"הצרעה הירוקה". סת' רוגן, ג'יי צ'ו.
"הצרעה הירוקה" הוא שילוב מושלם של "קיק אס" ו"פיינאפל אקספרס" האהובים ביותר, וככזה, הוא רווי באקשן הכולל אפקטים לא רעים בכלל – עד כדי ממש יפים, מכות ומהלכים-לאו-דווקא-מופרכים, לצד הומור שיפיל אתכם לרצפה, ובסך הכל סרט מהנה ביותר. ולחשוב שהכל יכול היה להיות ממש גרוע, ואנו היינו מקבלים סרט מטומטם הראוי להפצה ישירות לפח, אם ניקולס קייג' אכן היה נשאר עם תפקיד בסרט ולא פורש.
"מכאן והלאה". ברייס דאלאס האוורד, מאט דיימון.
קשה לנו להחליט מה אנחנו חושבים על הסרט "מכאן והלאה", שכן לא מדובר בסרט פשוט לעיכול. מצד אחד, קלינט איסטווד עורר בנו תקוות לעוד סרט מופת פרי יצירתו ומצד שני, הסרט כל כך שונה מסרטיו של איסטווד שלרגע התבלבלנו… בתור אנשים שבלוניים שרגילים לדעת מה הם הולכים לאכול לפני שמגישים להם את זה, אין ספק שהרגשנו קצת מרומים מהסרט הזה. לכן גם לא תהיה פה שורה תחתונה, אלא פשוט התרשמות כללית, על כל גווניה, כך שהבחירה (כתמיד למעשה) תישאר בידכם.
"גיא אוני". ציון אשכנזי, תמר אלקן.
הסרט "גיא אוני" מבוסס על הרומן המצוין של שולמית לפיד באותו השם, והוא טוב בהרבה משלושת הסרטים מבוססי-הספרים-העבריים שקדמו לו בשנה האחרונה בבתי הקולנוע: "הדקדוק הפנימי" על פי ספרו של דויד גרוסמן, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" על פי ספרו של א.ב. יהושוע, ו"התגנבות יחידים" על פי ספרו של יהושע קנז. את "גיא אוני" כתב, ביים והפיק דן וולמן ("מחבואים", "מיכאל שלי") שגם ערכתי עמו ריאיון לקראת צאת הסרט לאקרנים.
"ברוכה הבאה לריילי". קריסטן סטוארט, ג'יימס גנדולפיני.
פסטיבל קולנוע לטינו-אמריקאי
10-30.1.11, סינמטקים תל אביב, ירושלים, חיפה ושדרות
פסטיבל הקולנוע הלטינו-אמריקאי נפתח לפני ימים אחדים עם הסרט זוכה פרס דב הזהב ופרס פיפרסקי בפסטיבל ברלין 2009, "חלב הצער". 14 סרטים יוצגו בפסטיבל בחסות 11 מדינות: אורוגוואי, אל סלבדור, אקוודור, ברזיל, גואטמלה, הונדורס, הרפובליקה הדומיניקנית, מכסיקו, פרו, צ'ילה , קוסטה ריקה; וישקפו את אורחות החיים, האמונות, המסורות, התרבויות הבעיות והתקוות של מדינות אלה.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »
"הדקדוק הפנימי". ניר ברגמן עם רואי אלסברג.
הסרט הישראלי "הדקדוק הפנימי" של ניר ברגמן יתמודד בפסטיבל הסרטים ברלין 2011 (ה-61 במספר), במסגרת תחרות Generation, בה משתתף גם הסרט "מבול" של גיא נתיב. עבור ברגמן, זהו סרט שני שמוקרן בפסטיבל ברלין, אחרי "כנפיים שבורות"; ועבור נתיב זהו הסרט העלילתי הראשון, אחרי שזכה בדב הקריסטל לפני כמעט עשור עם הסרט הקצר "מבול", עליו התבסס הסרט העלילתי.
