהב למטרות לימודים, והוא מתלהב ממנה ומבקש ממנה להיות צמודה אליו במשך שבוע ולהשתכן באחוזתו הסופר מפוארת, בתמורה ל-15 אלפי דולרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנורה" – ביקורת #1: מעניין בזכות הדמויות

"אנורה".

"אנורה", זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן ומועמד ל-5 פרסי גלובוס הזהב (סרט, בימוי, תסריט, שחקנית ראשית ושחקן משנה), שהסכימו לשבץ אותו כקומדיה אך זו יותר דרמה עם קטעים קומיים מאשר קומדיה של ממש (אם חייבים להגדיר הכול). יש הרבה עירום, גם אלימות, אך יותר מכול זה סיפור על אנשים ובעיקר הבחורה שנקראת אנורה אך לא אוהבת את השם הזה ובכל זאת קוראים ככה לסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מרשעת: חלק 1" – ביקורת #2: חוויה בינונית שעוברת מהר

"מרשעת". אריאנה גרנדה, סינתיה אריבו.

"מרשעת" הוא החלק הראשון בעיבוד הקולנועי המצופה (והמשווק בכל הכוח) למחזמר הפנטזיה מברודווי, באותו שם, שמשחק בעולם בעשרים השנים האחרונות. הסרט מגולל את סיפורה של המכשפה הרעה מהמערב, הנבלית מהספר/סרט "הקוסם מארץ עוץ", ומגלה למה היא רעה, ונוגע בנושאים של שונות והעצמה נשית. למרות שאני לא מחבב מחזות זמר במיוחד, האורך של שעתיים וארבעים שלו עובר יחסית מהר (מלבד כמה חלקים מעייפים), וזאת בזכות ההתרחשויות העלילתיות הרבות. מומלץ בחום לחובבי מחזות זמר, השאר מוזמנים לבחור סרט אחר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »