"מסע לקיתירה".
"אחינו האידיוט" (2011)
24.2 סינמטק חיפה, 16:00
רבים מהסרטים בכיכובו של פול ראד מהווים ביקורת על החברה בימינו, בצורה שגורמת לצופה עצמו אי נוחות מההתרחשויות בסרט. "אחינו האידיוט" כן מבקר את החברה כהרגלו של ראד, אך עושה זאת בחינניות ואינו נוקב לצופה בלב תוך כדי הצפיה. ראד מגלם היפי שנאלץ לגור עם אחיותיו הבוגרות, והופך את עולמן.
"רמפארט". וודי הארלסון.
"רמפארט" (שם המחוז בלוס אנג'לס שבו מתרחש הסרט) הוא כמו שני פרקים של סדרת דרמה משטרתית, רק לא מעניין, מעמיק או טוב כמו סדרה טובה של ימינו. פעם אחת לפני שנים מעטות עבדו בטלוויזיה האמריקאית שחקנים, תסריטאים ובמאים שרצו לעסוק בקולנוע או טרם הצליחו לפרוץ לעולם הסרטים. בשנות השמונים והתשעים רצו סדרות דרמה טובות ומצליחות, ולקראת סוף שנות התשעים כחלק מתהליך מורכב ורב פנים, חל שינוי בסדרות הטלוויזיה האמריקאיות יחד עם ירידה באיכות סרטי הדרמה שיצאו מהוליווד (הדבר קשור, כמובן, לכסף; וגם לפריחת הקולנוע העצמאי, ריבוי ערוצי כבלים שמפיקים סדרות מקוריות, חשיבותן המוגזמת של ההכנסות בסוף השבוע הראשון של סרט, פנייה לקהל צעיר, הורדת סרטים באינטרנט ועוד ועוד).
"הוגו". אסא באטרפילד.
אין ספק שמרטין סקורסיזה, במאי "הוגו", אוהב סרטים, וסביר להניח שמה שמשך אותו לעיבוד הקולנועי של הספר "התגלית של הוגו קברה" הוא קו העלילה על הקולנוען. אם אגלה פה את שני המשפטים שמסכמים את הסיפור ב"הוגו" תבינו כמה הוא רזה ולא מושך. העובדה שהסרט עשוי טוב במעטפת יפה ובתלת מימד מצליחה רק במעט להסתיר את המחסור בסיפור (מושך).
"אני האגדה". וויל סמית'.
סרט ההמשך "אני האגדה 2" יוצא לדרך, עם וויל סמית' שיפיק וככל הנראה גם ישוב לככב, עקיבא גולדסמן שישוב כמפיק, ואראש אמל שנשכר לכתוב את התסריט.
"אני האגדה" מ-2007 היה מותחן אימה בו גילם סמית' את האיש האחרון בניו יורק שלא סבל ממגיפה שהרגה את רוב האנושות. גולדסמן כתב את התסריט יחד עם מארק פרוטוסביץ', ופרנסיס לורנס ביים את הסרט שהפך ללהיט ומיצב את סמית' כשחקן השחור הרווחי ביותר עלי אדמות. הסרט גרף כ-585 מיליון דולרים מסביב לעולם, ולאור ההתרחשויות שקרו לדמות של סמית' בסוף הסרט – לא ברור כיצד הוא ישתלב בסרט החדש. קשה להאמין שיוותרו עליו כחלק האינטגרלי בעלילה ומי שבעצם מביא את הקהל.
"אלקטרז".
סדרת המתח "אלקטרז" שמפיק ג'יי-ג'יי אברמס, נרכשה לשידור בישראל בידי HOT. מה חבל שמדובר בסדרת המתח הגרועה ביותר שראיתי בעשור האחרון, עם תצוגת משחק ירודה מאין כמוה ודיאלוגים שמביך לשמוע. העלילה מספרת על אסיר לא רשע במיוחד בכלא אלקטרז שנעלם לפני חמישים שנה, ופתאום חזר לדרוך על האדמה כשהוא נמצא באותו הגיל שהיה כשנעלם. בלשית קשוחה ומומחה לכלא אלקטרז (חורחה גרסיה הידוע גם בשם 'ההוא מאבודים') יוצאים למצוא אותו, לפני שיחסל את כל הגווארדיה שהיתה אחראית פעם על הכלא ההוא, שלעזרתם נחלץ סוכן ממשלתי סודי (סם ניל). הסדרה תעלה לשידור ב-8.3 בערוץ HOT Zone.
סרט הביכורים הישראלי "אנחנו לא לבד" של ליאור הר-לב, התחדש בטריילר רשמי לקראת העליה לאקרנים ב-15 במרס. הסרט בו מככבים אוהד קנולר, אפרת בן יעקב ורוני בליץ, מספר על שומר בכניסה למרכז קניות גדול (קנולר, שצולם בדיזנגוף סנטר) שמחליט לעזוב את הארץ, אך התוכנית הזו משתבשת כאשר הוא פוגש בצעירה אבודה בעלת עבר מפוקפק, שעברה להתגורר בתוך מרכז הקניות בו הוא עובד. תהנו:
משה איבגי מתוך "וביום השלישי". צילום: ורד אדיר.
השחקן הותיק משה איבגי יככב בסרט הדרמה "הנוער". מדובר בסרט הביכורים של הבמאי והתסריטאי תום שובל, שסרט הגמר שלו מבית הספר לקולנוע סם שפיגל "פתח תקוה" השתתף במספר פסטיבלים בינלאומיים.