"הדקדוק" מגיע לפסטיבל ברלין כשבאמתחתו כבר פרס הסרט הטוב ביותר של פסטיבל ירושלים 2010, וגם פרס הסרט הטוב של פסטיבל טוקיו 2010; בעוד "מבול" מגיע עם פרס פסטיבל חיפה 2010.
עוד סרטים ישראלים שיוקרנו בפסטיבל הם "המלכה נטולת כתר" (ש.ל.ר, The Queen Has No Crown) של תומר הימן, והסרט "אודם" של יהונתן סגל, שעורר בארץ סערה קטנה כשעלו טענות נגדו עוד לפני שהסתימה העבודה עליו, ולפיהן הסרט משווה בין חיילי צה"ל לבין קלגסים נאצים. הסרט יערוך את הופעת הביכורים שלו בפסטיבל ברלין, והוא מתמודד בתחרות הרשמית של הפסטיבל.
עדכון: גם הסרט הישראלי "לא רואים עליך" של מיכל אביעד ובכיכובן של רונית אלקבץ ויבגניה דודינה, התקבל למסגרת הפנורמה בפסטיבל.
פסטיבל ברלין 2011 יתקיים בין ה-10 ל-20 בפברואר.
"קזינו רויאל". דניאל קרייג.
אולפני MGM הכריזו רשמית כי הסרט העשרים-ושלושה בסדרת ג'יימס בונד (שם קוד: "בונד 23") יכנס להפקה בשלהי 2011, עם תאריך יעד להפצה כלל עולמית ב-9 בנובמבר, 2012.
עוד הוכרז רשמית כי דניאל קרייג ישוב לתפקיד הסוכן החשאי הבריטי וסם מנדז ("חלון פנורמי"), שהובא במקור רק לתפקיד יעוץ, יטול על עצמו את תפקיד הבימוי. את תסריט כתבו ג'ון לוגן ("הסמוראי האחרון"), ניל פורביס ורוברט וייד ("קוואנטום של נחמה" ו"קזינו רויאל"), והוא בינתים נשמר בסוד אבל צפוי להמשיך את העלילה של "קוואנטום של נחמה".
כזכור, כל הבלאגן סביב "בונד 23" החל כאשר עתידה הכלכלי של MGM היה לא ברור (וזו אף הכריזה על פשיטת רגל וכו'). הסיבה שהפרויקט לא יוצא לדרך מחר הוא שהסדרי ההפצה בעולם עוד לא סגורים. ל-MGM קשה בימים אלו להפיץ סרטים, והיא העניקה את כל זכויות ההפצה למשל של "ההוביט" אל אולפני האחים וורנר. אגב, המעורבים בינתים גם התחייבו למספר פרויקטים נוספים שכובלים אותם: קרייג הצטלם ל"בוקרים וחייזרים" ובימים אלו מצטלם עוד לעיבוד האמריקאי של "נערה עם קעקוע דרקון"; ומנדז התחייב לעיבוד ברודוויי של "צ'ארלי ומפעל השוקולד", כמו גם עיבוד ספר לסרט "על חוף צ'סיל" (לא תורגם לעברית למיטב ידיעתנו).
דן וולמן עם תמר אלקן, על הסט של "גיא אוני".
הרבה שנות יצירה מאחורי דן וולמן, שיחגוג השנה את יום הולדתו ה-70, והוא רחוק מלסכם את הקריירה שלו. וולמן יוצר סרטים עלילתיים וסרטי תעודה לקולנוע ולטלויזיה מאז שנות ה-1970, ויש לו ניסיון בעיבוד ספרים מצליחים, כולל "מיכאל שלי" על פי ספרו של עמוס עוז ו"תרנגול כפרות" על פי ספרו של אלי עמיר. סרטו "המרחק" זכה בפרס וולג'ין ב-1994, וסרטו התיעודי "אחות זרה" זכה בַּפּרס ב-2002.
