"הנרדף" (2025) – ביקורת #1: שומר על עניין אבל חסר את המשהו יוצא הדופן
"הנרדף" הוא סרט פעולה שמתרחש בעתיד, שהיה עדיף שיהיה קרוב יותר ל-100 מאשר ל-131 דקותיו. רוב הזמן הוא שומר על עניין ובסדר, אבל לא מתעלה בשום אופן. חסר בו מאוד משהו יוצא דופן, יוצא מן הכלל, מגניב במיוחד, מקורי ביותר, מלהיב מאוד, והוא זקוק נואשות להברקות ולרגעים בלתי נשכחים כפי שניתן אולי לצפות (עדיין?) מאדגר רייט ("בייבי דרייבר" וטרילוגיית הקומדיות עם סיימון פג).
בן ריצ'רדס (גלן פאוול) מאבד את עבודתו, בתו בת השנתיים חולה, והוא מקווה ששעשעוני טלוויזיה נושאי פרסים כספיים יעזרו לו מעט עם הצרות הכלכליות שלו ושל אשתו. הוא הולך לבחינות קבלה בתחנת הטלוויזיה שמפיקה את כל התכניות, ומתקבל לתכנית שהוא הבטיח לאשתו שלא ישתתף בה: "הנרדף" (The Running Man), שבה הפרס הכספי הענק מוענק למתמודד ששורד את 30 היום שבמהלכם הוא מסתובב ברחובות כשאחריו חמישה ציידים-מתנקשים והכול מתועד לתכנית מציאות רצחנית שהצופים והאנשים ברחוב מעורבים בה.