העלילה מביאה את סיפורם של שני אחים, המתגוררים בשכונה בפתח תקווה ומבצעים מהלך נואש כדי להציל את משפחתם שנקלעה לקשיים כלכליים. איבגי יגלם את האב, שירי-לי דשא (שחקנית, במאית והבת של אברהם דשא פשנל) את האם, ואת צמד האחים יגלמו האחים איתן ודויד קוניו, שתהיה זו הופעת הביכורים שלהם. "חיפשתי קשר שיכול להיות רק בין אחים אמיתיים", מסר שובל, "המתמודדים עם מציאות קרובה לזאת שבתסריט. הם הצליחו להביא איכויות שלא מצאתי באף שחקן מקצועי."
"חצות בפריז". אוון ווילסון, וודי אלן.
סרטו של וודי אלן "חצות בפריז" קטף את פרס התסריט המקורי הטוב ביותר של איגוד התסריטאים 2012 (ה- במספר). היתה זו הזכיה החמישית של אלן בפרס, אחרי "הרומן שלי עם אנני" (1977), "דני רוז האיש מברודווי" (1984), "חנה ואחיותיה" (1986) ו"פשעים ועבירות קלות" (1989). עוד קטפו פרסים, גם "היורשים", פרק בסדרה "הומלנד" לצד פרק בסדרה "שובר שורות" שגם קטפה את הפרס לסדרת הדרמה, והסדרה הקומית "משפחה מודרנית".
רשימת הזוכים בפרסי איגוד התסריטאים 2012:
תסריט מקורי
"חצות בפריז", וודי אלן
תסריט מעובד
"היורשים", אלכסנדר פיין, נאט פקסון, ג'ים ראש
תסריט לתעודה
Better This World", קייטי גאלוואי, קלי דוויין דה לה וגה
"טעון הגנה". דנזל וושינגטון, ריאן ריינולדס.
סרט הפעולה "טעון הגנה" הצליח לטפס לפסגת טבלת שוברי הקופות בשבוע השני שלו – סוף השבוע של יום הנשיא בארה"ב – ועקף את להיט הרומנטיקה "לא תשכח", כמו גם את סרטי הפעולה הטריים "גוסט ריידר 2" הבדיוני ו"זאת מלחמה" הקומי.
פרימיירת "ד"ר פומרנץ". משפחת דיין. צילום: רפי דלויה.
הפרימיירה לסרטו של אסי דיין "ד"ר פומרנץ", התקיימה אמש (א') בקולנוע גת בתל אביב, ואירחה את משפחת דיין כמעט בהרכב מלא: אסי דיין הגיע בליווי אימו רות, והצטרפו אליהם אחותו יעל דיין והבן ליאור יחד עם ארוסתו רוני זילבר. עוד, הגיעו גם משפחת גפן – יונתן גפן ובתו נטאשה, אביב גפן ורעייתו שני, ושירה גפן עם בן זוגה הסופר אתגר קרת – כמו גם ראש העיר תל אביב רון חולדאי, משה איבגי ובתו דאנה, מיכאל אלוני, רומי אבולעפיה, קרן ברגר, רוית "טינקרבל" רוזן, עינת ויצמן, יעל רייך, סמדר קלצ'ינסקי, המלחין עמית פוזננסקי וכוכבי הסרט: יבגניה דודינה, יוסף כרמון, לוסי דובינצ'ק, שלמה וישינסקי עם בתו הזמרת המתחילה דנה וישינסקי, מיכאל הנגבי, אושיק לוי וצופית גרנט.
הסרט מספר על הפסיכולוג הקליני ד"ר יואל פומרנץ (דיין), שחי בדוחק בדירתו בקומה ה-12 עם בנו יואב (הנגבי), העובד כפקח תנועה שסובל קשות מ"דוחומאניה". הפסיכולוג מתמחה בדיאלוג עם מתאבדים פוטנציאלים, ובמהלך הטיפול הטלפוני הוא יוצר קשר עם מספר מתאבדים ומציע להם לבוא אליו לקליניקה לטיפול אישי; אלא שהוא מאחר לאחת הפגישות עם מטופל ותיק שלו, וזה נפגע עמוקות מהאיחור ומחליט לקפוץ ממרפסת דירתו של פומרנץ אל מותו. התאבדותו של המטופל משנה את חייו של הפסיכולוג, והוא מחליט להשכיר את דירתו למתאבדים פוטנציאלים תמורת סכומי כסף גדולים. הסרט יעלה לאקרנים ב-23 בפברואר.
"אנג'ל". שרלוט רמפלינג.
השחקנית הבריטית הותיקה שרלוט רמפלינג ("מלנכוליה", "פסק דין") תגיע לראשונה לישראל במסגרת פסטיבל הקולנוע הצרפתי 2012 (ה-9 במספר). עוד יגיעו לפסטיבל גם הבמאים היהודים אריק טולדנו ואוליביה נקש עם סרטם המשותף "מחוברים לחיים", שמשך למעלה מ-19 מיליון צופים לבתי הקולנוע בצרפת ויפתח את הפסטיבל; והאחים הבמאים דויד וסטפן פונקינוס, עם סרטם המשותף "העדינות", שינעל את הפסטיבל.
"העזרה". ויולה דיויס (משמאל) עם אוקטביה ספנסר.
סרט הדרמה "העזרה" מוכיח כיצד באמצעות שחקנים טובים ובימוי טוב, ניתן להתגבר על דמויות סטראוטיפיות שראינו כבר עשרות פעמים ולהגיש סרט מוצלח במידת מה. נושא האפרטהייד בדרום האמריקאי של שנות ה-1960 מטופל כאן בכפפות של משי, אך ככל הנראה היה די בצורה זו כדי למשוך את הקהל כהה העור לגדוש את אולמות הקולנוע בארה"ב ולהפוך אותו להצלחה קופתית מסחררת.