הוא כותב, מפיק ומביים את סרטיו, ועם "גיא אוני" הוא לראשונה גם לקח על עצמו את תפקיד המפיץ, כשיביא את הסרט ב-13.1.11 למספר בתי קולנוע בארץ בעצמו, כולל אל יס פלאנט בחיפה, רב חן בראשון לציון, רב חן בפתח תקווה ובסינמטקים של תל אביב, ירושלים וראש פינה (לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע). "גיא אוני", על פי ספרה המצוין של שולמית לפיד, הוא דרמה תקופתית שמתרחשת בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ומספר את סיפורה של העולה פאניה בת ה-17, מערכת היחסים שלה עם יחיאל, אלמן ואב לשניים, והתיישבותם בגיא אוני שבגליל, לימים ראש פינה. לסרט יש אתר אינטרנט, לא דבר שכיח ברשת המקומית, והוא עתיד לעלות ברחבי הארץ בהפצה עצמאית
נתחיל בהתחלה. מתי קנית את הזכויות לספר של שולמית לפיד שיצא לאור ב-1982?
לפני כעשר שנים פניתי אל טומי לפיד ז"ל, שהיה הסוכן של [אשתו] שולמית. רכשתי אופציה וכתבתי תסריט. הגשתי אותו להרבה קרנות, שלחתי למשקיעים וניסיתי לעניין אותם. זה לפני עשר שנים.
מי בסוף הרים את הכפפה?
בסופו של דבר מה שקרה, בערוץ הראשון אהבו את הפרויקט וביקשו לעשות ממנו סדרה לטלויזיה. שולמית ואני התעקשנו על סרט קולנוע, ובסוף החלטנו לעשות משהו משותף, כך שקודם הסרט יצא לקולנוע. צילמתי הרבה חומרים שלא נכללים בסרט. אז המשקיע העיקרי היתה רשות השידור, ומאוחר יותר הצטרפו קרן עמיחי וקרן רבינוביץ'.
הסרט שיוקרן החל מה-13.1 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ בן שעה וארבעים וחמש דקות. לקראת סוף השנה תשודר בערוץ הראשון מיני-סדרה בת שישה פרקים. מה ההבדלים העיקריים בין הסרט למיני סדרה?
בפרקי הסדרה יש הרבה דברים שלא מופיעים בסרט כמו, למשל, ביקור של יחיאל בצפת ומערכת היחסים שלו עם התושבים הדתיים של צפת שמתקיימים מכספי החלוקה. [ספוילר]הסרט מסתיים כשהרומנים מגיעים לראש פינה, ובסדרה הרומנים מגיעים ומתחילים לבנות והטורקים לא מאפשרים להם לבנות. הם לוקחים תושבים מהמושבה אסירים ולוקחים אותם לסוריה, ויחיאל נוסע לשחרר אותם. ויש עוד חלקים שלא מופיעים בסרט.[/ספוילר]
האם ערכת שינויים גדולים בעיבוד הספר לתסריט?
הספר מצא חן בעיני. באנגלית אומרים in awe of– המילה "מורא" לא בדיוק מתאימה; אני מרגיש שאני שותף של שולמית לפיד, ולא רציתי לעשות משהו שילך נגד הרוח של הספר. יש בהחלט פרטים בסרט שלא מופיעים בספר. בפגישה הראשונה שהיתה לי עם שולמית אחרי חתימת החוזה היא אמרה לי: "אני רוצה לתת לך את החומרים שאני ניזונתי מהם, את היומנים שנכתבו בשלהי המאה ה-19, חומרים שאני השתמשתי בהם ומהם כתבתי את הספר." כך שאני בחרתי דברים שהיא בחרה לא לשלב בספר, למשל הקטע עם השיח' של ג'עוני ומכירת האדמות. ופרטים נוספים שמצאתי ביומנים ושילבתי בסרט.
לא קל או זול להפיק סרט שמתרחש במאה ה-19, בוודאי לא בארץ. מה היו הקשיים העיקריים בכך?
אנשים אמרו לי: "לעשות סרט שהוא תקופתי, עם תלבושות ואביזרים, זה דבר מאוד מסובך." זה נכון, אבל עשיתי סרטים אחרים כמו "מחבואים" שמתרחש באמצע שנות ה-40 של המאה הקודמת, ואת "מיכאל שלי" שמתרחש בשנות ה-50.
במקרה של "מיכאל שלי" שהופק בשנות ה-70, ההפרש הוא לא כל כך גדול כמו במקרה של "גיא אוני".
אתה צודק. תראה, [בהתחלת הסרט באמת מדובר] על כמות גדולה של מהגרים שמגיעים ליפו, אבל אחר כך הסיפור מצטמצם לכפר קטן.
היכן צילמתם את הסרט?
באותה תקופה יהודים וערבים גרו ביחד, והיתה לי בעיה גדולה למצוא כפר ערבי [מתאים]. הסרט צולם ביפו עצמה, ובמקום מדהים שנקרא זרעוניה ליד בנימינה. היום ברוב הכפרים הערביים אתה רואה וילות וצלחות לוויין, והכפרים הישנים שקיימים הרוסים או שבבתים אין רצפות או תקרות. בסוף מצאתי אתר ליד צובה שליד ירושלים, חלק צולם שם וצילמתי קצת במקווה ישראל. את החלק על ראש פינה -כמובן ראש פינה של היום לא נראית כמו הראש פינה של פעם – צילמתי ליד ראש פינה, ליד קיבוץ עמיעד. יש שם הרים חשופים שהקרן הקיימת עדיין לא הגיעה אליהם.
"גיא אוני". ציון אשכנזי, תמר אלקן.
בוא נדבר על תהליך הליהוק, חלק חשוב בכל סרט. והסרט הזה נשען על תמר אלקן בתפקיד פאניה וציון אשכנזי כיחיאל, שני שחקנים אלמונים עד היום, שמצטרפים אל צוות שחקני משנה מוכרים ומבוגרים: לבנה פינקלשטיין ("סיפור גדול"), עזרא דגן ויעקב בודו.
חשוב לי שהסרט יהיה אמין. בסרט הקודם שלי, "ידיים קשורות", לקחתי את גילה אלמגור שהשתתפה בסרטים אחרים שלי, כמו "סיפורה של באשה", למשל. אבל הרבה פעמים אני מפחד שייקח לצופה עשר דקות או יותר לשכוח את השחקן. היה לי חשוב שזה לא יהיה מישהו שאנחנו מכירים. אני חושב שהיה לי מזל, כי באמת תמר אלקן וציון אשכנזי, הם נכנסו לזה, ואתה רואה את הסרט ויכול להאמין שזה הם, שזה באמת קורה להם. כמו בספורט, כשמרכיבים נבחרת, לוקחים שחקנים שיש להם ניסיון וגם שחקנים חדשים שיש בהם תעוזה, ואתה מחפש מין שילוב כזה.
מדוע אתה מפיק בעצמך את הסרטים שלך?
אני מפיק בעל כורחי. כבר עשיתי הרבה סרטים לאורך השנים. בתחילת דרכי ניסיתי לעשות את זה בדרך המקובלת, עם הסרט הראשון שלי, ופשוט גיליתי שזה לא מתאים לי והתחלתי להפיק בעצמי, למרות שבעיקרון העניין הזה של הארגון הוא פחות מעניין אותי, אבל ראיתי שאני יכול לדאוג יותר טוב מאחרים שהכסף שאני מקבל להפקת הסרט "יראה" על המסך, ולא ילך לאפיקים אחרים. בלי לפגוע במפיקים אחרים, אני בטוח שיש המון מפיקים טובים, אבל זה מה שמתאים לי.
וממה נבע הצורך או הרצון שלך להפיץ בעצמך את "גיא אוני"?
זה בהחלט משהו חדש. נוצר מצב חדש בקולנוע הישראלי. לפני 20-15 עשו 8 עד 15 סרטים בשנה, היום עושים 25 ויותר סרטים בשנה. בגלל שהיום מצלמים בפורמטים שונים, עם מצלמות דיגיטליות… יש הרבה מאוד אנשים שעושים סרטים, והרבה מאוד סרטים לא מגיעים לבתי הקולנוע. יש 3-2 מפיצים בעלי עוצמה בארץ, וכל אחד מהם בוחר שלושה עד חמישה סרטים בשנה שהוא ישקיע בהם. פניתי למפיצים הרגילים, והתנאים שהם ביקשו לא נראו לי. והחלטתי ללכת בדרך שלי.
במרוצת הקריירה שלו, וולמן לא עסק רק בדרמות ובעיבוד ספרים למסך הגדול. ב-1984 ביים סרט מסדרת אסקימו לימון, "רומן זעיר" (ושנה מאוחר יותר החל לביים גם את הסרט הבא, "הרימו עוגן", אך הסתכסך עם המפיקים ופוטר), וביים מותחן אימה ישראלי בשם "חייל הלילה", שהפך לסרט פולחן בקרב הסטודנטים הישראלים. וולמן מצידו הספיק לעשות מאז למעלה מעשרה סרטים, אך באף אחד מהם לא חזר לעסוק בז'אנרים המפחידים, ורק בשנת 2010 יצא לאקרנים סרט אימה מוחלט מבית ישראלי – "כלבת".
מה דעתך על השינוי שעברה תעשיית הקולנוע הישראלי? עושים יותר סרטים, ואולי עושים גם סרטים טובים יותר?
עושים הרבה יותר סרטים. אני חושב שבעשר השנים האחרונות נעשו סרטים נהדרים. "חתונה מאוחרת", "ביקור התזמורת", "עג'מי", "ואלס עם באשיר", "עטאש" (צימאון), "אור"… בהחלט נעשו בשנים האחרונות סרטים שמוצאים חן בעיניי. יש הרבה מאוד סרטים של יוצרים שאני רוצה לדעת מה יהיה הסרט הבא שלהם, שיכולים להפתיע ולהביא דברים חדשים. משהו בהחלט קורה כאן, יש כאן איזו סוג של אנרגיה. שלחתי איזשהו סרט שלי לפסטיבל והם כתבו עליו "הנה דוגמה של הקולנוע הישראלי החדש", זה מצחיק אותי כי השנה אהיה בן 70.
ומה דעתך על "כלבת"?
לא ראיתי אותו, ואני חייב לראות את זה. פשוט הייתי עסוק סביב הפצת הסרט.
"גיא אוני" כבר הוקרן במספר פסטיבלים בחו"ל, ובינהם הפסטיבל הבינלאומי הראשון של קמבודיה (פנום פן), המסגרת התחרותית של פסטיבל הודו הבינלאומי (גואה), הקרנות חגיגיות של משרד החוץ בסין (צ'אנגדו) ובפסטיבל היהודי בוושינגטון, ארה"ב. בארץ הוא עולה אמנם רק עכשיו, אבל כבר היה מועמד לשני פרסי אופיר בקטגוריות שוליות בלבד: עיצוב אמנותי ותלבושות, אשר את שתיהן הפסיד ל"זוהי סדום".
מה היו התגובות של הקהל בפסטיבלים בחו"ל?
אני בשלב כזה שאני נורא רוצה להגיע למקומות חדשים. הסרט הוקרן בנובמבר במזרח הרחוק. הייתי בקמבודיה, בסין ובהודו ובעוד מקומות. מה שעבד בשביל הקהל [שם] הוא הסיפור האנושי, לא הרקע ההיסטורי: סיפור על אישה שמתחתנת בעל כורחה, שעברה טראומה, ולאט לאט לומדת לחיות עם עצמה ולהיות שייכת גם למקום, ולהפוך מאישה חלשה לאישה חזקה מאוד.
מה חשבת על הקבלה הפושרת של הסרט מצד חברי האקדמיה בארץ?
כבר הייתי בזה הרבה פעמים, הרבה שנים. אני חי עם הסיטואציה, אני לא כל כך אוהב את הסיטואציה. לדעתי יש המון בעיות עם הנושא הזה.
מה הבעיות? זה הכול עניין של יחסי ציבור?
לא, לא. זה מורכב מאוד. אני לא רוצה להיכנס לזה.
בסדר. יש לך כבר פרויקט עתידי, אתה עובד על משהו חדש?
אני תמיד מפתח במקביל שלושה, ארבעה פרויקטים, ועובד על כמה תסריטים. ויש לי שלושה-ארבעה תסריטים שהייתי רוצה לעשות. יש סרט אחד שכבר צילמתי: יש ארבעים דקות ערוכות, ויש עוד פרויקט שאני עובד עליו כמה שנים.
* הדגשות והערות בסוגרים-מרובעים בכתוב נעשו על ידי צוות האתר.
גולום.
גם השחקנים איאן מק'קלן ואנדי סרקיס ישובו לגלם את הדמויות גנדלף וגולום/סמיגול (בהתאמה) בפרויקט "ההוביט" על שני חלקיו. השבת שחקנים מסדרת "שר הטבעות" נכנסה להילוך גבוה, כך נראה. לפני ימים אחדים נודע כי אלייז'ה ווד הצטרף לסרטי "ההוביט" לדמותו של פרודו באגינס, ומוקדם יותר קייט בלאנשט הצטרפה בתור גלדריל שוב.
פיטר ג'קסון יביים את שני החלקים בפרויקט ההוביט, והוא גם כתב את התסריט יחד עם פיליפה בוינס, פראן וולש וגיירמו דל טורו. פרטי העלילה המדויקים טרם נחשפו, אך תמיד אפשר לקרוא את תקציר הספר: מדובר בקורותיו של ההוביט בילבו באגינס (מרטין פרימן). הזה יוצא למסע עם גנדלף ועם 13 גמדים ומלכם, ת'ורין אוקנשילד, על מנת להרוג את הדרקון המדבר סמאוג. במהלך המסע, בילבו נקלע למאורתו של גולום ומוצא את טבעת הכוח.
שני הסרטים מיועדים להצטלם יחדיו כבר החל מהחודש הבא, בניו זילנד.
השחקנית מישל פייפר מצטרפת לדרמה המשפחתית "ברוכים הבאים לאנשים" (ש.ל.ר, Welcome to People) לצידם של כריס פיין ("לא ניתנת לעצירה"), אוליביה ווילד ("טרון המורשת") ואליזבת' בנקס ("שלושת הימים הבאים", גם בו כיכבה ווילד). מדובר בפרויקט הביכורים של התסריטאי אלכס קורצמן ("סטארטרק", בו כיכב פיין) בכיסא הבמאי, והוא גם כתב את התסריט עם הקבוע שלו, רוברטו אורצ'י ועם ג'ודי למברט.
העלילה מספרת על איש עסקים (פיין) השב הביתה עם חברתו (ווילד) בעקבות מותו של אבי המשפחה, רק כדי לגלות שיש לו אחות גדולה ואלכוהוליסטית (בנקס) שמעולם לא הכיר – ולה ילד בן 12. פייפר תגלם את אימו של איש העסקים, האלמנה הטריה.
צילומי הסרט מיועדים להתחיל בשבוע הבא, בלוס אנג'לס. פייפר תופיע בסוף השנה הנוכחית על המסך הגדול עם "ערב ראש השנה" (ש.ל.ר, New Year's Eve), ולאחרונה נראתה בסרט "שרי" (2009).
הבמאי האנגלי פיטר ייטס הלך לעולמו ביום א' האחרון (9.1) בלונדון, והוא בן 81. סרטו הקלאסי ביותר הוא "בוליט" מ-1968, שם עזר לשחקן סטיב מק'קווין לתפוס את מעמד הגבר המגניב שכולם רוצים להיות כמותו, אך הוא גם היה מועמד פעמיים לפרס האוסקר על בימוי "תרגילים בהתבגרות" (1979) ו"המלביש" (1983), שניהם אגב, גם היו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר.
ייטס סיים את האקדמיה המלכותית לאמנויות הדרמתיות, והחל לעבוד בתור עוזר דיבוב. בהמשך הפך לעוזר לבמאי טוני ריצ'ארדסון בסרט "קורטוב של דבש" (1961), ולבסוף גם פנה לביים סרטים משלו: הראשון בהם היה המחזמר הקולנועי "פייסטה בספרד" (1963). בהמשך כאמור, הוא ביים את "בוליט" שהפך לסרטו הזכור ביותר, אך גם את "מלכודת לעד ראייה" (1981), "המצור על יבשת קרול" (1983), "הבית ברחוב קרול" (1988), "חשוד" (1987), "אני חף מפשע" (1989), "שנת האקדח" (1991) ועוד.
כוכב "דמדומים", רוברט פטינסון, תפס את התפקיד הראשי בדרמה "קוסמופוליס" (ש.ל.ר, Cosmopolis), המבוססת על ספר באותו השם מאת דון דלילו (הוצאת כנרת). דיויד קרוננברג יביים את העיבוד.
העלילה מתמקדת בגאון פיננסי ומיליארדר צעיר בן 28 בלבד (פטינסון), בעודו מטייל ברחובות מנהטן עם הלימוזינה הארוכה שלו. המטרה שלו היא בסך הכל להסתפר אצל הספר של אביו, אבל בדיוק ביום שבחר לעשות זאת מתקיים ביקור נשיאותי בעיר, ולויה של ראפר מפורסם הופכת לשדה קרב ממתקפה של אנרכיסטים. בעודו תקוע בפקקים הנוראים בדרך, הוא גם עוקב באדיקות אחר שער מטבע היין, שעליו תלוי כל הונו.
עוד מככבים לצידו גם פול ג'יאמטי ומריון קוטיאר. קולין פארל היה אמור לשמש בתפקיד הראשי בסרט הזה, אבל לבסוף פרש על מנת לככב בעיבוד מחדש של "זיכרון גורלי".
צילומי הסרט מיועדים להתחיל באמצע מאי, בעיר טורונטו שבקנדה.
המסור 7
אידיבי מפנק אתכם בכרטיסים מתנה לקולנוע, והפעם לסרט האימה "המסור 7 תלת מימד" בבתי הקולנוע סינמה סיטי! זהו הפרק החדש בסדרה המצליחה שגרפה בארה"ב למעלה מ-400 מיליון דולרים בקופות.
על מה הסרט?
בעוד קרב אכזרי מתנהל סביב המורשת של רוצח "המסור", קבוצה של קורבנות ששרדו את משחקי הזוועה של הרוצח מתקבצים יחדיו תחת הדרכתו של השורד בובי דאגן. במהרה מתגלה להם שבובי מסתיר סודות אפלים מעברו, ושגל אלימות נוסף עומד להתחיל.
איך משתתפים במבצע?
1. נכנסים לדף הפייסבוק של אידיבי (לחצו כאן לדף הפייסבוק של אידיבי)
2. כותבים על הקיר שלנו באיזה טעם הייתם רוצים לאכול פופקורן?
3. אוספים Like-ים מכמה שיותר חברים.
ואתם בתחרות על כרטיס זוגי לסרט "המסור 7" בתלת מימד!
ויש אפילו דרך להגדיל את סיכויכם לזכות בכרטיסים! לחצו כאן לפרטים